נכתב על ידי izik28, 12/10/2020
בסד
ד"ת להפטרת בראשית שבת מברכים חשוון כט תשרי תשפא
הנאהבים והנעימים או הקב"ה דורש צדק
------------------------------------------------------
הפטרת השבת בראשית מברכים חשוון הינה " מחר חודש" המדברת על דוד ויונתן , לכאורה נראה שאין קשר בין הפטרה זו לבין ההפטרה הרגילה של בראשית בשנים רגילות , אך ישנו פ"ס המקשר בין שני ההפטרות , ההפטרה מדברת כידוע על שנאת שאול לדוד בגלל הצלחתו במעשיו, עד שלפי המדרש הוא מוכן שיתחתן עם בתו מיכל כדי שיוכל לפגוע בדוד דרכה בלי להתחשב בצערה של מיכל, מיכל לא משתפת פעולה ומצילה את דוד , עם נשים לב הפ"ס המתאר את פגישת יונתן ודוד אומר," ויאמר יונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם ה" לאמר ,ה" יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם",הרב דב קדרון בפורטל הדך היומי מסביר " הקשר החזק ביותר בין שני אנשים הוא קשר של קיימא, שנמשך לעולם, ושהוא בגדר של "מעשה אומן" כלומר ששני הצדדים משקיעים בו את כל כוחם. כך היה הקשר בין דוד ליהונתן, כפי שנאמר (שמואל א יח,א): "וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ" ולכן אמר לו "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' לֵאמֹר ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם". כך גם צריך להיות הקשר שבין איש לאשת נעוריו, המוגדרת: "חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (מלאכי ב,יד)." בהפטרת בראשית ישנו פ"ס דומה המקשר בין שני ההפטרות " כה אָמַר הָאֵל ה" בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. "מפרש רשי" האל ה'" - בעל הדין ובעל הרחמי'
"בורא השמים" - תחילה כמין פקיע של שתי ואח"כ נטה אותם כדאיתא במס' חגיגה, "וצאצאיה" - בורא את היוצא ממנה, "וצאצאיה" - בורא את היוצא ממנה, "לעם עליה" - לכולם בשוה, "ורוח" - קדושה
"להולכים בה" - למתהלכים לפניו" ,הקב"ה מקשר בין העולם העליון לעולם התחתון שלנו כאן , קשר חיובי בין אנשים, יוצר נחת רוח בשמי מרום , וראיה היא שיו"כ לא מכפר על חטאים שבין אדם לחברו ,בגלל שהפגיעה בחבר היא כפגיעה בשכינה היות ו" בצלם ה" ברא אותו" , העניין של קשר בין המינים וחיים נורמלים דורש יושר , וצדק ,בלעדיהם אין אפשרות לקיים עולם תקין מה שגרם לחטא המבול.
בבהפטרת בראשית הרגילה מופיע פ"ס , ה" חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" ,ה", דורש צדק? הרי אינו דמות הגוף או משהו דומה?
הקב"ה כן דורש שיעשה צדק , מה נקרא קידוש שם שמיים שהניגוד לו הוא חילול שמו
מפרש רשי " .ה ' חפץ" - להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה".
תרי"ג המצוות שנתנו לנו מאת הבורא יתברך הם למעננו בלבד, הקב"ה כן דורש צדק למענו ! כאשר אנו מחללים שם שמיים אנו פוגעים בכבוד השכינה ,הדבר מתבטא באי קיום מצוות כראוי , זלזול אדם לחברו ועוד היד נטויה... אם אנו מקיימים מצוות בין אדם למקום הכל טוב ונהדר, אך עם יחד עם זאת אנו מסכסכים בין אדם לחברו ומראים דו פרצופיות ,לפי הרב פלאצי זצ"ל כל המצות שעשינו ,בבואנו בשערי כיפור תשפב שנת השמיטה הבאה לטובה לא נמחקות לנו אם אותו יהודי לא מחל לנו! .
המצוות הם האור של חיינו , הקב"ה רוצה להאיר עלינו באור הגדול ,אך אם אנו מאירים "בכאילו " ,או עושים טובה .. אזי אנו עלולים לשרות בחשיכה .. בדברי מדרש רבה," ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" אמר לו הקב"ה למשה לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות אלא לזכותם שנאמר (דניאל ב, כב): "ונהורא עמיה שרא" וכתיב (תהלים קלט, יב): "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה" בא ללמדך שאינו צריך לנרות של ב"ו.
תדע כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים ושלמה שבנה בהמ"ק לא עשה כך אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ כדי שיהא האור יוצא מבהמ"ק ומאיר לחוץ שנאמר (מ"א ו, ד): "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים" להודיעך שכולו אור ואין צריך לאורם ולמה צוה אתכם לזכותכם לכך נאמר, "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת" הוי "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ" ולא עוד אלא אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא לכך נאמר (ישעיה ס, א): "קומי אורי כי בא אורך והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך":
המצוות הם הזרעים של הקב"ה , במאמר לשבת בראשית כתבתי על הכבוד לאמא אדמה וכל פירותיה.. איך אנו מתייסים למצוות באמת? הקב"ה רוצה צדק !! ואנו ? לא אמורים ללכת בדרכיו ? להיות כאברהם אבינו זצ"ל שהאיר לפני הקב"ה ? נאמר עוד במדרש רבה" ה' חפץ למען צדקו" זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל לחיי העוה"ב ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל
יצא לחרוש (דברים כב, י): "לא תחרוש בשור ובחמור"
לזרוע (שם, ט) "לא תזרע כרמך"
לקצור (שם כד, יט) "כי תקצור קצירך"
לש (במדבר טו, כ): "ראשית עריסותיכם חלה"
שחט (דברים יח, ג): "ונתן לכהן הזרוע והלחיים"
קן צפור "שלוח הקן"
בחיה ובעופות (ויקרא יז, יג): "ושחט את דמו וכסהו בעפר"
נטע (ויקרא יט, כג): "וערלתם ערלתו את פריו"
קבר מת (דברים יד, א): "לא תתגודדו"
מגלח שער (ויקרא יט, כז): "לא תקיפו"
בנה בית (דברם כב, ח): "ועשית מעקה" - (שם ו, ט) "וכתבתם על מזוזות"
נתכסה בטלית "ועשו להם ציצית"
"ועשו להם" תעשה ולא מן העשוי שלא יוציא מן נימין ויעשה מהן אלא מצוה להביא לבן ותכלת ויעשה אימתי כשהוא תכלת ועכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנז. "על כנפי" ולא באמצע אלא על הכנף. "פתיל" שהוא צריך לפותלן.
אמר ר' מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין שהתכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנא' (שמות כד, י): "ויראו את אלהי ישראל וגו'"
"והיה לכם לציצית" שתהא נראית וכמה שיעורה בית שמאי אומרים ארבע אצבעות ובית הלל אומרים שלש וכמה חוטין ב"ש אומרים ד' ובית הלל אומרים ג'. "וראיתם אותו" פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לסומא חזר ואמר "למען תזכרו" נתן ראיה ונתן זכירה זכירה למי שאינו רואה ראיה למי שרואה "וראיתם אותו" אותו ולא אותה שאם עשית כן כאלו כסא כבוד אתה רואה שהוא דומה לתכלת וראיתם וזכרתם המראה מביא לידי זכרון זכרון מביא לידי מעשה שנא' "למען תזכרו ועשיתם" למה (דברים לב, מז): "כי לא דבר רק הוא מכם" משל לבעל הבית שהיה שוקל ארנוניות וכותב אפכיות אמר לו אביו בני הוי זהיר באפכיות שחייך נתון בהן כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל "כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְגוֹ'":
הציצית שקולה כתריג המצוות ציצית בגימטריא שש מאות שמונה חוטים וחמישה קשרים הרי הם 613 היא המראה שלנו לחיים שלנו ! כאשר אנו מתגאים וחושבים את עצמנו שיש ביכולתינו לשלוט בחיי האחר כפסוקים," לפקח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישבי חשך.... והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתם
ולא עזבתים ,נסגו אחור יבשו בשת הבטחים בפסל האמרים למסכה אתם אלוהינו החרשים שמעו והעורים הביטו לראות
מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשלם ועור כעבד ה"
ראית [ראות] רבות ולא תשמר פקוח אזנים ולא ישמע
ה"חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"
מפרש המלבים את הפ"ס "לפקוח עינים עוורות" לפקח עינים עורות", כי האור ישנו במציאות באמת רק שעיניהם עורות מראות האור ההוא ואתה תפקח עיניהם. ונגד לברית עם אומר "להוציא ממסגר אסיר", ר"ל כי ישראל בגלותם נחלקו לשתים,
א) שבט יהודה ובנימין שנפזרו לארבע רוחות, ואסורים בכמה מקומות בכבלי עוני, עז"א להוציא ממסגר אסיר.
ב) עשרת השבטים, שגלו לחלח וחבור ונעלם מקומם עד שדומים כיושבי חשך בכלא נסתרים מעין כל, ועל זה אמר מבית כלא יושבי חשך:
"ממסגר, מבית כלא". היושב בבית כלא הוא רק נכלא ונמנע מלצאת ואינו אסור, ואת בניהם כלו בבית (ש"א, ו' י') ומזה ממכלאות צאן, ואם אסרו שם, יאמר ויאסרהו בבית כלא (מ"ב יז ד'):
שאול המלך היה כמו בתוך כלא הקנאה , היות והוא נתקף רוח רעה מאת ה" היא רוח הקנאה בדוד שהרסה כל חלקה טובה, שנאמר, " רבי אלעזר הקפר אומר, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם",מפרש תוספות יום טוב" הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. דוגמת מאמרו של רבי יהושע במשנה י"א פ"ב עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין וכו' שהקנאה נמשכת מעין הרע והתאוה נמשכת מיצר הרע. והכבוד הוא סבת שנאת הבריות שאין שנאוי לבריות כמו הרודף אחר הכבוד. שאע"פ שיכבדוהו למראה עיניו ולא למשמע אזניו יוכיחוהו על פניו הנה בקרבם ישימו ארבם ויחד יתלחשו עליו וישנאוהו. ובמד"ש כתב שמן הכבוד נמשך שישנא לבריות ולא ירצה בחברתם כשלא יכבדוהו כראוי לפי כבודו לפי מחשבתו:
מוציאין את האדם מן העולם. במקצת פירש"י הקנאה שקנא קרח במשה ואהרן והתאוה שהתאוה גחזי לקחת ממון מנעמן. והכבוד. מירבעם שנא' (מלכים א' י"ב) אם יעלה העם הזה לירושלים. מפני שהיה המלך קורא משנה תורה:"
הקב"ה אינו רוצה שנאה בין אדם לחברו גם שהם שונים בתכלית, אפשר לחלוק על חברך, אולם לשנוא, להפריד ? עד כאן! הדבר ממש כעצת היצר הרע מה שחוסם אותנו להתקדם בחיינו ביושר שמחה והגינות ,הקב"ה רוצה שנפתח כל מה שמעכב אותנו בקיום מצוותיו בשבת בראשית זו ונצא מכבלי היצר הרע ,אם נאזור אומץ ונבטח בריבונו של עולם למרות הפחד והקושי ,נזכה בעזרתו ובברכה " אני ה" קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים"...ה" כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על איביו יתגבר החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד" ,מפרש המלבים" , החשיתי, הכי מעולם החשיתי אשר גם עתה אחריש ואתאפק?" הלא כמו שלא החשיתי מימות עולם מלשלם נקם למכעיסי כן לא אחריש עתה, רק "עתה כיולדה אפעה" מצייר כי הכעס שהרה בבטנו על אויביו, מלאו את בטנו כעצמים בבטן המלאה, וכמו אשה הרה בהגיע תור הלידה תפעה בקול, ותנשם נשימות אפה במהירות גדול, עד שתנשום הנשימה לחוץ ותשאף הרוח פנימה בפעם אחת, מרוב דפיקת הרוח הפנימי, כן אנכי "אפעה" בקול, וגם "אשם ואשאף יחד" הנשימה והשאיפה תהיה יחד תכופים זה לזה:" או אם תרצו ":ונהיה אנחנו וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ" אם נהנה כדוד ויונתן שאהבו איש את רעהו אהבת נפש,ולא נפרדו למרות הקושי ועוד שיונתן יצא נגד אביו על מנת להיות לעזר לדוד ,ומיכל שיצאה גם היא נגד אביה כדי להציל את בעלה , וקל וחומר שהדבר נדרש בין אדם לאשתו או ארוסתו , מעשים כאלו הם קידוש שם שמים בגלוי! אזי נחזה באור של ה" ובצדק שבלעדיו אנו שרויים במחכשים ,או, לא רוצים להיות בחושך כמצרים... חודש וחורף בריא גשום וטוב!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
