דבר תורה  לאור המקדש

פרשת תרומה - פרשת המקדש

תרומה מרצון ותרומה בכפייה

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

ויו"ר ומייסד מכון המקדש

נאמר בפרשתנו: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (שמות כה,ב).

בפסוק שלפנינו יש כפילות מיותרת, שכן, לאחר שנאמר לקחת תרומה "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" ומרצונו הטוב, מדוע חוזר הפסוק ואומר שוב - "תקחו את תרומתי"?

ונראה, שמכאן למדו חז"ל בעניין מחצית השקל, כי תחילה מקבלים את התרומה מרצון ובהתנדבות, אך בשלב מסויים ממשכנים את האדם ומחייבים אותו לשלם את מחצית השקל, שכן מצוה היא בתורה וחובה לקיימה.

זה מה שכותב הרמב"ם (שקלים א, ט): "באחד באדר משמיעין על השקלים, כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו, ויהיה עתיד ליתן. בחמשה עשר בו ישבו השולחנים בכל מדינה ומדינה ותובעין בנחת; כל מי שיתן להם יקבלו ממנו ומי שלא נתן אין כופין אותו ליתן. בחמשה ועשרים בו ישבו במקדש לגבות. ומכאן ואילך כופין את מי שלא נתן עד שיתן. וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו ולוקחין עבוטו בעל כרחו ואפילו כסותו". לכן נאמר בסוף הפסוק "תקחו את תרומתי" שאם לא נתן האדם את תרומתו תחילה מרצון ובהתנדבות כראוי למצוה יקרה זו, אין פוטרים אותו מן המצוה ויתן בכפייה.