כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלוֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: (שמות כ, יב)

הרמב"ן מחלק את עשרת הדיברות שנתנו למשה בסיני לשני סוגים: הלוח הראשון מימין, עוסק במצוות (או איסורים) שבין אדם למקום, ואילו הלוח שמשמאל עוסק במצוות (ואיסורים) שבין אדם לחברו. אם נתבונן בארבעת הדברות הראשונות הרי הדבר ברור מפשט הכתוב שאלו מצוות בן אדם למקום. אך לגבי הדיבר החמישי, "כבד את אביך ואת אמך" לכאורה, יש לומר שזוהי מצוות בן אדם לחברו מפורשת!

אולם הסיבה שבגינה הרמב"ן מיחס את כיבוד הורים לקטגוריה של בן אדם למקום היא  "כי כבד את אביך כבוד האל הוא, כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה". דהיינו, האב לתולדותיו הוא כענין בורא משתתף ביצירה, כי השם יתברך הוא אבינו הראשון, ואבינו הביולוגי, המוליד, הוא אבינו האחרון, ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה טז) "כאשר צויתיך בכבודי כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך". וזה מסביר את דברי הגמרא בקידושין (ל.) "שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו". מכל זה אנו למדים שהוקש כבודו האב לכבוד המקום.

מעמד הר סיני הוא אירוע מכונן שבו התגלה אלינו הקב"ה וכרת עימנו ברית על בחירתו בנו לעמו, ועל כך שנתן לנו את ארץ ישראל. ובמסגרת המעמד הגדול הזה אנו התחייבנו לשמור את מצוות התורה שנצטוו במעמד זה, ובראשן עשרת הדיברות, שאותם שמענו מפי הקב"ה בעצמו. מסביר הרשר הירש, שאמונת ישראל בה' יתברך אינה מושתתת על מסקנות חקירה שכליות במדעי הטבע אלא על נסיונותיו ההסטוריים של עמנו שבאמצעותם התגלה ה' לעינינו וגילה לנו את רצונו. רק התגלויות ה' בהיסטוריה לעיני עם ישראל השיבו אל לב האדם את דעת ייחוד ה' ואחדותו וגרמו לו להבין את הליכות הטבע הרצוי, הטוב והיפה והמקובל לפניו.

יציאת מצרים ומעמד הר סיני הם שתי עובדות יסוד שעליהן עומדת איתן אמונתנו. הן מהוות את הסיבה לכניעתנו לפני ה' כמושל ושליט בגורלנו ובחיינו. עובדות אלו הינן עובדות היסטוריות שאנו מכירים באמיתותן, אבל הסיבה האחת והיחידה שאנו בטוחים באמת של העובדות הללו היא המסורת הנאמנה העוברת מדור לדור במשך אלפי שנים, המסירה המדוייקת של המסורת אל הבנים מידי האבות, וקבלתה ברצון בידי הבנים מאת האבות. האמונה הגדולה של עם ישראל שרירה וקיימת בזכות המשמעת המעשית של הבנים כלפי האבות והאמהות. נמצאנו למדים כי כיבוד אב ואם הוא התנאי היסודי לנצחיותה של האומה הישראלית.

דהיינו, האב והאם לא רק מעניקים לילד את קיומו הפיזי אלא גם את הקיום הרוחני. ההורים הם החוליה המקשרת את הילד אל העבר היהודי ועושה אותו לבן ישראל ולבת ישראל יראי שמיים. ההורים מוסרים לילד את ההיסטוריה הישראלית, את התורה האלוקית כפי שהם עצמם קיבלו מהוריהם, אשר קבלו מהוריהם שלהם... וכן הלאה עד אבות אבותינו שעמדו במעמד הר סיני ושמעו את דבר ה' מפי הגבורה. ובוא הזמן, הילד יגדל ויהפוך לאב וגם הוא ינחיל את המסורת לבניו ובנותיו אחריו.

ר' יוסף אלבו הביא לכך משל יפה בספר העיקרים: "לפי שהוא מן הידוע שאין המלך שבנה המדינה נגלה בכל יום לאנשי המדינה ההיא. ואם יזכרו אנשי הדור ההוא שראו ביאת המלך אל המדינה את קבלת עול מלכותו, ושהמלך בנה המדינה ושהוציאם מעבדות לחרות, הנה הבאים אחריהם שלא הרגישו בעבדות כלל, ושלא ראו כניסת המלך במדינה, יבואו למרוד ולחשוב שהמדינה הייתה שלהם תמיד, ושאין להם מושל עליהם. ואין דרך לצאת מן השטות הזה, אלא בהיותם נכנעים אל האבות ומקבלים המוסר מהם, כי הם יודיעו את בניהם איך היו עבדים, ושאדון אחד הוציאם לחרות, והוא שבנה המדינה והשכין אותם בתוכה. ולזה היה מן ההכרח, כדי שלא תשתכח ממשלת המלך מעל המדינה, והטובה שעשה עימהם שהוציאם מעבדות לחרות, שייכנעו הבנים בכל דור ודור אל האבות, ויקבלו דברי מוסרם עליהם. ובעבור זה בא הדיבור החמישי שהוא: "כבד את אביך ואת אמך", להזהיר על הקבלה. רוצה לומר שימשך האדם לקבלת האבות, שזה העיקר כולל לכל הדתות, שלא יצויר מציאותם אם לא יהיה האדם נשמע לקבלת האבות".

אנו רואים כאן את החשיבות הקריטית העליונה של מצוות כיבוד הורים הממשיכה את שרשרת הדורות אשר ביסודה עומדת האומה הישראלית. ולפיכך ההורים זכו לכך שייחדה להם התורה מקום נכבד בעשרת הדיברות, תחת הקטגוריה של מצוות בן אדם למקום, ולא זאת אלא שהדיבר הזה זכה להבטחה הנפלאה "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נתן לך". לעומת הבטחה זו, מופיע בספר דברים (ל, יז-יח) הבטחה אחרת: "ואם יפנה לבבך.. אבד תאבדון, לא תאריכון ימים על האדמה אשר אתה עובר את הירדן וכו". יוצא מכאן כי הקיום הנצחי של עם ישראל בארץ ישראל מובטח רק אם הכרתו של הדור הראשון, והברית הכרותה עם הדור הראשון, תועבר מדור לדור על ידי כיבוד אב ואם. רק כך הדור הצעיר יחוש את הלהט וההתלהבות לקיום דבר ה'  כפי שחש הדור הראשון.

על כן ענשה התורה העונש הכל כך חמור לבן סורר מורה, מפני שלא שמע בקול אביו ואמו וזה הביא אותו לידי עזיבת תורת ה'. וזאת הסיבה שהחכם מכל אדם פתח את ספרו באזהרה "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך" (משלי א, ח), שלמה המלך מראה כי זה הבסיס והשורש לכל הענפים והפירות היוצאים ממנו וישנה חשיבות שאין כמוה למצוות כיבוד הורים המתבטאת בין היתר בהקשבה לחינוך ההורים בדרכי ה'. זה גם מסביר מדוע בהלכה "תינוק שנשבה", דהיינו יהודי אשר מסיבות שאינן תלויות בו לא למד, ואינו יודע את שעליו לעשות על פי ההלכה והאמונה היהודית, אין לחייב אותו מבחינה הלכתית על מעשיו.

יהי רצון שתתקיים בנו הברכה שאנו מברכים כל בוקר "ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה".