"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי" וגו' (בראשית כז,א-ב). יצחק שולח את עשו להכין לו אוכל כדי לברכו בשל שכהו עיניו וזקן, ולא יודע מתי ימות, וחושש בשל הזמן שקרוב לגיל מותה של שרה ('אמר רבי יהושע בן קרחה: הגיע אדם לפרק אבותיו קודם ל-ה' שנים, ולאחר חמש שנים ידאג מן המיתה. שכן יצחק אמר: אם לשניו של אבא אני מגיע, עד עכשיו מתבקש לי, אם לשנים של אמי אני מגיע, "ויאמר אליו הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי'. ב"ר סה,יב). הזמן של זה היה בפסח: ' .. הלך והביא שני גדיי עזים. וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? והלא די לו באחד, שנא׳ "צדיק אוכל לשובע נפשו”? אלא, אחד כנגד הפסח ואחד לעשות לו מטעמים לאכול, דתנינן: הפסח אינו בא אלא על השבע' (פרקי דר"א, לב). [שמעתי שע"פ הקבלה לקיחת הברכות היתה בר"ה. אולי אפשר שההבדל הוא האם מתמקדים ביצחק שהוא מעביר את הברכות הלאה ליעקב, או ביעקב שמקבל את הברכות כממשיך יצחק, ואף יצחק מעביר את ברכת אברהם, שאף הוא שייך לר”ה. שהרי יש מחלוקת מתי נברא העולם ומתי נולדו אברהם ויעקב, שלר"א זה בתשרי ולר"י בניסן (ר"ה י,ב-יא,א), ויצחק נולד לכו"ע בפסח. והנה ר"ה שלנו הוא בתשרי כעין דעת ר"א שבתשרי נברא העולם, לכן נראה שאף כאן, ע"פ הדרש זה היה בפסח, כיון שאז נולד יצחק, ולכן חושש ממותו שהגיע הגיל שיש לו לחשוש (כמובא בב"ר), ולכן עכשיו רוצה להעביר לעשו את הברכות. אבל אפשר גם להבין שחושש כיון שהגיע זמן הדין של ר"ה, ולכן חושש שיגזר עליו מיתה השנה (בשל גילו. ולכן אומר שלא יודע מתי ימות), שזה קשור לגילוי של אברהם ויעקב בקשרם שמתגלה כבריאת העולם בתשרי, בשל יעודנו לתיקון עולם, ולכן זה מתגלה בתשרי (שאף אם לא היה בפועל בתשרי [אלא בניסן כדרש] יש בו כח של מעלת תשרי), שרצה להעביר לעשו את היעוד לתיקון עולם שהעביר מאברהם אליו (כעין הנאמר בפרקי דר”א [שם]: 'רבי יהודה אומר: עשרה ברכות ברך יצחק ליעקב, על טללי שמים ועל דגן הארץ, כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שנאמר "ויתן לך האלקים מטל השמים" וגו׳)]. כשיצחק שומע שיעקב גנב את הברכות נאמר: “ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה" (בראשית כז,לג). מעבר לפשט שנחרד מכך שהברכות נגנבו ע"י יעקב (כמו שמשמע מפשט הפס'. וכן 'אמר רבי לוי: לפי שהיה אבינו יצחק מתפחד ואומר: תאמר שלא עשיתי כשורה, שעשיתי את שאינו בכור בכור?! כיון שאמר את בכורתי לקח, אמר יאות ברכתי' [ב”ר סז,ב]) נראה שיש כאן רמז למהותו של יצחק “ופחד יצחק” (בראשית לא,מב), שרצה להעביר לעשו את המשכו, ועכשיו התברר שעבר ליעקב, ולכן דבר זה מתגלה בפחד. נראה שיצחק הוא גילוי פחד, בשל מהותו כקרבן בעקידה, שמחיבור למעלה זו נפל עליו פחד גדול, לכן גם כאן נרמז קשר לעקידה, שפחד יותר מהעקידה: '"ויחרד יצחק חרדה גדולה" וגו'. אמר רבי חמא בר' חנינא: "מאד”, מחרדה שחרד על גבי המזבח. אמר: מי הוא זה שנעשה סרסור ביני לבין המקום, שיטול יעקב את הברכות, כלפי רבקה אמרו' (ב"ר שם), כביטוי למעלה המתגלת בו בפחד מקשר לעקידה. בנוסף העיוורון שבעקבותיו התגלגל גניבת הברכות קשור לעקידה: 'דבר אחר: "מראות”, מכח אותה ראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, בכו מלאכי השרת, הה"ד (ישעיה לג): "הן אראלם צעקו חוצה" וגו', ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו, והיו רשומות בתוך עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו. הה"ד: "ויהי כי זקן יצחק" וגו'. דבר אחר: "מראות”, מכח אותה הראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח, תלה עיניו במרום והביט בשכינה מושלים אותו... כך בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, תלה עיניו והביט בשכינה. אמר הקב"ה: אם הורגו אני עכשיו, אני מכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזר אני, שיכהו עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו, "ויהי כי זקן יצחק" וגו'' (ב”ר סה,י). היראה של יצחק זה לא יראת העונש, אלא יראת הרוממות, לכן גם כאן יש גילוי של פחד – חרדה, אבל מיד נאמר "גם ברוך יהיה", שברכה זה מאהבה, כך מידתו של יצחק היתה יראת הרוממות – שקשורה במידת אהבת ה', שעולים ליראה מאהבה. בפס' בנביא מובאים מידותיהם של אברהם ויעקב: “תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז,כ). נראה שרומז לכאן, שיצחק רצה להעביר את מעלת אברהם לעשו, כיון שהיה עושה עמו חסד, שהיה מכבדו במאכל ומשתה ('"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו". קופרא טבא לפומיה וכסא טבא לפומיה'. ב”ר סג,י), והיה מראה לו שהוא צדיק ששואל איך לעשר גם דברים שפטורים ממעשר ('אמר רבי אבהו שודני צידני, צד בבית צד בשדה, בבית היך מתקנין מילחא, בשדה היך מתקנין תבנא'. שם). לכן מכח זה בא לברכו מכח אברהם שהיה צדיק ובעל מידת החסד (לכן נאמר שעשו עונה לו “הנני” כמו שאברהם היה עונה), אבל עכשיו כששמע שיעקב קנה את הבכורה, והוא זה שראוי באמת לברכות (שהריח את ריח גן עדן עמו, ואף הבין שמשמים גרמו שכך יתגלגלו הדברים), אז אמר "גם ברוך יהיה" שאישר העברת הברכות ליעקב. לכן זהו שמידת החסד של אברהם הועברה ליעקב כי התגלתה האמת, שיעקב פעל מצד האמת שלא ראוי שעשו יקבל את הברכות כיון ששיקר ליצחק על מהותו כביכול כצדיק ובעל חסד שראוי להמשיך את אברהם, אלא דווקא יעקב שמידתו אמת ואעפ"כ שיקר לו בשל גילוי האמת – שלו ראוים הברכות, שהוא מידתו אמת כחותמו של הקב"ה ('דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת'.שבת נה,א), שהוא ממשיך את דרכו של אברהם. (אולי אף קשור לאמת, שהתגלה ליצחק שעשו מכר את הבכורה, בשל זלזולו בקדושה, ויעקב התאמץ לקנות את הבכורה בשל רשעותו של עשו [ב"ר סג,יג], שלכן אברהם מת קודם זמנו כדי שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה [שם,יב], ממילא מתגלה ברשעותו של עשו ביטול החסד של אברהם, ולכן דווקא ליעקב שדבק בחותמו של הקב"ה, הוא הראוי להמשיך את אברהם בצדקות וחסד). מידת יצחק בפחד מתגלה בדברי יעקב: “לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני" וכו' (בראשית לא,מב), שזה כעין דומה שיצחק ברכו בברכות כהמשך לאברהם, ואז התגלה פחד יצחק כמו שאמרנו, לכן כשמדבר על שכרו – ממונו (שזה גילוי של הברכות שקיבל מיצחק), מוזכר אברהם ויצחק, שהועבר מאברהם דרך יצחק, והתגלה בעניין פחד של יצחק (כמידת יצחק, שעכשיו מעביר ליעקב את ההמשכיות של הקמת בנ"י, וממילא גם הברכות לעזרה בתיקון העולם). [גם בהמשך נאמר "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק" (שם,נג), שזה היה בשבועה בגלעד לאי העברתו למלחמה, אבל כן למסחר: '"עד הגל הזה" וגו'. לרעה אין אתה עובר, אבל אתה עובר עלי בפרגמטיא (ב”ר עד,טו), כעין ברכת יצחק שיכנעו לו האומות, ויהיה לו שפע כלכלי]. “פחד יצחק" מתגלה בהקשר לרדיפתו ע"י לבן, וכאן בברכות נרמז על פחד יצחק, כך שנראה שזה בא לרמז שיש עניין בברכות במיוחד לקראת כך שיעקב ירד בהמשך למצרים, ולכן צריך לקבל ברכה שכלול בזה גם הגנה (גם עשו היה צריך לרדת למצרים [ב”ר פב,יג], כך שבברכה שרצה יצחק לתת לעשו גם הוא היה קשור לזה), לכן הברכות התגלו בהקשר לקרבן פסח, שהוא על גאולתנו ממצרים ע"י הקב"ה.