"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, כה)

במסכת חולין נחלקו חכמים על הפסוק: "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" - אחד אמר: כליסטים נדמה לו, ואחד אמר: כתלמיד חכם נדמה לו".

השאילו בעלי-המוסר את דברי חכמים להתמודדות האדם עם היצר-הרע. פעמים נדמה לו כליסטים ופעמים כתלמיד חכם. פעמים מנסה היצר-הרע להסית את האדם לחטוא בגלוי, הוא מצייר לפניו את היופי הדמיוני, את ההנאה הרגעית, את התועלת הזמנית, בצורה עשירה ומלאה כאילו היא חזות הכל, כדי למשוך את לב האדם להיסחף אחר נטיותיו הנמוכות וצרכיו השפלים והמצומצמים.

ופעמים, שזקוק היצר-הרע לערמומיות. הוא לא יוכל להטות את האדם אל החטא כפי שהוא. הוא לא יצליח להוריד את האדם ממדרגתו בצורה גלויה ובוטה. כדי להצליח במשימתו, הוא חייב להיות "חבר", לדבר אל האדם בשפתו, להיכנס לתוך שיקוליו, מחשבותיו והלכי רוחו. הוא יצטייר לפניו באצטלה ישרה וכנה, יציג בפניו טענות עקרוניות וערכיות. ויותר מכל - ינסה להרדים את ערנותו של האדם, דריכותו ושימת הלב שלו.

כאשר האדם נפגש עם מצב מתנגד, ערנותו מתגברת, חושיו מתחדדים, הוא עומד על משמרתו, שם לב לסכנות וניצב איתן בעמדתו. לא כן הוא כאשר האדם פוגש "ידידים", אשר הופכים אט אט לחלק מנוף חייו ומעיצוב תרבותו. הם לא מאיימים, לא דורשים, ואפילו יותר מכך - הם לכאורה מדברים בשפתו, שותפים לשאיפותיו. וכך, מבלי משים, מוזרק באדם "סם הרדמה", חושיו הרוחניים כהים, ערנותו ותסיסתו הערכית נשחקים, ותופעות שונות ומשונות, שמנוגדים לכיוון חייו, חודרות לעולמו הפרטי, הנפשי והרוחני.

כנגד סכנה שכזו נדרשים מהאדם דריכות מתמדת, ופגישה חוזרת ונשנית עם עקרונות ויסודות עולמו הרוחני. על האדם לטעת את מרכז חייו בדעות, בתכנים, ולא בכלים החולפים העוטפים את מציאותו במבט הדמיוני. לא להיסחף ולא להתפעל מהחוץ.

כידוע על פי דעת חז"ל, ה"איש" שעימו נאבק יעקב אבינו היה - שרו של עשו, הוא מלכות אדום (לקח טוב): " 'ויאבק איש עמו', שרו של אדום היה... אומות העולם ומלכות אדום הרשעה הם נאבקים עם ישראל להטעותם מדרך ה' ".

ואנו בניו של יעקב אבינו מתמודדים עם מלכות אדום (תרבות המערב) בלבושיה המתחדשים ובכלי תרבותה המתחלפים, גם כיום.

וההתמודדות פעמים נגלית ופעמים סמויה, וזו האחרונה קשה מן הראשונה. כאשר המאבק הסמוי, ה"ידידותי", המחבק והנותן, לובש עור וגידים, פעמים שמטשטשת אצלינו ההבחנה בין טוב לרע. לא ברור לנו מה אנו רוצים, היכן אנו עומדים, לאיזה צד אנחנו שייכים.

התרבות ה"מחבקת" מאירה לנו פנים, מסייעת, וממלאת את רחובותינו, חנויותינו ובתינו, באמצעים שונים ומשונים, שלכאורה עוזרים, מסייעים ומוסיפים, וזאת מבלי לשים לב לתוכן התרבותי שספוג באותו כלי או אמצעי, במסר סמוי שמסתתר מאחורי מילים נחמדות.

והם חודרים, שליחי התרבויות, לתוככי חיינו, ומנסים להרדים את חושינו הרוחניים, להעביר את מרכז התעניינותנו ושאיפותינו למקום אחר, להחליש אצלינו את חשיבותם והכרחיותם של היסודות הרוחניים, ואנו, נדרשים לעמוד ולהדבק בערכינו - ולהיאבק ב"שרו של עשו" כמו אבינו יעקב.

הרב עקיבא קשתיאל, מהאתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org