"אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (בראשית לז,ב). 'כתיב (בראשית לז) "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". מה אמר? ר"מ אמר: חשודים הן על אבר מן החי. רבי יהודה אומר: מזלזלין הן בבני השפחות, ונוהגין בהן כעבדים. ור"ש אומר: נותנין הן עיניהן בבנות הארץ. אמר רבי יודה בן פזי: (משלי טז) "פלס מאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס". מה אמר – חשודין הן על אבר מן החי, אמר הקב"ה: כך אני מוכיח עליהן שהן שוחטין ואזלין, (בראשית לח) "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם". מה אמר – מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגים בהן כעבדים, "לעבד נמכר יוסף". מה אמר – נותנים עיניהם בבנות הארץ, הא דובא מתגרי לך (בראשית לח) "ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף" וגו'' (יר' פאה א,א). מניין לחז"ל מה אמר יוסף? בפשטות אפשר שלמדו ע"פ מה שקרה לו בהמשך, כמו שמובא בדברי ריב”פ. אולם זה דחוק, כיון שמדברי ריב"פ משמע שהוא מוסיף עליהם, שלכן נענש כמו שהוציא דיבה, כך שמשמע שאין זהו מקורם [ובפרט לנוסח הב"ר: 'ר' יהודה בר סימון אמר: על תלתיהון לקה', משמע שעל בסיסם מוסיף שלקה על אלו] (אם כי אפשר שרמז למקורותיהם). אפשר שרמזו במה שנאמר בפס' “רעה את אחיו בצאן", כמו רועה ששומר על עדרו, כך היה כעין שומר שלא יאכלו אבר מן החי מהצאן. אולי אף למד כעין רמז במילה "רעה", כמלשון ראה ורעה, שראה בהם דבר רעה, ומהו? זהו אבר מן החי, שלכן נקרא צאן, שהוא עדיין חי (ולא מת שאז נקרא בשר). ממילא על זה נאמר בסיום הפס' שהוציא את דיבתם ליעקב. זהו דברי ר"מ, כעין רמז לאור יום (מאיר), שהרועה רועה את הצאן ביום, ואחראי שלא ינזקו (שלא ילקח מהם אבר). במה שנאמר "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה" שהם בני השפחות, למדו שהיה מוציא דיבה על שהיו מזלזלים בבני השפחות, שהיו נוהגים בהם כעבדים, שזהו "והוא נער" וגו', שנער פרושו גם משרת, כמו "נערו משרתו" (שמ"ב יג,יז), כרמז שהזדהה עם כאבם של בני בלהה ובני זלפה, על שהתנהגו אליהם כעבדים. זהו דברי ר"י ששמו רומז למלכות, שהמלכות של בית יהודה, כרמז למלכות שיש לה עבדים רבים. “נשי אביו" רומז שנתנו עיניהם בבנות הארץ, להבדיל מנשי יעקב שהם בנות ישראל צדיקות. זהו דברי ר"ש, ששמעון (אב השבט) נקרא ע"ש "כי שמע ה' כי שנואה אנכי" (בראשית כט,לג), שזהו רמז לבנות הארץ שהם שנואות (גם רשב”י הוא זה שדיבר נגד שלטון רומא בארץ [שבת לג,ב], שהתנגד לאומות אחרות בא”י, כך שיש בו גילוי גם נגד הגויות בנות הארץ). או אפשר בדומה, שלר"ש זהו "את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו", שלא מתנהגים אליהם כבני נשי אביו, אלא כבני שפחות. ור"י למד מ"הוא נער", '"יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" וְגו', ואת אמר "וְהוּא נַעַר"? אלא שהיה עושה מעשה נערות – ממשמש בעיניו, מתלה בעקיבו, מתקן בשערו' (ב”ר פד,ז). דרשה זו באה ממש לפני דברי היר' (שמופיעים גם בב"ר שם), שזה אולי הרמז לר"ש שהוציא דיבתם שהם נותנים עיניהם בבנות הארץ, שאת יוסף ניסתה אשת פוטיפר לפתות לאחר שהחל לחזור לתקן את מראהו: 'ר"מ ור"י ור"ש: "ותשא אשת אדוניו את עיניה", מה כתיב למעלה מן הענין? "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה". לגבור שהיה עומד בשוק, וממשמש בעיניו, ומתקן בשערו, ומתלה בעקיבו. אמר: לי נאה, לי יאי נאה גבור. אמרו ליה: אי את גבור, אי את יאי, הא דובא קמך קום קפחינה' (ב"ר פז,ג). לכן במילים "והוא נער" שמרמז על תיקון מראהו, זה מרמז על הדיבה (שנאמרה בסוף הפס'), שטען שהם נותנים עיניהם בבנות הארץ (ובדרשה ההיא נאמרו שלושת התנאים שנאמרו בדרשה כאן, אולי כרמז ששלושתם מסכימים, אלא שהדגישו כל אחד דיבה אחרת שעשה, שלאותו תנא זו היתה עיקר הדיבה שאמר). אולי אפשר גם שרמזו שאחי יוסף שנאו אותו גם על הדיבה (“ועל דבריו" [לז,ח], 'על דבתם רעה שהיה מביא לאביהם' [רש"י]), ולכן ברצונם לחסלו יש רמז לכעסם על הדיבה. מי שרצו להרגו זהו שמעון ולוי, שלכן הם כעין לא אחים של יוסף במעשיהם, לעומת שהם כן אחי דינה מצד מעשיהם: '"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים" אחים לדינה, ולא ליוסף … "כי באפם הרגו איש" זה חמור אבי שכם' (ב"ר צח,ה). לכן אולי זה רומז שדברים שהתגלו בהריגת אנשי שכם, יש רמז לדיבה של יוסף. שמעון ולוי הרגו את אנשי שכם בגלל שאנסו את דינה (לד,לא), שזהו רמז לדיבה שנותנים עיניהם בבנות הארץ, כעין בהיפוכו שכם נתן עיניו בבת יעקב, וכן היא יצאה בגלל שרצתה "לראות בבנות הארץ" (לד,א). הם עשו זאת ע"י שאמרו לאנשי שכם שימולו עצמם, שזה כעין רמז לאבר מן החי, שכשמלים מורידים מהאבר של האדם החי. לאחר שהרגו את כל הזכרים לקחו את הרכוש והנשים וטף (לד,כט), שזה כמרמז על הדיבה שהתנהגו אליהם כעבדים.