ביאור מדת בטחונו של יוסף עפ"י דברי חז"ל[1]

במדרש רבה (מקץ פ"ט ג') מצינו דרשה פלאית על הכתוב (תהלים מ' ה') אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים [בעלי גאוה בכוחם, עפ"י המאירי] ושָׂטֵי כזב [רש"י: משטים מדרך הישר אחרי הכזב]. וזו לשונה: אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, זה יוסף, ולא פנה אל רהבים, ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים, אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו...עכ"ל. והשאלה עולה וזועקת: האם דוקא ממעשה פנייתו של יוסף לשר המשקים בבקשה לעוזרו לצאת מבית האסורים, זו הדוגמא הנכונה להוכיח מדת בטחונו של יוסף בה' יתברך, ובפרט שהמדרש מדגיש שלכן נענש בתוספת שהות של שנתים על עשר השנים שכבר שהה שם?!

בספרו של הרב אהרן הכהן זקן אהרן[2] מתרץ: ...הגם שבטחונו היה בה' עם כל זה חשב דלמעוט זכותו תבוא הצלתו...ע"י אמצעות שר המשקים, ועל כן אמר 'כי אם זכרתני אתך', רוצה לומר כשתחזור לגדולתך תקנה אותי מפוטיפר... ותוציאני לחירות, ואם לאו 'והזכרתני אל פרעה' רוצה לומר ביום הולדת אותו שיוציאנו בתוך שאר עבדיו. וביקש זאת לפי שלא החזיק את עצמו שיעשה לו הקב"ה נס נגלה. והנה בשנה הראשונה ראה שלא הוציאו שר המשקים מעצמו, ובשנה שניה בתקופת השנה יום הולדת את פרעה, ראה שלא הזכירו אליו ועל כן נתיאש מעצמו והיתה סיבה מאתו יתברך למען יתיאש משר המשקים לעשות לו נס בגלוי. ועם זה יש לדייק היטב במה שכפל אומרו 'וישכחהו' שרוצה לומר שלא זכר שר המשקים את יוסף כמו שחשב, ועל כן 'וישכחהו' – יוסף לשר המשקים, שלא שת לבו עוד לזוכרו ונשכח מלבו, ואז שם מבטחו מכל וכל בו יתברך ...עכ"ל הזקן אהרן.

ובלב אליהו לרב אליהו לופיאן זצ"ל ביאר (מובא ב'חכמת המצפון' לקט מגדולי תנועת המוסר על סדר התורה) ועוד יש להבין למה נענש בשביל אמירה זו, דהא ודאי מותר לכל איש הנמצא בצרה להושיע את עצמו בכל מה שיוכל...[וכאן כיסוד לתשובתו מניח הרב יסוד איתן בעבודת האדם]:  האדם מחפש לו דרכים והשתדלויות מרובות לקרב הדבר אשר צריך לו...והוא אינו יודע כי כבר הוכנו בשבילו ועבורו הרבה בני אדם ביודעים או בלא יודעים, והרבה מעשים מיוחדים ומזומנים כולם מלמעלה לעשות הכל למענו, אבל האדם הלזה פונה לעצמו וטורח בעצמו להושיע את עצמו, אומרים לו מן השמים, אם חכם אתה בעצמך, לך בכוחות עצמך ונראה מה יהיו חלומותיך!...[מביא דברי הרמב"ן בתחילת בחקותי על הכתוב (ויקרא כ"ו י"א) ונתתי משכני בתוככם, ... והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר (שמות ט"ו כ"ו) כי אני ה' רופאך. וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כענין חזקיהו בחלותו (מלכים-ב' כ' ב' ג'). ואמר הכתוב [על אסא המלך (דברי הימים –ב' ט"ז י"ב)] גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים, ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם, מה טעם שיזכיר הרופאים, אין האשם רק בעבור שלא דרש השם. אבל הוא כאשר יאמר אדם, לא אכל פלוני מצה בחג המצות כי אם חמץ. אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים. ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח 'וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך' [שמות משפטים כ"ג כ"ה]...עכ"ל הרמב"ן.

מעתה ברורים לנו דרשת חז"ל כאן שאמרו אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו...זה יוסף, כי אמנם יוסף הצדיק הוא הגבר אשר שם רק בה' מבטחו, ואפילו פניה קלה בלב לא פנה אל רהבים ושטי כזב, ומכיון שכן, ע"י שאמר לשר המשקים 'כי אם זכרתני והזכרתני' כלומר אפילו מה שהוציא רק בפיו שתי מילים אלו הנשמעים כהשתדלות טבעי, כבר נענש באופן חמור מאוד ונתוסף לו להיות עוד שתי שנים בבית האסורים, וא"כ אדרבה דוקא מהעונש החמור שקיבל [למדים על גודל מעלתו של יוסף]...כאשר 'לפום גמלא שיחנא' [פירש רש"י: לפי כח הגמל יטעינוהו משא.] (עפ"י כתובות ס"ז ע"א).

בשולי הדברים: בספרו של חרב משה סמסנוביץ שליט"א[3] קריאה בקריה (ח"ב עמ' קצ"ח-ר"ה) מאמר בענין 'עולמו של בעל הבטחון' יסודות חשובים ביותר בעבודת הבטחון, המושתתים על ביאור דבריו של החזון איש זצ"ל בסוגיה זו. בין דבריו: ...הנהגה במידת הבטחון איננה קבועה והיא תלויה בדרגת בעל הבטחון, ואף באותו אדם עצמו מצבו משתנה לפי דביקותו בה' באותה עת...מסיבה זו היה אומר הגה"צ רבי ירוחם ממיר זצ"ל (שמעתי בשמו ממו"ר הרב שלמה וולבה זצ"ל), שקשה לדרוש על עניני בטחון ברבים כיוון שמידה זו היא מאוד עדינה ואישית, ניתן לתת בנושא זה רק קוים כלליים...כל אחד חייב למדוד את עצמו מהי מידת רוחניותו כדי להחליט מה יהיה קו בטחונו בה' באותה עת... עכ"ל הרב משה סמסנוביץ שליט"א. 

פרעה אב טיפוס של לוקחים, יוסף של הנותנים

וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר (מ"א א')

חז"ל במדרש (בראשית רבה ויצא ס"ט ג') והנה ה' נצב עליו (בראשית כ"ח י"ג)...אמר רבי יוחנן הרשעים מתקיימים על אלהיהם, ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלקיהם מתקיים עליהם שנאמר והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם. עכ"ל המדרש.

מבאר הרב שאול ישראלי[4] זצ"ל בספרו שיח שאול עה"ת בפרשתנו וזלה"ק:

היאור הוא אלהי המצרים באשר הוא מחיה אותם, באשר הודות לו הפך עמק זה לפנינה פורחת בתוך הסביבה הלוהטת של המדבר. האלהים המצרי הוא אליל במדה שהוא מספק את הצרכים, במדה שהוא נותן לאדם את סיפוק תאוותיו וצרכיו, אליל של עם מנוצח פוסק מלהיות אלילו. ומצרים היודעת שהיא התפתחה הודות ליאור, יודעת להעריך את נותן מימיה ולחמה. דואגת היא יפה לשמור על טוב עינו, וממציאה לו ביד רחבה את התפנוקים הנושאים חן בעיניו לפי דעתה. עבודת אלילים מיוסדת על התועלתיות שמפיקים ממנה, מאליל זה שנותן יותר סיפוק. ואם נותנים קרבן לאליל, הרי זה מתוך הנחה שמתן זה יביא יותר לנותן.

לעומתם 'צדיקים אלקיהם מתקיים עליהם, והנה ה' נצב עליו. תכלית עבודת חייו של יעקב לא היתה לדאוג איך לקבל, כמו איך לתת. כל עמלו בעולמו אינו אלא איך וכיצד יגיע לעבודת אלקים יותר טהורה ויותר נקיה. יותר נקיון כפים, יותר 'שלא על מנת לקבל פרס' מצוות לאו ליהנות נתנו (עירובין ל"א ע"א). אין הן באות לספק את הטעם של החיך הרגיל, כי אם באות הן לשפר את הטעם, לדעת למצוא טעם לא בקבלה אלא בנתינה. לא למצוא יותר ויותר ענין בהרגשת הישות, כי אם בהתבטלות ה'יש' ובהתכללות ב'יש' האלקי העליון. הרב הזקן מלאדי היה שר: איני רוצה גן עדן התחתון, ואף לא בגן עדן העליון, איני רוצה אלא בך – צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ברור כי לא כל אדם זוכה לכך, ואף ברור כי לא כל שעות היום יכולות להיות באותו הגובה, אבל זוהי השאיפה וזוהי המטרה. אל זה יעקב אבינו שואף, זהו הרצון שאליו הוא מכוון, והנה ה' נצב עליו!

וכשפרעה המלך השליט הכל יכול, המחלק 'תפקידי אלהות' בינו לבין יאורו, כשהוא חולם, אין הוא יכול לחלום, לפי השקפה זו אלא על עצמו. שיטת ההנאה והתועלת העצמית ודאי מיוחדת היא לדעתם לא רק לאדם, כי בצלמו יעשה האדם את אלהיו. על כן כשהוא מספר את חלומו אין פותר אותם. הפתרון הפשוט והמתקבל ביותר על הדעת, כי שבולים מרמזות לאוכל, והחלום כולו תכנו רעב ושובע, שענינו דאגת המושל לטובת נתיניו, פתרון זה אינו יכול לעלות אפילו על דעתם של החרטומים הגדולים. האם יחלום פרעה על טובת מישהו אחר או רעתו? האם אין הוא צריך להיות נתון בראשו ורובו בתאוותיו הוא ומילוי מאוייו הוא, בין שהן על רקע התאוה, שבע בנות אתה מוליד, בין שהן על רקע כבוד המלכותי, שבע ערים (עפ"י בראשית רבה פ"ט ו').

יוסף הכניס נימה חדשה בחלום פרעה, ובספור החלום ליוסף כבר בא שינוי הלשון, הנני עומד על שפת היאור...הנה בא שינוי רדיקלי במובן החלום, והנה בא אף הפתרון: אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹקים עֹשֶׂ֖ה הִגִּ֥יד לְפַרְעֹֽה (בראשית מ"א כ"ח). ה' אומר לפרעה לעשות דוגמת אשר אלקים עושה – התפקיד איננו לקבל אלא לתת, לדאוג לטובת הכלל. ואז הרי החלום פשוט ומובן, שובע ורעב. עכ"ל השיח שאול.

דיוקים בהכנת האחים לירידה השניה למצרים

לאחר ששבו האחים ממצרים ונסתיימה כמות התבואה שהביאו עמם, ומבקשים לירד שוב למצרים אומר יהודה ליעקב: העד העיד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם. אם ישך משלח את אחינו  אתנו נרדה ונשברה לך אוכל...ויאמר יהודה... שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה...(מקץ מ"ג ג'-ד', ח').

מדוע כפל יהודה דבריו ואמר 'העד העיד', ומדוע בתחילה אמר 'נרדה' לשון ירידה למצרים, ואח"כ שינה לשונו ואמר 'נקומה ונלכה' לשון קימה-תקומה?

בספרו המיוחד של הרב שמואל לאנידו זצ"ל כלי חמדה[5] עה"ת בדרוש השני לפרשתנו מבאר:... כפל הענין לומר שהדבר מוכרח, שאם היה בפני עדים בלבד שהעד העיד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם, היינו שיכולים לומר שעשה כך כדי להשקיט העולם ולשכך ענין מרגלים, שכן המנהג היום בכל ב"ד ישמעאלים כשמוציאים דיבה על שום אדם, ואח"כ אוכלים שוחד כשרוצים להתירו, מביא ערב בעדות ומוציאים אותו מהמאסר, ואח"כ עוד אין דורש ואין מבקש. לעומת זה הוסיף שנית ואמר כי לא בלבד לפני העדים אמר כך בפומבי, כי אם ג"כ אח"כ בינו לבינינו. זהו שאמר כי האיש אמר אלינו לא תראו פני וכו', אמר אלינו, ר"ל אפילו  בינו לבינינו אמר כך שנראה שרצונו לראות את אחינו על כל פנים...

[על השאלה השניה מדוע בתחילה אמר יהודה 'נרדה'  ואח"כ 'נקומה'] עונה הרב שם: לסימן טוב לא אמר נרדה כדלעיל, אלא ונקומה, בקימה תהיה לנו פתח פיו לטובה ונחיה ב"ה ולא נמות, שממש כוון לומר אם ישבנו פה נמות [ח"ו]. עכ"ל הכלי חמדה.

קחו מזמרת הארץ – נגון של ארץ ישראל

בפרשתנו מתוך הענין המר של הירידה למצרים למדנו 'הארה חסידית' נפלאה. ובימים אלו של הודאה והלל לה' יתברך, יפה לעסוק מעט בענינה של הנגינה. נפתח במפורסם שבהם, ליקוטי מוהר"ן (תנינא מאמר ס"ג)  לרב נחמן מברסלב:

דע, כי יעקב אבינו כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף, שלח עמהם נגון של ארץ ישראל, וזה סוד 'קחו מזמרת הארץ בכליכם' (מקץ מ"ג י"א) – בחינת זמר ונגון ששלח אליהם ליוסף, וכמו שפירש רש"י מזמרת, לשון זמר וכו' [וזלה"ק: מזמרת הארץ – מתורגם 'מדמשבח בארעא', שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם]...דע לך כי כל רועה ורועה יש לו נגון מיוחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם, כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיוחד שהיא צריכה לאכלו. גם אינו רועה תמיד במקום אחד. ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו נגון, כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר, שזה פרק שירה, ומשירת העשבים נעשה נגון של הרועה...ויש חלוקים רבים בנגינה, כי יש נגון שלם, ויש נגון שהוא בכמה בבות, ויכולים לחלקו לבבות וענינים. ודע, שהמלך יש לו כל הנגון כולו בשלימות, אבל השרים אין להם רק איזה חלק בנגון, כל אחד לפי מקומו...ועל כן יעקב אבינו אף שלא היה יודע אז שהוא יוסף, רק כפי מה שסיפרו לו השבטים הנהגותיו של יוסף, שלח לו נגון השייך לשר כמותו, כפי מה ששמע מבניו דרכיו והנהגותיו, כי יעקב רצה לפעול אצלו ע"י הנגון מה שהיה צריך, על כן שלח לו אותו הנגון של ארץ ישראל.

ובדברי ישראל לאדמו"ר הרב ישראל ממודזיץ זלה"ה כתב בפרשתנו מאמר גדול בענין המוסיקה לפסוק הנ"ל (קחו מזמרת הארץ):

על דרך דאיתא בקדושת לוי (ביאור 'ברוך שאמר') ובשירי דוד עבדך וזה לשונו: כי הנגונים של העבודה וכן בעבודת הלויים לשורר הוא 'אוקטבה' ויש מדריגה בתר מדריגה, היינו כמו שיש אהבה להבורא ב"ה גבוה מעל גבוה, גם בחינת יראה גבוה מעל גבוה, כך הוא הנגונים וזה פירוש 'ובשירי דוד עבדך' עיי"ש. ועל דרך זה יש לפרש כאן, זהו שמרומז 'קחו מזמרת הארץ בכליכם', פירוש מזמרת הארץ – היינו חכמת הנגינה...ור"ל היינו ליקח רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא מחכמת הנגינה... וכמו שאבאר בס"ד באריכות...ידוע לחכמי הנגינה ומבואר מדברי ...הבעל משנת חסידים ז"ל [הרב עמנואל חי ריקי] בספר 'הון עשיר' שלו על המשניות (יומא ג' י"א) היות חכמת הנגינה והמוסיקה חצב"ה עמודי"ה שבע"ה, היינו שהיא בנויה על שבע מדריגות הקול מנמוך לגבוה ומגבוה לנמוך, ויותר משבע אין, היינו למשל כשהולך ועולה במדרגות קול הנגינה מנמוך לגבוה אזי מאחת ועד שבע הם קולות משניין דא מדא, כל קול שמגביה הוא מין אחר לגמרי, וכשבא לקול דרגא השמינית גבוה מכולם, הוא עצם וגוון עם הקול דרגא הראשונה הנמוכה מכולם שהתחיל בה, ואין הפרש ביניהם כלל, אלא שהם אוקטבות חלוקים, זו אוקטבה גבוהה וזו אוקטבה נמוכה....

גם יובן בזה מאמר אחד בסדור הרב [סדור דא"ח חב"ד] ז"ל על הכתוב (תהלים ע"ב י"ח) ברוך ה' עושה נפלאות לבדו, וזה לשונו: כלל הידוע בכל מקום שכל הגבוה גבוה במעלה יותר, יותר יכול להשפיל את עצמו למטה למטה ביותר, וכל שאינו גבוה כל כך לא יוכל לירד למטה כל כך...ובזה ימתק מאוד הכתוב (במדבר י"ב ג') והאיש משה עניו מאוד מכל האדם, כי לפי שהיה גבוה מכל אדם היה עניו מכל אדם...וכו'. וכן ג"כ יובן הכתוב (משלי כ"ד ט"ז) שבע יפול צדיק וקם, ולכאורה אינו מובן, מהו בכוון שבע דוקא? אלא היינו כמו בחכמת הנגינה למשל כשהולך ויורד בשבע מדרגות קול הנגינה מגבוה לנמוך אזי עד שבע הוא הולך ונמוך, וכרגע שבא לירד אל השמינית, מיד הוא קם ועומד על המדרגה הראשונה הגבוה שהיה בו בתחילה...[בספר מאור עינים לאדמו"ר מטשרנוביל, (פרשת שמות סוף מאמר 'בגמרא דסוטה' )] רבות מחשבות בלב איש...הרבה מחשבות באין במח האדם בכל יום, ושמא תאמר שבאין לבלבל אותך, לכך אמר 'עצת ה' היא - ש'היא תקום' מנפילתה], שע"י זה המחשבה תבוא לבחינת 'בירור'...עכ"ל הדברי ישראל ממודזיץ.

 [עפ"י הפניה מ'שו"ת בר אילן' ראה בענין דברים יפים ב'אור המאיר' לרב זאב וולף מזיאטמיר תלמיד המגיד ממזריטש, וב'מראה יחזקאל' לרב יחזקאל פענעט בפרשתנו].