"ולבכתה" - כתבו המפרשים שיש כ"ף קטנה, כי לא בכה אלא מעט, ויש מפרשים שכדי שלא יאמרו שהתחרט על העקידה שגרמה לפטירת אשתו, לכן בכה רק מעט.

 

והנה בגמרא בבא בתרא נ"ח א מסופר שרבי בנאה נכנס לתוך מערות קבורה בכדי לציין ארכה ורחבה, בשביל שכהנים וטהורים לא יאהילו על הקבר ויהיו טמאים. כך הגיע למערת המכפלה ונכנס לקברי האבות, וכתב הרשב"ם שרבי בנאה היה אדם גדול וחשוב, לכך ניתנה לו הרשות להיכנס לקברי הצדיקים, אומנם בספר כפתור ופרח פרק י"א כתב בשם תשובת הרי"ף שכל זה היה חלום.

 

וכשהגיע למערת אברהם אבינו, ראה שם את אליעזר עבד אברהם, וכשרצה להיכנס למערה, ראהו אליעזר ואמר לו שאברהם ושרה עסוקים, אמר לו רב בנאה שאל מהם רשות שאכנס, ואכן אברהם אישר לו להיכנס, וכשנכנס ראה את אברהם במצב ששרה בודקת לו לכלוך מהשערות!!!  

וזה מאוד מוזר, והפלא עצום, הרי אנו מדברים על האבות הקדושים שכל כולם קודש קדשים, שגם בחייהם היו מעל הגשמיות ובעולמות עליונים כל שכן לאחר מיתתם, ומנהג זה אינו מנהג בני אדם כלל, על אחת כמה וכמה שאין זה נאה לאברהם ושרה, בפרט לאחר מיתתם שפשוט שאין לשער גודל קדושתם!! ומדוע רב בנאה ראה דווקא התנהגות זו אצל אברהם ושרה ועוד לאחר פטירתם??

 

אלא התחדש חידוש מבהיל על הרעיון, שהנה אברהם אבינו מלבד ששרה הייתה אחיינית שלו ויתומה, הוא אהב אותה כאשתו יותר מהרגיל, ושמר עיניו עד כדי כך שמעולם לא ראה אישה, ורק כשקרבו למצרים ראה אותה בנהר במקרה ולצורך גדול. והיה לו קשר אמיץ וחזק איתה, עד כדי כך ששמע בקולה גם בדברים הקשים ביותר מבחינתו, שהיו היפך ממורשת חייו חיי איש החסד!! שלאור בקשת שרה אשתו הוא זרק או הסכים שהגר תברח מביתו פעמיים, וגם את בנה של הגר הקטן ישמעאל הוא זרק לסכנות, כי אכן הם תעו במדבר וצמאו והגיעו עד שערי מוות.

 

ומלבד זאת הוא והיא עברו סבל רב ביחד שפעמיים נחטפה שרה, ומעל הכל הם ביחד המתינו שנים רבות לבן, וסוף סוף שמחו יחד מאוד שנולד להם בן בנס שלא כדרך הטבע!!! בקיצור, הם היו קשורים בנאמנות בלב ונפש מעל הרגילות הקיימת בין בני זוג. ובכל זאת אברהם לפני מותה שיקר עליה שהוא ויצחק הולכים לישיבה, ולא סיפר לה שהולכים למצוות העקידה, וגם במותה בכה עליה רק קצת!!!!  וכל כך למה?? למה בכה עליה רק קצת???  ועל זה התשובה המפורסמת, בכדי שלא יגידו הליצנים שבכה על שמתה אשתו בגלל העקדה, ועכשיו הוא בוכה ומתחרט שעשה את העקדה ושיקר על אשתו וגרם למותה!!!!

 

ונשאלת השאלה, מילא אברהם שיקר עליה בקשר לעקידה כי חשש שהיא תסרב או תעכב את מצוות הבורא, ניחא!! כי עליו החובה לקיים מצוות בורא עולם גם אם אשתו תסרב, אבל לבכות קצת עליה, למה??? וכי בגלל כמה ליצנים ימעט בכבוד שרה??? הרי הכאב הוא טבעי וזועק לשמים!!! למה התייחס לליצנים???

 

אלא נראה שאברהם העדיף למעט בכבוד אשתו, ולהתגבר על הכאב הטבעי ולהתאפק, רק בשביל שלא יתחלל שם שמים, שיהיו מי שיאמרו שהוא חס ושלום מתחרט על מצוות העקידה!!!!

 

ולכן היה חשוב שרבי בנאה יראה שלשרה אין כעס חלילה על אברהם, לא רק כי בעולם האמת הכל גלוי וידוע שאברהם פעל לפי האמת והישר וזה רצון הבורא, ואם כן בוודאי בעולם האמת שרה הבינה את אברהם ולא כעסה ולא הקפידה עליו. והיה חשוב שרב בנאה יראה שגם לפי חיי העולם הזה כביכול, גם כן שרה לא כועסת על אברהם, שגם לפי כללי העולם הזה ובלי הידיעה מעולם האמת, היא אוהבת את אברהם בלי כעס, ועד כדי כך שאפילו הלכלוך של אברהם חביב בעיניה ביותר, וזוהי המחשה הכי פשטנית והכי מוחשית לכבוד מוחלט, שזה לנקות את הלכלוך של השני מרצון ובשמחה, כאמא המנקה צואת בנה הפעוט.

 

וכמו שמסופר כמדומה לי על הרמב"ם, שהמלך מאוד אהב אותו ולכן השרים הגויים הלשינו עליו למלך שהוא שונא את המלך עד כדי כך שיסרב לשתות מכוס היין של המלך, ואכן כפי שציפו שונאיו, הרמב"ם סירב לשתות כי זה יין של גויים האסור לשתייה ליהודי, אבל כדי להוכיח למלך הכועס שאינו מזלזל בכבודו, מיד שטף למלך את רגליו במים ומול המלך והשרים הרמב"ם שתה את המים המלוכלכים, וכך נוכח המלך באהבתו העזה של הרמב"ם אליו, שאפילו לא נגעל מהלכלוך שלו.

 

ואת זה ראה רבי בנאה ששרה מעולם וגם בדרך הטבע, לא הקפידה על אברהם על ששיקר לה וגם על שלא בכה מספיק כשנפטרה, כי גם אצלה כבוד שמים היה מעל לכבודה!! וגם היא האמינה לבעלה שכל פועלו לשם שמים ובדרך האמת.

 

וזה מלמד אותנו כמה צריך להיות אכפת לנו כבוד שמים יותר מכל כבוד וכל רגש אפילו טבעי ומכל דחף ומכל יצר.

 

 

וכמובן נלמד מזה שיש דברים הנוגעים לעבודת השם והתעלות ביראת שמים שלא חייבים לספר לשום אדם גם האהוב עליך ביותר, כשחלילה הגילוי עלול לגרום את ההיפך מרצון הבורא, שבמקום עלייה רוחנית תהיה לך ירידה רוחנית, וכמובן צריכים להתייעץ עם רב גדול שירד לעומק העניין, בכדי שלא יצא תקלה שנאה וחורבן במקום בנייה, אהבה ושלימות.

 

וחשוב לספר אודות יהודי מסויים שפעל רבות בקירוב רחוקים אבל הוא הסתיר זאת מאשתו, כי היא אשת חיל וצדקת וחכמה ומעל הכל היא אישה צנועה ששונאת את אור הזרקורים, ובעלה שחשש שהיא תתנגד לפועליו לכן הסתיר זאת ממנה.

 

אבל יום אחד זה התפוצץ והיא גילתה הכל, והיא תפסה אותו לשיחה, כאשר יש מועקה באוויר "איך הסתרת ממני הכל", הרי אני אשתך, איך הסתרת ממני???

 

ואותו יהודי היתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת, וסיפר לה על סיפור שהיא אשתו קראה לפני תקופה קצרה על אדם זקן בלונדון שהציל ילדים רבים בתקופת השואה, ואשתו לא ידעה מזה כלום, ורק אחר פטירתו היא גילתה זאת מהיומנים שהחביא במגירה שלו, ואותה אשה כשקראה סיפור זה בכתה מתוך התפעלות מגדלות אותו אדם שפעל בנחישות להציל ושלכן הסתיר זאת גם מאשתו.

 

וסיפור זה צץ בדיוק ברגע מביך זה, ואז אמר לה הבעל: הנה לך אשתי היקרה שיש דברים וסודות שלא נורא שהבעל לא מספר לאשתו, ותאמיני לי שעליך לשמוח מאוד!!! כי עדיף סודות כאלו, מאשר סודות שה' ירחם מסודות כאלו רח"ל, ואשתו הצדקת קיבלה את דבריו ולא כעסה עליו וגם הסכימה להמשך פעליו, כי הבינה עד כמה בעלה נחוש לפעול טוב, וברוך ה' הכל התקבל ברוח טובה, והשלום בית רק נבנה מזה ולא נפל מזה, אלא להיפך נוסף נדבך חשוב של הערכה וכבוד אמתי.