"וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום. וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך" וגו' (בראשית יח,א-ג). ה' נראה לאברהם – בא לבקרו בעקבות המילה: '"וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום" מאי כחום היום? אמר רבי חמא בר' חנינא: אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם. הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים' וכו' (ב"מ פו,ב). לכאורה לא מובן מדוע היה צריך שה' יבקרו ובדיוק באותו זמן שיגיעו האורחים, היה יכול לבקרו ואח"כ שיגיעו האורחים, או שקודם יגיעו האורחים ואח"כ יבקרו? בנוסף אברהם פונה ואומר "אדני אם נא מצאתי חן בעיניך" וגו', וחלקו חז"ל (בשבועות לה,ב) למי דיבר, והביא זאת רש”י בפס': '"ויאמר אדני אם נא" וגו' – לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים, ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול. ד"א, קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואע"פ שכתוב אחר וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן' וכו'. מדוע התורה השתמשה בלשון כזו שמשתמעת לשני פנים, ולא אמרה בלשון ברורה יותר למי התכוון אברהם (שגם אם ציטטה את אברהם, יכלה התורה לרמז במילים לפני או אחרי למי התכוון)? על השאלה הראשונה אפשר לענות שלמ"ד שזה לשון קודש, יש כאן לימוד גדול: 'אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב (בראשית יח, ג) "ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור" וגו'' (שבת קכז,א). אולם עדיין קשה למ"ד שזה לשון חול. על הקושיא השניה אפשר לומר שבכוונה נאמר כך שנשמע אותו דבר, כדי לרמז על הכלל שמובא בסנה: '"וירא מלאך ה'" – רבי יוחנן אמר זה מיכאל ... רבי יוסי הארוך בכל מקום שהיו רואין אותו היו אומרים שם רבינו הקדוש, כך כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה' (שמו"ר ב,ה). שבכוונה התורה אמרה בצורה שנשמעת שמדבר על ה' ללמדך שמיכאל מזוהה כעין גילוי ה'. (וראה ב'תורת המקרא' “וירא" אות ב', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר ע"פ כלל זה את הרמב”ם במורה נבוכים על הפרשיה כאן). אולם אולי אפשר לומר שבכוונה ה' הופיע עם המלאכים, ובכוונה התורה אמרה בלשון שלא ברור למי פנה אברהם, כדי לחבר בין גילוי ה' לאברהם ובין הגעת המלאכים, לומר שה' נגלה לאברהם בזכות יסוד מעלת החסד שבו, שלכן היה ראוי לגילוי שכינה, ולכן ה' בא לבקרו בחוליו מהמילה. או שהמלאכים באו לכמה דברים: 'מאן נינהו שלשה אנשים? מיכאל, וגבריאל ורפאל. מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל שבא לרפא את אברהם, גבריאל אזל למהפכיה לסדום' (ב"מ שם). הפניה של אברהם היתה כלפי מיכאל: '"ויאמר אדני אם נא מצאתי חן". תני ר' חייא: לגדול שבהן אמר, זה מיכאל' (ב"ר מח,י). יוצא שדבריו מופנים כלפי מי שבא לבשר על הולדת יצחק – שזה בעצם על שורשו של עם בנ"י. אברהם מחנך את הדורות הבאים לחסד, כמו שמובא בהמשך: “וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה. ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו" (פס' יז-יט). 'אמר שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים ... גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח, יט) "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו'' (יבמות עט,א). יוצא שה' אמר – גילה לאברהם מה שעומד לעשות לסדום, בשל מעלת החסד שבו, שהוא גם מחנך את בנ"י לזה, וכל העולם מתברך ממנו. ממילא נראה שיש כאן גילוי על ההתגלות לאברהם, שקשורה גם בחסד שממשיך בבנ"י. לכן ה' נגלה יחד עם הכנסת האורחים של אברהם והבשורה שלהם על הולדת יצחק, ולכן דבריו ("אדני") למלאך שמבשר נשמע גם כאומר זאת לקב”ה שנגלה אליו (שכל זה כדי לחבר בין גילוי ה' לאברהם, לאברהם והמשכו בבנ”י). ממילא יוצא ע"פ זה שאמנם אברהם היה ראוי לגילוי שכינה, אבל בשל מעלת בנ"י שממשיכים ממנו, היה ראוי לגילוי שכינה גדול ורב יותר. לפי זה אולי אפשר להסביר שנאמר: “"וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" (בראשית יב,ז). רש"י מסביר: '"ויבן שם מזבח" – על בשורת הזרע ועל בשורת א"י'. הרמב"ן מדייק שהפס' אומר "לה' הנראה אליו", ולכן מסביר: '"וטעם לה' הנראה אליו" - כי הודה לשם הנכבד וזבח לו זבח תודה על שנראה אליו. כי עד הנה לא נראה אליו השם, ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה. אבל נאמר לו "לך לך מארצך" בחלום הלילה או ברוח הקדש' וכו'. אכן דברי הרמב"ן מובנים, אבל לרש"י מה הכוונה ב"לה' הנראה אליו"? בפשטות אפשר שבלי זה היה אפשר להבין שאברהם רצה לבנות שם מזבח, כיון שהיה מקריב מידי פעם, ולכן מצא לנכון באותו זמן לבנות ולהקריב, בשל שזכה לגילוי ה'. לכן מדגישה התורה שזה היה בשל הבשורה של הזרע והארץ, שזהו "לה' הנראה אליו", שבנה במיוחד בשל מה שה' אמר לו כשנגלה אליו, שזהו שזבח כתודה על הבשורות. אולם אפשר שהתורה מספרת שבנה מזבח לה' שנראה אליו, לרמז שהגילוי שכינה לאברהם קשור גם בזרעו, ובפרט כשבנ"י בא"י, שאז יש גילוי שכינה גדול מאוד לתיקון העולם. (שאמנם אברהם קשור לתיקן גדול בעולם, אבל עדיין בנ"י הרבים מקדשים ומתקנים במשך השנים יותר ממה שרק אברהם עשה, אמנם הוא השורש לכל ההמשך, אבל בפועל במשך הזמן בנ"י מתקנים יותר – עד שמתקנים הכל ממש). לכן התורה חיברה בין המזבח שבנה על בשורת הזרע וא"י, לעניין גילוי ה' הגדול שנראה לאברהם בזכות זה.