כתוב במדרש רבה א' כח', "וירא בסבלותם"  ראה שאין להם מנוחה, הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים, אמר לו לך ועשה להן כמו שתאמר, הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח, ומה כוונת הלשון "תיקן", יתכן שהכוונה ככתוב במדרש ה' יח' שהיו לומדים  במגילות בשבתות לומר שהקב"ה גואלם לפי שנחו בשבת, וע"פ מאור עיניים מספר קדמון שמשה נתן להם ספר איוב לזקן מזקני ישראל שבשבת יהיו קוראים להם ניחומים מספר איוב, שאחרי הגזרות הקשות יש גאולה כפי שהיה אצל איוב, ובזכות הלימוד והאמונה בקדושת השבת שהיא מרגוע לנפש ולגוף זכו לגאולה, - ואם כן מובן שבקידוש אומרים זכר ליציאת מצרים כפשוטו – ואולי לכן מוסף מתחיל בלשון "תקנת/תכנת שבת", כי שבת זה תיקון ומנוחה לגוף ולנשמה ע"י התעלות באמונה ובתורה וכנ"ל.

אומנם בסוף בזמן קושי השעבוד כשאמר פרעה נרפים אתם נרפים – ותוכבד העבודה, פרעה ביטל להם את מנוחת השבת, וזה קושי עצום שנחסר להם מנוחת הגוף והנפש, וגם כתוב שבאותם ששה חודשים של קושי השעבוד משה ואהרן נעלמו מעם ישראל כי לא היה להם כוח להשפיע,

ומתוך השפלות והחוסר אונים וחוסר התקווה המוחלט, באה הגאולה כמתואר בנביא ישעיה, סא' יא' במצודת דוד, כי כארץ - כמו הארץ שמצמיחה רק לאחר שנרקב ונפסד הגרגיר הזרוע, וכמו הגינה המצמיחה דברים הנזרעים בה רק אחר הפסד הנזרע, כן יצמיח ה' לישראל את הגאולה.

ולכן ביציאת מצרים התענגו שחזר להם העונג שבת שכה חסר להם עד שלא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, ועם ישראל העריכו ביציאתם ממצרים מאוד מאוד את מנוחת השבת הטובה לגוף ולנפש.

ושוב, כפי שמשה תיקן להם שילמדו בשבת שישתעשעו ברוחניות ובחיזוק האמונה, ולא סתם בטלה בשבת, ואכן שירי שבת קודש מחזקים את האמונה ומשעשים את הנפש, ביחד עם לימוד תורה בשבת קודש ובפרט חידושי תורה בשבת זה עונג שבת אמיתי, וזה השבת שתיקן להם משה לישראל במצרים אפילו עוד קודם מתן תורה.