לשמוע בקול ה"
נכתב על ידי izik28, 17/2/2021
בסד
ד"ת להפטרת תרומה שבת זכור התשפא
לשמוע בקול ה"
-----------------------------------------------------
בהפטרת פרשת זכור אנו קוראים על שאול המלך שנצטווה להשמיד את עמלק, הוא אמנם השמיד את רוב העם אך השאיר את אגג מנהיגו ואת שלל הצאן והבקר של העם הרשע, מה שהיה בניגוד לציווי ה"
כדברי הפ"ס, "ואתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה" ,המשך הפ"ס מראים את אי ציות המלך שאול להשמדת עמלק,
"ויתפש את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב
ויחמל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם וכל המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו
ויהי דבר ה" אל שמואל לאמר
נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים ויחר לשמואל ויזעק אל יהוה כל הלילה" ,רגש החמלה הוא חשוב בחיי היהודי ,אך ורק לגבי אחינו והיהודים הזקוקים לעזרה או עידוד ולא כלפי אויבי ישראל המבקשים להשמידנו , המדרש מסביר אימרה ידועה" "כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (ר' אלעזר, מדרש תנחומא לפרשת מצורע) .
איך ייתכן שהרחמים יגרמו לאדם להיות אכזרי? והרי כידוע "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (מופיע פעמים רבות בספר החינוך) ! ככל שאדם מתנהג יותר ברחמים, כך רגש הרחמים מתפתח אצלו יותר, והוא נעשה יותר רחמן!
דבריו של ר' אלעזר נאמרו בקשר לשאול המלך; כדי להבין את דבריו יש לקרוא את הפסוקים:
שמואל ציווה את שאול (שמואל א טו ג): "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו ; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר "
שאול לא קיים את המצוה (שמואל א טו ט): "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם..."
ומאוחר יותר, כששאול חשד שכהני נוב שיתפו פעולה עם דוד (שמואל א כב יט): "וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב; מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב".
הדמיון בין הביטויים מלמד שאכן יש קשר בין הדברים: שאול חמל על העמלקים ולא רצה להרוג אותם כפי שצווה, ולאחר מכן התאכזר לאנשי נוב והרג אותם בדיוק באותו אופן שהיה אמור להרוג את העמלקים.
אולם, בכל פרשת עמלק לא נזכרה המילה "רחמים" אלא רק "חמלה", וההבדל ביניהם הוא משמעותי, כפי שכתב מלבי"ם בפירושו לפסוק ט: " "הרחמים... בעבור שקצרה נפשו לראות באבדן איזה אדם או בצרתו..." " והחמלה תהיה... ששופט בשכלו שאין ראוי להשחית הדבר ההוא, וקיומו טוב יותר." "והנה, לא הזהירו ה'... בל ירחם על עמלק, כי אלה מתכונות נפשיות, שהגם שיקיים מצות ה', בכל זאת יצוייר שיעורר רחמיו ויכאיב לבו במיתת ילדים רכים..." "אבל החמלה הוא ענין מחשביי, שחושב שאין מן הראוי והיושר להשחיתם, ושלא בצדק צוהו הנביא דבר זה, זה עון פלילי כי רוצה להתחכם נגד ה', ועל-כן צוהו" "בל תחמול עליו, רוצה לומר, אל תחשוב מחשבה שראוי לקיימו ושלא להשחיתו, ובאמת בזה נכשל שאול..." "
רחמים הם רגש של השתתפות בצער - ככל שמרחמים יותר, רגש הרחמים גדל; אבל חמלה היא החלטה שכלית שלא להרוג , ומי שחומל על אנשים שראוי להרגם עושה טעות שכלית, ועלול גם לטעות בכיוון ההפוך ולהרוג את מי שראוי לחמול עליו. ראו גם: רגשי נקם ורחמים במערכת הענישה .
שאול לא הפגין כל רחמים כשנלחם בעמלק, שהרי הוא השאיר בחיים רק את המלך, והרג דווקא את הנשים והילדים חסרי הישע; הוא פעל מתוך חמלה - מתוך שיקול שכלי שלפיו כדאי להשאיר בחיים את המלך."
שאול המלך ריחם על עמלק במתוך מחשבה שרצון ה" אולי לא צודק.. מה רע לקחת את שלל העם ולהנות ממנו ? או את אגג מלך עמלק ? כאשר מלך שאמור לייצג את רצון העם עובר על ציווי מלך מלכי המלכים הוא אינו ראוי למלכות, אנו בשמיעתנו את המילים" מחה תמחה את זכר עמלק לא תשכח" בד"כ רוקעים על הארץ כסימן למחיית עמלק, בלי שום חמלה ,כך אנו מנקיימים את מצוות ה" מה שמקשר אותנו עם הפ"ס" וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַה" בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה" הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים." מפרש מצודת דוד " וכי רצון ה' בעולות דומה הוא כרצונו לשמוע בקולו הלא לא כן הדבר כי הנה לשמוע בקולו טוב בעיניו יותר מזבח ולהקשיב דברו טובה לפניו מחלב אילים וכפל הדבר במלות שונות" הקב"ה רוצה את טוב ליבנו ומעשינו, שנהיה טובים איש לרעהו בלי שנאת חינם גלויה או מוסתרת ,מה שאפשר לקשר לסיפור האהבה בין מיכל בת שאול לדוד המלך שעוד לא היה מלך כדברי המדרש" כששאול שמע שבתו מיכל אוהבת את דוד, הוא החליט לנצל אותה כדי להפיל את דוד. הוא שלח את עבדיו לשכנע את דוד שיתחתן עמה, אך דוד סירב ואמר שאינו ראוי לכך כי הוא אדם עני ופשוט. על כך ענה שאול:
(שמואל א יח כה): "ויאמר שאול: כה תאמרו לדוד: אין חפץ למלך במהר, כי במאה ערלות פלשתים, להנקם באיבי המלך. ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים"
מוהר = התחייבות כספית שהחתן היה מתחייב לכלה לפני הנישואין, "כתובה" .
אין חפץ למלך במוהר = גם אם אתה עני, אין לך מה לחשוש, כי המלך לא צריך התחייבות כספית, הדבר היחיד שמעניין אותו הוא שהחתן שלו יהיה איש אמיץ ויילחם בפלשתים (בזמן התנ"ך, הכתובה לא היתה חובה אלא זכות ממונית של האישה ומשפחתה, והיא היתה רשאית לוותר עליה) .
כי אם במאה ערלות פלשתים = כלומר, כדי להתחתן עם בת המלך עליך להרוג או לקחת בשבי 100 פלשתים (ראו פירושים שונים למושג "ערלות פלשתים" למטה).
להינקם מאויבי המלך = הפלשתים היו אויבים של כל עם ישראל, אבל לשאול היה "חשבון" מיוחד איתם: " "היה במעשה זה משום בזיון וגנות גדולה לפלשתים, נקמה על מעשה הבזוי שביזה גלית את שאול מלך ישראל" " ( ברוריה ).
ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים = שאול לא שיקר - הוא באמת רצה "להינקם מאויבי המלך"; החטא שלו היה, שהוא ראה בדוד את האויב העיקרי,פירוש נוסף מחזיר אותנו להפטרת השבת" ,דבריו של שאול אל דוד מזכירים דברים שאמר שמואל אל שאול שלושה פרקים לפני כן, לאחר מלחמת עמלק:
(שמואל א טו כב): "ויאמר שמואל: ' החפץ לה' בעלות וזבחים, כשמע בקול ה'?! הנה שמע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים!'"
ה' אינו חפץ במתנות יקרות כמו עולות וזבחים, אלא הוא חפץ שישמעו בקולו, ובפרט, שינקמו באויביו העמלקים.
שאול אומר אותו הדבר: הוא אינו חפץ במתנות יקרות, אלא הוא חפץ שינקמו באויביו.
היה אפשר לחשוב ששאול למד משהו מדבריו של שמואל, והחליט ללכת בדרכי ה' ולעסוק במלחמה באויבי ה'... אלא שלמעשה, הוא התכוון לנקום באויבו האישי, בדוד, ולא באויבי ה" ,זממו של שאול לסכסך בין דוד מיכל לא צולח כדברי הפ"ס," וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה:" מה שבה ללמד אותנו כאשר אנו עובדים את ה" בתמימות ללא רוע או מחשבות נבזות לסכסך בין איש לרעהו ,הקב"ה עוזר לנו למלא את רצוננו הטהור , אין לה, חפץ בעולות ומשתאות ,אלא ביושר, צניעות והליכה בדרכי התורה , מחיית מעשה עמלק הוא מחית כל רצון לסכך בין יהודים כאלה או אחרים גבר או אשה ,אנו מוחים רק את רצון היצר הרע! ולא את היהודי שניצב מולך את רצונותיו הטובים גם אם הם לא נאים בעיניך הם נאים בעיני ריבנו של עולם, ועל זה תבוא הברכה הטובה מפי השוכן בשמי מרומים .פורים שמח!!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
