'יחידים הצריכים למטר בימות החמה, אין שואלין אותו בברכת השנים, אלא בשומע תפלה. ואפילו עיר גדולה כננוה, או ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה, או אשכנז בכללה, כיחידים דמו – בשומע תפלה' (שו"ע או"ח סימן קי"ז סעיף ב'). השו"ע לא הביא במקרה סתם שם של עיר כדוגמה, אלא זה בא לומר מה המקור: 'שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן דאפילו בתקופת תמוז בעינן מיטרא, היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן, כיחידים דמינן ובשומע תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה' (תענית יד,ב). [וראה ב'לזמן הזה', מרחשוון, 'שאילת גשמים וא"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, שמביא גם את הסיבה שהשו"ע הזכיר אשכנז וספרד, שזה ע"פ הרא"ש, וראה שם בהרחבה]. מה הסיבה לכך שמבקשים כא"י אע"פ שאצלם זה הפוך? מובא במדרש: 'ד"א במה הן צריכין לזכרו? אפי' בני מזרח, אפי' הנדויים [באיי הים], צריכין לגשמים בתקופת תמוז, אינן שואלין את הגשמים אלא בעת שארץ ישראל צריכין להן. שאם תאמר ישאלו בעת שהן צריכין להן, אפי' בימות החמה, נמצאו רואין את עצמן כאלו הן בארץ שלהן, אלא יהו רואין את עצמן כאלו הן באכסניא ולבם מכוון לארץ ישראל, ושאלתו בעונתו. אם כן, היכן שואלין את הגשמים בשצרכו להן? בשומע תפלה, כל יחיד ויחיד לעצמו' (משנת רבי אליעזר, פרשה ג). לכאורה לא מובן מדוע היה כ"ך חשוב לציין שאנשי נינוה שאלו את רבי, הרי יכל להאמר בפשטות שרבי סובר שכל מקום שצריכים גשמים שלא בעונתה של א"י, מבקשים בשומע תפילה? מה מוסיף הסיפור שאנשי נינוה שאלו זאת? אמנם בפשטות י"ל שכיון שכך היה המקרה, אז הביאו את זה כמות שהוא. אולם אולי יש כאן רמז, בנוסף לפשט שזה דין בהלכות תפילה, באו לרמז שיש כאן גילוי שמסתתר בדוגמה של נינוה שלכן משמים גרמו שכך יצא – שאנשי נינוה הם שישאלו. נינוה זכורה לכולם מהסיפור של יונה הנביא, אנשי נינוה חטאו וה' שלח אליהם את יונה הנביא מא"י כדי להחזירם בתשובה. אולי זה בא לרמז על דבר שקשור לא"י, וקשור בשכינה ובדבקות בה' כעין נבואה, כמו אצל יונה שהתנבא. זה אולי רמז לדברי המשנת ר"א שהעיקרון הוא כדי לזכור שמקומם אינו בחו"ל אלא בא"י, שזה מתבטא בתפילה שכעין קשורה לנבואה, שזהו קשר עם ה' (ראה ב'צמאה נפשי' ג,ג. את דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). אולם אפשר גם יותר עמוק, יונה לא רצה שנינוה תנצל, והסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('מועדי ישראל', 'סירובו של יונה להתנבא על נינוה') שסיבתו היתה שנינוה עתידה לקחת חלק חשוב ומרכזי בחורבן ירושלים. ממילא לפי זה מובן מה המיוחד בנינוה, שדווקא אצלם מתגלה החשיבות לזכור שמקומנו בא"י, להיפך ממה שנינוה עשתה, שהיתה קשורה לגלותנו מארצנו. (לכן כעין שאין העיקר שנינוה תקבל גשם, אלא א"י [ולכן הם בשומע תפילה כיחידים, שפחות חשוב], כעין שיונה העדיף שנינוה תחרב ולא שתפגע בירושלים). נראה גם יותר עמוק, שנינוה מרמזת על ההיפך מירושלים הקדושה (שקשורה לחורבנה), וכעין שיש בה קשר לחטאים (כעין שחטאו בסיפור ביונה), ושאי אפשר לברוח מה' – כמו אצל יונה, שרצה לברוח מא"י כדי שלא לקבל נבואה ('תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יוֹנָה א,ב) "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'". וְכִי מִלִּפְנֵי ה' הוּא בּוֹרֵחַ? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (תְּהִלִּים קלט,ז-י) "אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ, וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח” ... אֶלָּא אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית' וכו' [מכילתא "בא", פתיחה]). שכל זה בא לרמז שבכל מקום שיהודי נמצא, הוא בעצם קשור לא"י, כיון שיונק קדושה וחיות כל הזמן מכח א"י, שבחו"ל זהו מקום הטומאה, שאינה מקום ראוי לשכינה (שזהו ההיפך מקדושת ירושלים, ושמתגלה שם קשר לחטאים – לטומאה), והוא רחוק מקדושה – מתורה ומצוות שמקומם הוא דווקא בא"י (ספרי "עקב" מג). לכן יוצאת מא"י כח של קדושה למעשי הקודש בחו"ל, לתת להם כח קדושה, ולכן כל הזמן יש קשר ליהודי עם א"י מכח הקדושה (כעין יונה שלא יכול לברוח מדבר ה' – מקשר לשכינת ה', והיא [הנבואה] בא”י [והיא שלחה את יונה לחו”ל], שכך בדומה יוצא קשר לקדושה ושכינה מא”י לחו”ל, בשביל קיום קדושה בתו”מ שם), כמו שאומר המשנת ר"א שזה בא להדגיש ליהודי את מקומו. נראה שיש בזה גילוי במיוחד בעניין גשמים, כיון שהם אחד מהמפתחות שרק ביד הקב"ה ('אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים' וכו' [תענית ב,א]), לכן בתפילה על הגשמים זה בעצם גם בקשה לזכות לפני ה', שבלעדי זה לא ירד הגשם. לכן יש בזה גילוי של גשמי א"י, שדרך זה זוכים למעלת קדושה שירד גשמים גם בחו"ל, כהמשך כח קדושה מא"י. זהו עומק דברי חז"ל: '"ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה”. רבי אומר: וכי אותה בלבד הוא דורש? והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר (איוב לח) "להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו"! ומה תלמוד לומר "ארץ ה' אלקיך דורש אותה”? כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה – דורש כל הארצות עמה' (ספרי, דברים יא,יב). גם כאן זהו דברי רבי (כמו בשאלתם של אנשי נינוה), שהגשמים בכל מקום קשורים לזכות הגשמים של א"י, לכן בקשת הגשמים בכל מקום בעולם קשורה בעצם בקדושת א"י וגשמיה (שבא”י עיקר הקדושה). לכן הדין על הגשמים זה בסוכות שסמוך לימים נוראים (וכן הדין נמשך קצת אף בסוכות, עד הו"ר), כיון שהגשמים קשורים לקשר הקדושה של האדם בחיבורו לה', שבימים נוראים יש מעלה גדולה בזה, של קירבה לה': '… "דרשו ה' בהמצאו" … אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ' (ר"ה יח,א). [גם עשי"ת קשורים לעשרת הניסיונות של אברהם, ולעשרת הדברות (תנד"א זוטא, כב), שהם מגלים את הקדושה של האדם, את חיבורו לה']. לכן הדין על הגשמים סמוכים לעשי"ת, ואף מחוברים אליהם בקשר של המשך סיום הדין. (אולי לכן במשנת ר"א, לאחר ההסבר של זכרון המקדש ע"י התפילה [שגם זה עצמו מרמז על הגילוי של קדושה, על קשר למקדש], מובא זכרון המקדש ע"י מצוות, כרמז כדברינו לגילוי של קשר לקדושה – תו"מ שבא"י, שזה גם יסוד שמתגלה בעניין התפילה).