'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול. ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב). הגמ' מביאה את סיפור נס פך השמן. אלא שהיכן מצאנו קביעת חג על נס לקיום מצוה? אלא ודאי שקביעת החג נעשה על נס הניצחון (כמו שאנו אומרים ב'על הניסים'), אלא שבנס המנורה ראו רמז לנצחונם (כמו שמובא במהר"ל. וראה בהרחבה ב'לזמן הזה' 'על מה נקבע חנוכה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). אולי אפשר להוסיף שראו חיבור בין חנוכה, סוכות (ראה שם 'חנוכה וסוכות' למרן הגרח”ד שליט”א), נס המנורה ונס הניצחון. החשמונאים ניצחו את היוונים בנס, שמראה את השגחת ה' בעולם, זה מזכיר את המנורה במקדש, שהיא מראה על השגחת ה': '(ויקרא כד, ג) "מחוץ לפרוכת העדות יערוך" וכי לאורה הוא צריך?! והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו! אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (שבת כב,ב). השראת השכינה בבנ"י מתגלה ע"י הנר המערבי שלא נכבה. אולם במדבר היה בנוסף לזה גם נר גדול שבדרך נס – עמוד האש שהלך לפניהם, שודאי שגם בו היה גילוי לכל שהשכינה שורה בישראל. עמוד האש היה מתחלף עם עמוד הענן: "וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה. לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם" (שמות יג,כא-כב). '"לא ימיש" – הקב"ה את עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן (שבת כג) שעד שלא ישקע זה עולה זה' (רש”י). שני העמודים היו כעין משלימים זה את זה, כעין מחליפים עמידה לפני בנ"י תמיד, שזה היה מראה לכל העולם את ההגנה של ה' על בנ"י. זהו שה' היה הולך עם העמודים, שלכן העמודים כעין מתקיימים תמיד להראות את השגחת ה' להגנתם. דבר זה התגלה במיוחד ביציאת מצרים: “ויסע מלאך האלקים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם. ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה" (שם, יט-כ). לכן השגחת ה' נראתה במדבר במנורה ובעמוד האש (והענן), לכן יחד זה כעין שמונה נרות (אמנם גילוי השכינה היה בנר המערבי ולא בכל הנרות, אלא שהנר המערבי הוא חלק מכלל המנורה, ולכן יש קשר לכלל המנורה שהיא שבעה קנים שמרמזים על הארת ה' על בנ”י – השגחה עלינו, שהנר המערבי מלמד על כללות המנורה). לכן ראו בנס המנורה כעין רמז על השגחת ה' עלינו במדבר, וכנגד זמן המדבר זהו חג סוכות, שאז היו הסוכות של ענני הכבוד – של השפעת טוב שכינת ה' עלינו, בעננים (כולל עמוד הענן) ובעמוד האש, שה' עזרנו בגילוי שמעל הטבע. הגנה זו באה לידי ביטוי גם בחנוכה, שה' הגן עלינו ונתן בידנו את האימפריה היוונית, בניצחון של 'רבים ביד מעטים'. החשמונאים ראו בנס המנורה, שדלקה שמונה ימים, כמו אותם שמונה אורות במדבר (ובפרט שמצאו פך שהיה מספיק לנר אחד, כרמז לנר המערבי שדולק תמיד, שעכשיו נעשה לכל המנורה שתדלק מעל הזמן הטבעי שבו), ואף חנוכה סמוך לסוכות, שלא יכלו לעשות כראוי בשל היוונים, ולכן בחנוכה נזכרו בסוכות (כמו שמובא בספר החשמונאים), כל זה התחבר אצלם כרמזים לכך שה' הגן עלינו ונתן בידם את היוונים. (גם נס המנורה מרמז על הנצחון על היוונים, שהם ראו באש כח היצירה בעולם, וכן במנורה שעשו מכלי המלחמה, ראה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א). לכן מדגישה הברייתא: 'וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום', שיש הדגשה של הנצחון בקשר לנס המנורה. אולי לכן לב”ש רמזו בנרות החנוכה על פרי החג ('טעמא דב"ש: כנגד פרי החג' [שבת כא,ב]), גם כדי להדגיש את הקשר לחג סוכות, אבל גם כדי להדגיש על טיהור הגוים, כעין רמז ש-פר מרמז קצת על העגל שנעשה ע”י הערב רב (רש”י. שמות לב,ד) ואנו באים להוריד מקשרם של הגוים לע”ז, וזה ע”י גילוי השגחת ה' בעולם, שזה נעשה ע”י המנורה ועמוד האש, וכן היה במלחמה שראו כל העולם את הניצחון של החשמונאים על היוונים, וזה עשה קידוש ה' גדול בעולם, ולכן הוריד בזה מקשרם לטומאה, ולכן דומה כמו בקרבנות הפרים שבסוכות שבא לכפר על הגוים ('א"ר אליעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות' וכו' [סוכה נה,ב]), שזה ע”י שמורידים מקשרם לע”ז, וחיבורם לה'.