"יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים. וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד" (בראשית מט,יד-טו). '"יששכר חמור גרם" מה חמור זה גרמיו ברורין, כך היה תלמודו של יששכר ברור עליו. "רובץ בין המשפתים" אלו שלשה שורות של תלמידי חכמים שהן יושבים לפניהם. "וירא מנוחה כי טוב" זו התורה, שנאמר (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם". "ואת הארץ כי נעמה" זו התורה, (איוב יא) "ארוכה מארץ" וגו'. "ויט שכמו לסבול" עולה של תורה. "ויהי למס עובד" אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו משבטו של יששכר וכו'' (ב"ר צח,יב). ''ד"א, "יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם" כשם שהחמור טוען את המשא כך יששכר טוען את התורה. "רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם" אלו התלמידים שיושבים בארץ לפני חכמים, שנאמר (תהלים סח) "אם תשכבון בין שפתים". "וירא מנוחה כי טוב" זו תורה, דכתיב (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם". "ויהי למס עובד" מהו מס? זו הלכה שהיו טועים בה היו מבקשים מידם, וכן הוא אומר (שופטים ה) "בעמק שלח ברגליו" בעומקה של הלכה' (ב"ר צט,ט). חז"ל דרשו את "רובץ בין המשפתים" כמרמז על התלמידים שיושבים לפני החכמים, שרובצים לפני החכמים, ואף מודגש (ב-צח) שמדובר על שלוש שורות. מזה שמדגישים שזה בשלוש שורות משמע שראו זאת כרמז בפס' (שאחרת היה אומר רק שיושבים לפני חכמים שכולם מבינים מה הכוונה [כמו שב-צט נאמר רק שיושבים לפני חכמים]). אולי רמז זאת שיכל להאמר "רבץ במשפתים", שהרי הכוונה לשפה של התחומין ששם רובץ ('"רבץ בין המשפתים" - כחמור המהלך ביום ובלילה, ואין לו לינה בבית, וכשהוא רוצה לנוח רובץ בין התחומין, בתחומי העיירות שהוליך שם פרקמטיא'. רש"י), מדוע הודגש "רבץ בין המשפתים"? לכן למדו שבא להוסיף מילה כדי שיצא סה"כ שלוש מילים ("רבץ בין המשפתים") [או שהוסיפו מילה בת שלוש אותיות לרמז על שלוש], שזה מרמז על שלושת השורות של התלמידים שאותם החכמים מלמדים את משפטי התורה. נראה שרמזו "משפתים" כעין רמז ל'מ-שפת' ששומעים משפתו (פיו) של החכם את דברי התורה, וזה גם רומז למשפטים (משפתים-משפטים), שמלמדים אותם את משפטי התורה. את “ויהי למס עבד" למדו שמרמז על מאתיים ראשי הסנהדרין שיצאו מהם. איפה רמוז כאן שהיו מאתיים ראשי סנהדראות מהם? בפשטות למדו על מעלתם בלימוד תורה, ולכן הביאו שהיו מאתיים ראשי סנהדראות ע"פ הפס' בדה"י: “ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם“ (דה”י א יב,לג). אולם אולי אפשר שרמזו במה שנאמר "למס עבד", שלכאורה זה הרי חזרה כיון שמס זהו עובד בשביל אחרים? לכן למדו כעין שבא לרמז להכפיל את הנאמר, ודרשו "מס" גימטריה מאה, כפול שתים זהו מאתיים, שזהו רמז למאתיים ראשי סנהדרין. או שלמדו אותיות "למס ע" בגימטריה 200, וה"בד" שנשאר ("למס עבד") זהו ר"ת של ב'ית ד'ין, וההתחלה "ויהי" רומז לקיום הדבר, הוויותו של הדבר, שזה מרמז שמדובר על ראשי הסנהדרין, שהם הראשים שלהם ולכן כעין מהוים את הפעלתם – הויתם של הסנהדרין שתחתיהם, וכך יוצא שמרמז בפס' זה על מאתיים ראשי הסנהדרין שיצאו מיששכר. (אולי גם דרשו "עבד"= 'דע-ב' שמלמדים [דע] ע"פ 2 [ב], שזה רמז למאתיים בגימטריה קטנה). את המילים "וירא מנחה כי טוב, ואת הארץ כי נעמה" דרשו על התורה (ב-צח), ולא מובן מדוע נדרש פעמיים, מיילא בכל שאר הדברים יש חידוש בכל אחד (תלמודו ברור, מודגש שיושב כראוי לפני החכמים לשמוע ד"ת, יצאו ממנו ראשי סנהדראות וכן מלמדים את התורה לכל בנ"י), אבל כאן מה החידוש? הרי מה שבא לומר (כתוספת כאן) שלומד את התורה בנעימות, שמחובר היטב לתורה בכל ליבו ואהבתו, לזה היה מספיק לומר פעם אחת, מדוע לדרוש זאת פעמיים (משני המשפטים)? אלא נראה שבא לרמז שמחובר לתורה באהבה, אבל זה לא מספיק בכדי להפוך להיות מחובר לתורה בשלמות גמורה (עד שיתגדל וילמד תורה כראוי לכל בנ"י), אלא יש צורך להתחבר לתורת א"י, שבזה מחובר לשלמות התורה. לכן מרמז "וירא מנוחה כי טוב" שמחובר לתורה שהיא טוב (“כי לקח טוב נתתי לכם”), אבל איך זה הטוב הגמור בתורה? זה ע"י "ואת הארץ כי נעמה" שיש חיבור לארץ, שזה רומז לדרשה: '"וזהב הארץ ההיא טוב”, מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י' (ב"ר טז,ד). שהחיבור לתורה בשלמות שמתגלה בזה הטוב הגמור שבתורה, זה דווקא ע"י חיבור של התורה עם הארץ (ובגילוי תורת א"י), שכך יוצא הרמז לתורת א"י, כמו ב-"וזהב הארץ ההיא טוב". (לכן לא מספיק לימוד אחד של גילוי חיבור לתורה, שאז היה משמע כפשטות שהחיבור לתורה הוא טוב, לכן נאמר שוב כדי להדגיש שהחיבור השלם והראוי ביותר לתורה, לגלות את רצון ה' האמיתי בשלמות בעולם ע"י התורה, זה דווקא ע"י תורת א"י).