"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם" וגו' (שמות כא,א-ב). '"ואלה המשפטים”. ר' ישמעאל אומר: אלו מוסיפין על העליונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני. רבי עקיבא אומר: "ואלה המשפטים" למה נאמר? לפי שהוא אומר "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם”, אין לי אלא פעם אחת, מנין שנה ושלש ורבע עד שילמדו? תלמוד לומר (דברים לא יט) "ולמדה את בני ישראל”. יכול למדין ולא שונין? תלמוד לומר "שימה בפיהם”. יכול שונין ולא יודעין? תלמוד לומר "ואלה המשפטים" וגו', ערכם לפניהם כשלחן ערוך, כענין שנאמר (דברים ד לה) "אתה הראית לדעת”' (מכילתא. שמות כא,א). פרשת משפטים מחוברת לסיני, מעבר לאמירה הכללית שכל המשפטים גם הם מסיני, נראה שיש בזה רמז גם ספציפית על עניינו של העבד העברי, שהוא קשור לסיני. מעמד הר סיני הוא יסוד האמונה בה', שראינו בעיננו את מתן תורה וזהו יסוד האמונה הגדול ביותר שלנו בה'. עבד עברי שנאמר כאן הוא אדם שגנב ומכרוהו ב"ד: '"כי תקנה עבד עברי”. בנמכר בבית דין על גניבתו הכתוב מדבר, שיהא עובדו ועובד את הבן. או אינו מדבר אלא במוכר עצמו? כשהוא אומר (ויקרא כה לט) "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך”, הרי מוכר עצמו אמור, הא מה תלמוד לומר "כי תקנה עבד עברי"? בנמכר בבית דין על גניבתו הכתוב מדבר, שיהא עובדו ועובד את הבן' (שם,ב). בגנב יש חוסר אמונה בה', כמו שמובא בהקשר לתשלומי ארבעה וחמשה: 'שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן? אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו. כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה, ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת, שנאמר (ישעיהו כט, טו) "הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם" וגו', וכתיב (תהלים צד, ז) "ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלקי יעקב", וכתיב (יחזקאל ט, ט) כי [אמרו] עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה"' (ב"ק עט,ב). לכן כיון שעשה עצמו כאילו אין ה' רואה ח"ו, לכן זה כעין עומד כמנוגד למתן תורה שהצטווינו שלא לגנוב, והוא גונב ועושה עצמו כאילו ה' לא ראוהו, כשאנו ראינו את גילוי ה' בארץ למטה בסיני במתן תורה. לכן נענש שימכר כעבד, כנגד שיצאנו ממצרים כדי לעבוד את ה', והוא פגם בזה ולכן כעין חוזר למעלת עבד במצרים, אבל עם גילוי של מתן תורה, שלכן אינו כעבד רגיל אלא כדי לחזור להיות מתוקן כראוי באמונה בה'. לכן נרמז כאן גם על לימוד תורה כשולחן ערוך, שהתלמיד ידע כראוי את ההלכה, שיהיה חיבור ראוי לתורה ע"י הרב שמלמדו כראוי, כמו שכאן האדון מלמדו ללכת בדרכי ה' כראוי בשלמות (כמו את תלמידו, שהעבד הוא סוג של תלמידו). לכן גם עובד את בנו של האדון, כעין רמז למתן תורה שהוא יסוד האמונה ע"י שהועבר מאב לבן במשך הדורות. לכן על האדון להתנהג כראוי ביותר עם העבד כדי שדרכו תתוקן, שיאהבו וירגיש חיבור ורצון להיות מתוקן, לכן 'דתניא (דברים טו, טז) "כי טוב לו עמך", עמך במאכל ועמך במשתה. שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן. מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו' (קידושין כ,א). לכן כיון שמכירת עבד זה כדי לקרבו לתורה ומצוות, לכן זה קשור לתיקון עולם, ולכן קשור לסיני (“ואלה") שהוא יסוד תיקון העולם, ולכן גם כאן נלמד שהסנהדרין קרוב למזבח ('ומניין שהיתה סנהדרין גדולה אצל המזבח? "ולא תעלה במעלות על מזבחי", ומה כתיב תמן – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"'. יר' מכות ב,ו), לרמז שגם במכירתו של העבד זה למען תיקון העולם, להעלותו בקדושה להתחבר לה' (כעין קרבן). לכן גם נמכר לשש שנים ומשתחרר בשביעי, כעין שיש שבת בשל בריאת העולם ויציאת מצרים, שאותו גנב עשה עצמו כאילו אין ה' משגיח בעולם, נגד מה שהתגלה בבריאת העולם (שה' ברא) וביציאת מצרים (שה' גאלנו), לכן עובד שש שנים כנגד ימי החול שהם ימי המעשה, ומשתחרר בשביעי כמו שיש שבת, וכך מתחבר לקדושה ואמונה. נראה גם שנותנים לו אשה כנענית רק אם יש לו אשה: 'ר' אליעזר בן יעקב אומר: יחידי נכנס, יחידי יצא. מאי יחידי יצא? אמר רב נחמן בר יצחק: הכי קאמר: יש לו אשה ובנים – רבו מוסר לו שפחה כנענית, אין לו אשה ובנים – אין רבו מוסר לו שפחה כנענית' (קידושין כ,א). שזה כעין תיקון עולם, שחוה החטיאה את אדם, ובזה נתקלקלו בתאוות, שראו ברביה כדבר של גנאי. לכן לא נותנים לו שפחה שיחיה אתה, אלא אם כן יש לו אשה ובנים, שבזה מוכח שהוא קשור לצד החיובי ולא לגנאי, שקשור לצד מצוות פו"ר, ולא לגנאי של התאוות בזה, ולכן רק אז מותר לתת לו שפחה כנענית שיחיה אתה, שכעין מוכח לא נמצא בשביל התאוות אלא לעבוד את אדונו (להביא לו ממנה עבדים).