פרשיות התפילין (צדדי העולם והגלויות)
בתפילין יש ארבע פרשיות, נראה שזה כנגד ארבעת צדדי העולם, שאנו מתקנים את כל העולם. בתפילין של יד הם ביחד, ובתפילין של ראש הם מחולקים לארבעה, כנגד שיד מרמז על עשיה, שאת העשיה אנו עושים בא"י (שכאן המקור לתורה והמצוות שעיקרם בא"י [ספרי "עקב", מג]) שזהו המקום הראוי היחיד לקדושה כראוי, אבל ההשפעה הרוחנית מכאן משפיעה לכל המקומות, ולכן בשל ראש (כנגד הנשמה והדעת, כרמז לרוחני) זה משפיע לכל העולם כולו, לארבע רוחות. נראה שפרשית שמע שבה יש את קבלת עול מלכות שמים, שזה קשור בדעת, זה כנגד צד דרום שקשור בחכמה, ופרשת והיה אם שמוע ששם נאמר על ברכה בפרנסה זה כנגד צד צפון, שהוא קשור לעושר: 'אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים ידרים, ושיעשיר יצפין, וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום' (ב"ב כה,ב). פרשת קדש כנגד צד מערב, שרומא נמצאת בצד מערב לא"י, והיא מתייחסת לעשו (מגילה ו,א), והרי עשו ויעקב רבו על הבכורה והקדושה הקשורה בכך (שיעקב קנה את הבכורה מעשו, ואח”כ עשו כעס כשיעקב קיבל את הברכות), שלכן גם כעין רבו מי יצא ראשון (שיעקב תפס בעקבו), לכן מערב מרמז על פרשית קדש בה נאמר “קדש לי כל בכור” וגו' (גם נאמר בה על פסח, שהוא סוף גלות מצרים, וכך גלות רומא היא אחרונה שבגלויות, שלאחריה יהיה גילוי ה' בעולם כעין ביציאת מצרים [כשה' ישפוט את הר עשו] זהו גם ששכינה בצד מערב [ב”ב שם], כרמז שלאחרי גלות אדום יהיה גילוי שכינה). פרשת והיה כי יביאך כנגד צד מזרח, שבה נאמר "וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה", כעין קשר בין עריפת פטר חמור לבנ"י, כעין רמז להמן שרצה להרוג את בנ"י, והוא היה בפרס שהיא נמצאת בצד מזרח של א"י, וכן רומז לכך שהפרסים כעין דובים (קידושין עב,א), שכך חמור אינו בהמה כשרה, ובפרט שפטר חמור הוא: 'גזרת הכתוב הוא, לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים, ועוד שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים' (רש"י. שמות יג,יג [בכורות ה,ב]), כך שמדובר על חיה טמאה שהעם המצרי משול לה, כך דוב הוא חיה טמאה שהעם הפרסי משול לו [וכן החמורים במצרים עזרו לסחוב את הכסף והזהב ממצרים, כעין בעברת הכסף של מצרים לישראל, כמו שהמן השתמש עם העברת כסף כדי לשכנע את אחשורוש להרוג את היהודים. וכן החמורים שנשאו זה היה ביציאת מצרים, שזה כמו שניתנה הרשות לחזור לארץ ע”י מלך פרס, שיצאו משם לא”י]. (וכן חמור מלשון חומריות שכך הפרסים כדובים בצורתם החומרית העבה: '… תני רב יוסף: אלו פרסיים, שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב' [קידושין עב,א]). עוד נראה שבתפילין של ראש יש ארבעה בתים (והפרשיות מחולקות לארבע), ובשל יד יש בית אחד (והפרשיות יחד), כעין רמז לארבעת הגלויות ששורשם בגלות מצרים, ולכן בשל יד זה אחד כנגד מצרים, שביד כנגד הלב שהוא מרכז האדם, כעין שגלות מצרים מרכז – שורש הגלויות, וכן ביד זה נמוך משל ראש, כעין שהוא השורש הבסיס להם. בראש כנגד ארבעת הגלויות שאנו שם נמצאים ומשפיעים ללימוד האומות ההם את האמונה בה' (ראש כרמז ללימוד). לכן בתפילין של ראש יש את שם ה' שמטיל אימה על הגוים: '(דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". תניא, ר"א הגדול אומר: אלו תפילין שבראש' (מנחות לה,ב). שזה קשור לשמירה שה' שומרנו גם בהיותנו בגלויות. לכן גם ש' של שם ה' היא בצד אחד שלושה קוים ובצד שני ארבעה קוים, כעין שיש ארבעה גלויות (וה-ש' מתחבר בתחתיתו כרמז שהכל בבסיס מגלות מצרים), שהיו בשלושה סוגי מקומות (בבל ופרס גלינו לבבל, בשל יון הינו בא"י, ובשל רומא גלינו לכל מקום בעולם). [גם ש' כעין מתחלקים הקוים בעליה למעלה, כעין רמז לצפון, שמצד זה הגיעו להגלותינו]. כך פרשית שמע שבה קבלת עול מלכות שמים, כנגד יון שניסו להסיר את שם ה' מפינו (שגזרנו נגד הדת). פרשית והיה אם שמוע שמדברת על השפעת טובה לארץ או ח"ו ההיפך עד גלות, זה כנגד בבל שניסתה לפגוע בנו ע"י שהגלתה אותנו מהארץ. פרשית והיה כי יביאך כנגד פרס ומדי שניסה המן להרוג את כל היהודים, כעין עריפת פטר רחם חמור. ופרשית קדש כנגד רומא שהיא קשורה לעשו שנלחם על יעקב על הבכורה והקדושה.