"ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (בראשית לב,ה). '"גרתי" – לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני "הוה גביר לאחיך" שהרי לא נתקיימה בי. דבר אחר: "גרתי" בגימטריא תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים' (רש"י). דברי רש"י שיעקב רמז ששמר את התורה מובא במדרש אגדה (בובר) על הפס': '"עם לבן גרתי" – אעפ״י שהייתי דר עם לבן הרשע, קיימתי כל התורה כולה, גרתי בגימטריא תרי״ג מצות'. זו אמנם דרשה יפה, אולם יש בעיה, שמובא ברמב"ן בהקשר לכך שהאבות שמרו את כל התורה: ' … יש לשאול: אם כן איך הקים יעקב מצבה (להלן כח יח), ונשא שתי אחיות, וכדעת רבותינו (ב"ר עד יא) ארבע, ועמרם נשא דודתו (שמות ו כ), ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה (שם כד ד)? והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו, וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו! וביעקב דרשו (ב"ר עט ו) ששמר את השבת וקבע תחומין … והנראה אלי מדעת רבותינו, שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש, ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה. ושמירתו אותה היה בארץ בלבד! ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות, וכן עמרם. כי המצות משפט אלקי הארץ הן, אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום (קדושין לו). וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה (בספרי דברים פסקא מג)' וכו' (רמב"ן. בראשית כו,ה). ממילא אם שמרו את התורה רק בארץ, אז איך אומר יעקב שיגידו לעשו שהוא שמר את כל התורה אצל לבן – בחו"ל? אמנם אפשר שלשיטת רש"י והמדרש אין לקבל את דברי הרמב"ן האלו. (וראה ב'תורת המועדים' 'הליכות החורבן', שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שע"פ היר' ואיכ"ר משמע שלא מדובר בספרי על כל המצוות בתורה, אלא שהציבי לך ציונים הכוונה למצוות התלויות בארץ בדווקא. ממילא ע"פ זה יורד היסוד של הרמב"ן שהביא מהספרי. אלא שבכ"ז נראה שהרמב"ן הביא זאת רק כראיה, ולא שמתבסס על זה, ולכן גם אם נאמר שאין זאת כוונת הספרי, בכ"ז עדיין הרמב"ן ישאר בדעתו שעיקר התורה היא בא"י, ובטח בדעה שהאבות קיימו את התורה רק בא"י). אלא שגם אם לא נקבל את דברי הרמב"ן הרי בפועל יעקב נשא שתי אחיות, אז לא שמר על תרי"ג המצוות? אלא שאפשר לומר שכיון שלבן היה גוי, ממילא מן הסתם כשהתחתנו רחל ולאה עם יעקב, הוא עשה להם כעין גיור קודם לכן, וכגיורות לא היו נחשבות כאחיות בשל שגר נחשב כנולד מחדש. אמנם מד"ס אסור להתחתן עם שתי אחיות מן האם (רמב"ם. איסורי ביאה יד,טו). אולם אפשר שלא היו אחיות אלא רק מן האב, ועל זה לא גזרו חז"ל (שם). אלא שמכך שחז"ל מביאים שגם בלהה וזלפה היו אחיות של רחל ולאה ('"ויען לבן ויאמר ליעקב הבנות בנותי והבנים בני”. אמר רבי אבין: כולהון בנותיו היו. "הבנות בנותי”, הרי שתים. "ולבנותי מה אעשה”, הרי ארבע' וכו' [ב”ר עד,יג]), אז מדוע דווקא על רחל ולאה נאמר שהיו אחיות “וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל” (בראשית כט,טז) [ואף לרחל ולאה קוראים בנותיו, ולזלפה ובלהה קוראים שפחות)? לכן נראה שכל הארבע בנותיו, אלא שמאשתו היו לו את רחל ולאה, ואילו זלפה ובלהה מפילגשים או מהשפחות וכדו' (ולכן עשהן לשפחות). ממילא ע”פ זה יצא שרחל ולאה אחיות מאב ומאם, והרי מהאם זה איסור דרבנן? אמנם אפשר בפשטות לומר שרחל ולאה היו משתי נשי לבן, וזלפה ובלהה מאחרות, כך שכל בנותיו מנשים אחרות, וממילא אין בזה איסור דרבנן. עוד אפשר לומר שאמנם ע"פ חז"ל שמרו האבות גם על גזרות דרבנן ('אמר רב, ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "תורותי", אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה' [יומא כח,ב]). אולם אפשר שבחו"ל לא היו שומרים על גזרות דרבנן, שעד כדי כך לא הקפידו. או שאברהם שמר גם על גזרות דרבנן, שבו נאמר "תורתי", אבל יצחק ויעקב לא שמרו על גזרות דרבנן, ולכן מודגש 'קיים אברהם', ולא 'קיימו אבות'. אלא שבפשטות נאמר על אברהם כי בו זה נאמר, אבל זה מלמד גם על שאר האבות, שקיימו גם דרבנן. אולם מהרמב"ן שמביא זאת כדוגמה שלא שמר יעקב על התורה בחו”ל, משמע שהבין כפשטות שרחל ולאה גם מאותה אשה (שבפשטות היתה לו אשה אחת וממנה ילדן), גם מדברי התורה “ותקנא רחל באחתה" (ל,א), משמע שנחשבת עדיין כאחותה, כרמז שהיתה אחותה גם מהאם, ולכן נשארת כאחות גם לאחר גיורה (שאע"פ שזה מדרבנן, בכ"ז באה התורה לרמז לזה. ובכ"א נראה שבאה התורה להדגיש שהיא אחותה, כדי לומר שנחשב שיעקב נשא שתי אחיות). לכן נראה שאפשר לומר בפשטות שאמנם האבות לא שמרו על התורה בחו"ל – שלא ראו זאת כחובה לקבל על עצמם, אולם כיון שמדאורייתא אנו חייבים גם בחו"ל, אז גם הם שמרו בחו"ל על התורה (שאם דרבנן שמרו, אז ק"ו ששמרו על דאורייתא). אלא שלא ראו בזה חובה כמו בא"י, ולכן הקלו כשיש בזה צורך כל שהוא (כמו שכאן שרצה את רחל). לכן אומר יעקב ששמר את תרי"ג המצוות, ומה שלא שמר זה מקרים חריגים שאין ללמוד מהם על הכלל. אולי ע"ד הדרש אפשר שהכוונה שלא למד מלבן, אלא נשאר דבוק בקדושה, ולכן עכשיו כשחוזר לא"י ישמור את התרי"ג, ולכן נחשב שהיה מחובר גם אצל לבן, כעין שקיים גם אצלו. לא שקיים בפועל, אלא שנשאר מחובר לתרי"ג ולא התקלקל. (בדברי רש"י זה יותר אפשרי לומר כך [כי אומר 'שמרתי' שאפשר שהכוונה ששמר חיבור לתורה]. בדברי המדרש אגדה זה קשה לומר כך [כי אומר 'קיימתי' משמע קיים ממש, אולם אפשר שהכוונה כדרשה לומר שמחובר לתורה, שכעין קיימה]).