על מי תוטל מלאכת תיקון אותו שער הנ' ש-ד' הבריח אותנו ממנו במצרים?
נכתב על ידי ברוך עינב, 5/10/2020
בס"ד
במהלך שנות שעבודם במצרים הוכבדה עבודת הפרך על בני ישראל בהוראת פרעה, וכל זאת מאחר ו-ד' יתברך רצה להוציאם טרם זמנם מאחר והגיעו למ"ט שערי טומאה, ואם היו מגיעים לשער הנ' לא היתה תקומה לשונאיהם של ישראל (בלשון סגי נהור), היות ולמדו ממנהגי המצרים ומעשיהם ונפלו ממדרגתם הרוחנית ביחס לתקופה שיוסף הצדיק היה משנה למלך והיה המשביר לכל, עד שהיה קשה להבדיל בין שני העמים, כפי שקיטרג עוזא השר של מצרים ל-ד' יתברך בקריעת ים סוף: מה נשתנו אלו מאלו? הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה.
וזאת רק דוגמא אחת מני רבות שמבט שטחי מהצד יכול לגרום לטועים, שתפיסת עולמם מצומצמת, להאניש את ד' ולחשוב שהוא שונא, מתאכזר ומתנקם בבני עמו ח"ו, כשבפועל האמת היא הפוכה מכך לגמרי, וזה מוכיח את רמת האהבה והרחמים האינסופיים שיש ל-ד' יתברך כלפי ישראל שהיו בשלב חבלי הלידה, שהוציא גוי מקרב גוי והיה זה כמו להוציא מחט מערמת שחת, שלכתחילה גרם להם לרדת לכור ההיתוך של מצרים כדי לחשלם.
וחשבתי בעה"י לומר שזה אחד הטעמים לאיסור של המגורים במצרים, שכידוע עם ישראל יצאו ממצרים רגע לפני שנכנסו לנ' שערי טומאה*, מאחר ואם היו נכנסים לשם לא היתה לשונאיהם של ישראל תקומה. וכיצד יתכן ש-ד' איפשר לישראל להתקרב כ"כ לנקודת האל-חזור המסוכנת הזאת ולא הוציא אותנו הרבה לפני, כפי ש-ד' ציוה את החכמים בתורה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא יח, ל) ופירש"י: להזהיר בית דין על כך, ובגמרא רב כהנא פירש: "ועשו משמרת למשמרתי" היינו ציום לתקן גדרות ותקנות שנועדו להרחיק את האדם מלעבור על מצוות מדאוריתא, כדאיתא במשנה: "וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה" (אבות א, א)?
אלא שהמטרה היתה לברר את כל ניצוצות הקדושה שנפלו והתפזרו בין הקליפות בכל רחבי העולם והיו בין היתר גם במצרים, ולהחזירם למקורם ושורשם כמו שרק בני ישראל יכולים לעשות, ומכאן מובנת הגמרא בשבת (פט:) (פירש"י בסוגרים): "ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל (כדרך כל הגולים שהרי ע"פ גזירת גלות ירד לשם) אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב: 'בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל' (הושע יא, ד)". ע"כ. והורידוהו למצרים בצורה מכובדת דרך בנו יוסף הצדיק שהיה המשנה למלך במצרים. ולכן הם ניצלו כל רגע שעמד לרשותם לצורך המטרה העליונה הזאת, כחלק בלתי נפרד ומחויב המציאות של תכנית הבריאה האלוקית, מאחר ויש כלל שלאחר בריאת הברואים הם אחראיים להעלות מ"ן בשונה מתחילת הבריאה טרם בריאתם שאז הכל היה מכח רצון המאציל, ופשוט שהקב"ה ידע שאנו הולכים ומתקרבים לשער הנ' אלא שהוא שמר עלינו שלא ניכנס אליו ודאג להוציא אותנו בזמן, גם כדי שנזכה להיות שותפים במעשה הבריאה כדי לתת לנו שכר אינסופי בעולם הנצח. ולאחר מכן השלים הקב"ה את המלאכה כשירד לעולם השפל הזה כדי לשאוב את כל ניצוצות הקדושה שנשארו, ולא הטיל את המלאכה הזאת על המלאכים כדי שלא יטמאו במצרים שהיתה ערוות הארץ, היינו המקום הטמא ביותר בעולם, כדברי הגמרא בברכות (ט:) ופסחים (קיט.), שלא יצאו ישראל ממצרים עד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן וכמצולה שאין בה דגים, כדכתיב (פירש"י בסוגרים): "וַיְנַצְּלוּ (ורוקנו) אֶת מִצְרָיִם" (שמות יב, לו). ע"כ. שכידוע התורה שירדה לעולם מכח לוחות הברית הראשונים שנשברו היתה עליונה יותר כמו תורת הזהר והקבלה בחינת האות א', ולאחר שחטאו בעגל והוכיחו שאינם ראוים לתורה ברמה כה גבוהה קיבלו תורה מכח הלוחות השניים בחינת האות ב' (שמתחילה בב'ראשית), שאמנם כוללת את אותם רעיונות אלוקיים נשגבים אלא שהם מוצפנים בסיפורים, משלים ורמזים שכולם אמת לאמיתה, כשהם מסתירים מאחוריהם רבדים רבים ועליונים יותר של תורה אדירה ששמורה ליחידי סגולה, שראוים להיחשף לאותה תורה עליונה ולאותם סודות טמירים, כמו רבי שמעון בר יוחאי וחבריו, שזכו להוריד לעולם את תורת הזהר והקבלה, ולאחר מכן האריז"ל, מהרח"ו, הרש"ש וכו', שנאמר: "סוֹד הוי'ה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" (תהלים כה, יד).
ידוע שהסיבה העמוקה שע"פ ההלכה אסור לגור במצרים לאחר שיצאנו ממנה היא, שנשמות בני ישראל הקדושות הגיעו לעולם השפל הזה מתוך שליחות אלוקית עליונה, ובמצרים מלאכת בירור הניצוצות הסתיימה לאחר כל המהלך שהחל עם ירידתם למצרים והסתיים ביציאתם ממנה מעבדות לחירות, כשלאחר מכן עלינו לברר את הניצוצות שהתפזרו בכל שאר המקומות בעולם, ומסתבר שזה הטעם לכך שאחת לכמה זמן כל יהודי מוצא את עצמו עובר ממקום אחד למשנהו בארץ הקודש או בחו"ל, כדי לעשות את חלקו במלאכת בירור הניצוצות כמו שרק הוא יכול.
ובאמת ע"פ הפשט לומדים מהפסוק "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" על הבגדים שלקחו בני ישראל ממשעבדיהם טרם יציאתם ממצרים אך האמת שחבויה כאן ע"פ הסוד היא שבני ישראל רוקנו את מצרים מכל ניצוצות הקדושה שירדו לעולם ובעיקר אליה והיו מפוזרים בה. וכותב בעל הטורים ש"וינצלו את מצרים" בגימ' 972 ו"עשאוה כמצודה שאין בה דגן" 973. ועוד שע"פ הפשט המטרה העיקרית של ירידת בני ישראל למצרים היתה כדי להכינם למעמד הר סיני, שלא יקחו את התורה הקדושה כמובן מאליו לאחר קבלתה יחד עם המצוות היקרות מפז, ושלא יחשבו שיש עבורם עוד אפשרויות שעומדות לרשותם אלא שיבינו "כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְאַהֲבָתְךָ לֹא תָסוּר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים" (ברכת אהבת עולם), כפי שנאמר על ד' יתברך: "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ" (דברים ל, כ), וע"פ הסוד המטרה היתה לברר את כל ניצוצות הקדושה שהתפזרו בין הקליפות.
והוסיף לי על כך הרב אריה חסון שהמצרים ינקו את חיותם מאותם ניצוצות קדושה שבני ישראל רוקנו ממצרים כדי לתקנם, וזה בא לידי ביטוי במציאות האלוקית בכך שהם מתו בשלבים במהלך עשר מכות ובקריעת ים סוף. ע"כ. ומה שפרעה נשאר בחיים זה מכמה סיבות: א. בתחילה כפר באלוקי ישראל כשאמר: "מִי הוי'ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ" (שמות ה, ב), וכשעמד לטבוע בים סוף כשהרגיש שכלתה אליו הרעה חזר בתשובה ואמר: "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם הוי'ה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" (שם טו, יא). ב. משום הכרת הטוב על כך ששליח ד' לגאול את עם ישראל, משה רבינו, גדל בביתו. ג. ד' החיה את פרעה מאחר וכשיונה הנביא הגיע לנינוה ומסר להם את דברי ד' שעליהם לחזור בתשובה, לתקן את מעשיהם וליישר את אורחותיהם, פרעה שמלך בה 500 שנים חיזק את דבריו בזוכרו כיצד אותו בורא עולם הוכיח את עיונותו ושליטתו המוחלטת בכל חלקי העולם והבראיה, כששינה את חוקי הטבע כדי להתנקם במשעבדיהם של בני ישראל, השפיל אותו ואת ממלכתו ומחק את כל אימפרית מצרים מהעולם, כפי שרק מי שאמר והיה העולם יכול.
שהרי אחת ממטרות היהודי בעוה"ז הוא לברר ניצוצות, ולכן בדומה לאבותינו ואימותינו הקדושים גם הוא מוצא את עצמו לא מעט פעמים נע ונד ממקום אחד למשנהו, עובר מדירה אחת לאחרת בערים שונות או באותה עיר, לפעמים בעל כרחו, וכל זאת כדי לברר את כל ניצוצות הקדושה שמפוזרים בכל אחד מהמקומות האלה כחלק מהשליחות האישית לשמה ירדה נשמתו הקדושה מהעולמות העליונים לעולם השפל הזה, כדוגמת מ"ב המסעות שהיו לעם ישראל במדבר לאחר יציאתם ממצרים בהנהגת משה רבינו ולפני כניסתם לארץ המובטחת בהנהגת יהושע בן-נון, שהרי היהודי הוא יעודי ואחד מתפקידיו הוא לשמש אור לגוים. ובנוסף כל צדיק משמש דוגמא חיה ומופת לכל מי שרואה אותו עובד את ד' יתברך בדבקות, מסירות והקרבה, לומד תורה בהתלהבות והתמדה, מתפלל בדבקות וכונה, מקיים מצוות בהידור ושמחה ומבטל את רצונו לרצון בוראו. ולכן לא שייך ללכת למקום שכל הניצוצות שהיו בו כבר התבררו ואין יותר מה לעשות בו אלא להמשיך הלאה בדרך העולה בית אל כדי לברר את כל שאר הניצוצות שנשארו בכל שאר המקומות בעולם, שנאמר: "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" (שמואל ב יד, ד) היינו ש-ד' ידאג לכל הניצוצות שהתפזרו ולכל הנשמות התועות, שהרי היהודי לא יכול לבזבז זמן יקר על דברים מיותרים. משל למה הדבר דומה? לקבלן שמתפלא לראות את אחד מעובדיו באתר בניה שבו כל עבודות הבניה הסתימו ואין יותר מה לתקן ולבנות בו בזמן שיש אתרים אחרים שבהם הבניה בעיצומה. לאף עובד אין מה לעשות היכן שאין עבודה אלא רק היכן שיש, וכך מיד לאחר שהאברך מסיים להתפלל שחרית הוא ממהר לבית המדרש ולאחר סדר א' מחזיר את ילדיו הביתה מכל מסגרות הלימוד ודואג להאכילם ולשאר צרכיהם, ולאחר מכן ממהר לכולל סדר ב' וכן על זה הדרך, כשהוא כל הזמן עסוק במצוות או מתכונן למצוה הבאה. שהרי נשמתו לא הגיעה לכאן לחינם כי אם מתוך שליחות אלוקית עליונה, ואדם שלא עושה את רצון בוראו ואינו שומר תורה ומצוות מועל בתפקידו ר"ל.
ובאותו ענין שמעתי מיהודי יקר שאמר לרב שדרש בשם העין יעקב, שאם בני ישראל לא היו מקבלים את כל הרכוש וההון הגשמי ממצרים לא היו יכולים להיגאל, ואמרתי לו באופן אישי שנראה לי שהסיבה לכך היא שאחת ממטרות העל של ירידתם של בני ישראל למצרים היא כי רק הם יכלו לברר את ניצוצות הקדושה שנפלו לשם ולהעבירם לצד הקדושה, וחלק מניצוצות הקדושה האלה היו גם בכל ההון החומרי הזה ולכן היה צריך לבררו, ולכן איך היו יכולים להיגאל אם טרם השלימו את מטרת ירידתם למצרים? ולראיה שבני ישראל נתבקשו לתת את אותו זהב שהוציאו איתם ממצרים כמו מלוע הארי לצורך בנין ביהמ"ק ע"פ ציווי ד' יתברך, לצורך השלמת התהליך של בירור ניצוצות הקודש והעברתם מצד הטומאה לצד הקדושה.
ומה לגבי שער הנ'? שהרי גם אותו צריך לתקן, ואם כן על מי תוטל מלאכת תיקונו? והתשובה על כך כפי ששמעתי מאחד מבניו הצדיקים של הרב ויצמן זצ"ל בשם אור החיים הקדוש כשהגעתי לנחמם בשבעה על אביהם, היא הדורות האחרונים שאנחנו נמנים ביניהם, וכיצד זה שאנו יכולים לתקן היכן שאבות אבותינו במצרים לא יכלו, ולכן הקב"ה גם לא העמיד אותם בנסיון הזה, שהרי הקב"ה לא מביא על האדם נסיון שאין הוא יכול לעמוד בו? אלא ששעבודם במצרים היה לפני מתן תורה ואנחנו חיים במציאות לאחר נתינתה בסיני למשה רבינו מפי הגבורה, ומאחר ועדין לא קיבלו את התורה באותה תקופה לא היתה להם שום אפשרות להתמודד עם שער הנ', לתקנו ולעלות ממנו, ולנו יש את הכח הזה מכח התורה הקדושה. ע"כ. וכל מה שזכינו למ"ט שערי קדושה זה מכח מ"ט שערי הטומאה שעברו דרכם ותיקנו אותם וכך לעתיד לבוא עם שער הנ'.
משל למה הדבר דומה? לאדם שלא יעלה על דעתו לרדת לבור עמוק ללא אמצעי חילוץ נאותים איתם יוכל לצאת בבטחה וקל וחומר שלא יוריד לשם את בנו אהובו בצורה כזאת אלא אם הוא בטוח שיש לו דרך בטוחה לצאת משם. וכעת יש לעם ישראל את הכח העצמתי ביותר איתו הוא יכול להיחלץ אפילו משער הנ' מכח התורה שירדה לעולם ונמסרה לישראל, התורה שבכתב והתורה שבע"פ, תורת הנגלה ותורת הנסתר, כדאיתא במשנה: "חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ב): 'כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אֶל תַּעֲזֹבוּ'" (אבות ג, יד).
וזה גם מה שמסביר כיצד רבי פנחס בן יאיר הצליח לבקוע את נהר גינאי לבדו בקלות כשהיה בדרכו למצות פדיון שבוים, בזמן שלכל עם ישראל היה קשה לבקוע את ים סוף ביחד, שהרי רבי פנחס בן יאיר הגיע עם כח התורה ואיתה הוא בקע את נהר גינאי ולא מצד עצמו, שהרי הקב"ה התנה עם מעשה הבריאה שללומדי התורה הצדיקים ויראי ד' יהיה כח לשנות את הטבע ולעשות פעולות מעל הטבע, וקריעת ים סוף לעומת זאת התרחשה לפני מתן תורה ולכן הקב"ה היה צריך להתערב למען ישראל ולקרוע להם את הים כדי להצילם מידי המצרים שרדפו אחריהם כדי להחזירם למצרים, כדכתיב בהגדה של פסח: "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם".
שזה כנגד זה עשה ד', וברא את העולם ע"פ חוקיות שצד הטומאה יהיה שקול לצד הקדושה במידת מה כדי שזכות הבחירה שתעמוד בפני האדם תהיה שקולה אע"פ שלצד הקדושה יש יתרון ועליונות, וכך כשם שחכמים ביטלו את הכח הגדול שהיה לעבודה הזרה בעולם במקביל לביטול לכח הנבואה שהיה בעולם, כך אין זה מקרה שעוד ועוד חלקים של התורה הקדושה הולכים ומתגלים הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר וביניהם גם תורת הסוד של הזהר והקבלה שהתגלתה רק לפני כמה מאות שנים וכל זאת בסמוך לתקופה של הדורות האחרונים לפני ביאת המשיח, שבה היצר הרע יודע היטב שסופו הבלתי נמנע הולך וקרב ובדומה לנר שטרם כיבויו הוא מתחיל להבהב לזמן קצר ואז נכבה סופית, כך גם הוא מתכון להגביר את כוחו ולשכלל את מאמציו בכל החזיתות האפשריות כלפי העולם כולו ועם ישראל בפרט במטרה להפיל כמה שיותר אנשים לפני התבטלותו, ולגרום לכמה שיותר נזק רוחני כדי להאבידם מהעוה"ז ובעיקר מחיי הנצח של העוה"ב.
וידוע שכל מה שהגיעו לאחר צאתם ממצרים ללא יותר ממ"ט שערי קדושה זה בזכות שעברו דרך מ"ט שערי טומאה, ובדורות האחרונים ד' יתברך רוצה לפתוח לעמו הנבחר נ' שערי קדושה ולשם כך אנו חייבים לעבור לפני זה דרך נ' שערי טומאה ולעמוד בכל הנסיונות, הקשיים והאתגרים הרוחניים שתקופה זאת טומנת בחובה כדי לברר את כל ניצוצות הקדושה שהתפזרו בין הקליפות.
וכך ניתן לראות דבר מדהים שזה לא במקרה שאברהם אבינו ונמרוד הרשע נפטרו ביום אחד, שהם היוו שני כוחות מנוגדים זה מהסיטרא קדושא וזה מהסיטרא אחרא, וכמו כן לא רק שיעקב אבינו ועשו הרשע מתו באותו יום אלא שרבקה אמנו ידעה שזה מה שעתיד להיות, ללמדנו על כך שהתכונה הזאת מגולמת בחוקיות שבה ד' ברא את העוה"ז על כל פרטיו וברואיו, וכך גם משה רבינו ובלעם הרשע נפטרו בסמיכות. ולפני כולם היה אדם הראשון שהיה מצד הקדושה והסמ' שנקרא אדם בליעל שהיה מצד הטומאה, ואם לפני החטא היצר הרע שזה אחד משמותיו של אותו מלאך היה חיצוני ביחס לאדם הראשון, חטא עץ הדעת גרם לו להיות פנימי כשטומאתו התערבבה בקדושתו של אדם הראשון ולכן כל תולדותיו היו מעורבים מצד הקדושה והטוב עם צד הטומאה והרע עד אברהם אבינו שאביו תרח שהיה עובד ע"ז העביר אליו חלקי הרע אלא שהצליח להשליט את מידת החסד שבו ולכפות את בחינת הרע, והתלבן בעשרה נסיונות והפריד את הרע ממנו ומסרו בישמעאל, אך עדין נשארו בו ניצוצות מצד הטומאה שצורפו בידי יצחק אבינו ברתיחת הקדושה ובעקידה שהפריד ממנו את הרע ומסרו בעשיו, עד שיצאה נשמתו הטהורה של בכיר האבות יעקב אבינו שכלולת בה כל שבעים הענפים של הנשמות הקדושות ונתברר האילן הטוב מחדש כדברי אור החיים הקדוש (פר' האזינו על הפס' "בהנחל עליון גוים"), והגיע למדרגה של אדם הראשון שלפני החטא, כדאיתא בגמרא: "שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון" (בבא בתרא נח.), וגם כל בניו היו ללא דופי, והשאלה המתבקשת היא מדוע לא זכו אז לביאת המשיח ולגאולת עולמים, והסיבה לכך היא כדי לתקן את נשמות הערב רב.
באחת מדרשותיו אמר הרב גואל אלקריף שעמלק רוצים להתחזות לצד הקדושה ואומרים שהע' שלהם היא כנגד עמרם, המ' כנגד משה, הל' כנגד לוי, והק' כנגד קהת. ע"כ. אלא שבאמת הם טמאים ואי אפשר לקבל מהם גרים כלל מאחר והמהות שלהם סותרת את כל הענין של הגרות. ועל בסיס החידוש הזה חשבתי בעה"י לומר שהתיקון לעמלק והדרך למחות את זרע עמלק, שלא ישאר להם כל זכר כדי שכסא ד' יהיה שלם ושם ד' יהיה שלם, שנאמר: "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַ-ד' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טז), היא ע"י לימוד תורה למשה, בטורח, עמל ויגיעה, מאחר וזה הדגל שנושא שבט לוי, שהיה השבט היחיד שאף אחד ממנו לא חטא בחטא העגל, וגם היחיד שלא היה משועבד לעבודת הפרך במצרים, והכל בזכות שמסרו נפש בלימוד התורה הקדושה, שרק עליה נאמר שהיא אגוני מגנא ואצולי מצלא אף בזמן שהאדם לא לומד תורה מאחר והיא מחזרת אחר האכסניה שלה בשונה משאר המצוות שמגינות על האדם רק בזמן שהוא מקיימן. ויוצא שגם כאן בא לידי ביטוי הרעיון של זה כנגד זה עשה האלקים.
ועוד שכתיב: "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לב, ח), ופירש אור החיים הקדוש שיש הבדל גדול בין ישראל לשאר האומות, שאת העם הנבחר ד' יתברך מנהיג, שנאמר: "אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לג, כ), וגם: "ד' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו כט, ד) לעומת שאר העמים שכל אחד מהם מונהג ע"י מלאך אחר, ולא במקרה ישנם שבעים אומות מצד הטומאה והרע מאחר וזה כנגד זה עשה האלקים והם כנגד שבעים הענפים שיש באילן הטוב של הקדושה כפי שהיה באדם הראשון שלפני החטא ולאחר מכן ביעקב אבינו לאחר שנעשו כל הבירורים על אליו, וכל זה כדי שכל אחת מבחינות הקדושה תמשול בבחינת הרע שכנגדה, כדברי אור החיים הקדוש (שם) בתוספת נופך, בסוד: "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת" (משלי ה, ה), שרגלי הקדושה שהיא ספירת המלכות, שהיא התחתונה מצד הקדושה שיורדת לתוך הקליפות כדי להחיותם ולהוציא את ניצוצות הקדושה השבוים בתוכן, דורכות ראשי הקליפה ומושלות בהם, ובכך ענפי הקודש של ישראל שולטים ומולכים באומות העולם ובכך מלכות ד' חלה על כל העמים כולם.
ולכן אדם חכם שעיניו בראשו ורואה את הנולד יעשה כל שביכולתו כדי להישמר ולהיזהר מכל החטאים, העוונות והתאוות האסורות שהיצר הרע ינסה להפילו בהם מכל כיוון אפשרי, חברה רעה, דעות פסולות, מכשירים טכנולוגיים הרסניים, אופנה פרוצה, מנהגי גוים, מנהגים שליליים, טבעים לא מתוקנים וכו'. וידוע שמלחמת גוג ומגוג לא תהיה רק עם טילים ופצצות אלא עיקר הסכנה בה תהיה מכח הכפירה והאפיקורסות מצד נ' שערי הטומאה שיורשו לרדת לעולם, ולכן אין לתאר את התועלת האדירה לה יזכה אדם שיוסיף לסדרי הלימוד הרגילים שלו גם לימוד אמונה ומוסר.
וסיפרתי לרה"צ רחמני את החידוש והוא מצדו הוסיף לי את דברי הגמרא בשבת (פט:): "א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב: 'בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל' (הושע יא, ד)". ע"כ. ורבי ברכיה בשם ר' יהודה בר סימון מוסיף על כך במדרש: "אמר הקב"ה: בני בכורי ואני מורידו בבזיון, ואם ליתן בלבו של פרעה איני מורידו בפומבי, אלא הריני מושך את בנו (יוסף) לפניו והוא יורד אחריו על כרחו שלא בטובתו" (בראשית רבה פו, ב). ע"כ. ונמצאנו למדים על כך שירידת ישראל למצרים היה צעד מחויב המציאות כחלק מהתכנית האלוקית לתיקון העולם שאי אפשר לדלג עליו כדי לברר את כל הניצוצות הקדושה שנפלו לעוה"ז ורובם היו במצרים שהיתה הטמאה מכל הארצות, ורק ישראל היו יכולים לעשות את התפקיד הזה, בדומה לכך שרק משה רבינו היה יכול לשמש כשליחו של ד' יתברך לגאול את עם ישראל ממצרים, שלעומת עמים אחרים שמשמשים מרכבה לס"א, ישראל הם המרכבה לשכינה הקדושה, שכידוע ראוי שכל ירא שמים יכוון אפילו אלף פעמים ביום: ריבונו של עולם, הריני עושה עצמי כסא ומרכבה לשכינה הקדושה.
וחשבתי בעה"י לפרש את הפסוקים הבאים ע"פ כל האמור לעיל:
"וְשָׁב (שב והשיב, חזר והחזיר, התקרב וקירב, הציל) הוי'ה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ (ד' יתברך נוהג כלפי ברואיו בהנהגת מידה כנגד מידה וכשיראה שאתה עושה חשבון נפש ולבך מתעורר לעשות תשובה ולהתקרב אליו יתברך גם הוא יתקרב אליך, שנאמר: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (שיר השירים ו, ג), וגם: 'פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם' (שיר השירים רבה ה, ב), כדאיתא בגמרא: "אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא" (יומא לט.) וכדפרש"י: "הבא ליטהר מסייעין אותו" (שם) כמובא גם בגמרא בשבת קד.) וְרִחֲמֶךָ (כי אתה בנו, וטבעו של אב לרחם על בניו), וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים (יברר את כל ניצוצות הקדושה שהתפזרו והתערבבו בין הקליפות בעמים הטמאים) אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ (כחלק מהתכנית האלוקית להגיע אל התכלית לשמה ברא את עולמו, לתקן עולם במלכות שדי ושיתגדל ויתקדש שמיה רבה) הוי'ה (שניצוצות הקדושה נפלו מעולם האצילות עד עולם העשיה) אֱלֹהֶיךָ (כי הוא אלהיך ואתה חלק ממנו, שנשמתך היא חלק אלוקה ממעל, חצובה מתחת כסא הכבוד, הגיע מהעולמות העליונים ועתידה לחזור לשם) שָׁמָּה (בעלמא דפירודא שנקרא גם עלמא דשיקרא עד שיסתיימו בירורי כל ניצוצות הקדושה להשגת האחדות הכוללת, שנאמר (זכריה יד, ט): 'בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ד' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד'). אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם (גם אם תהיה במקום המרוחק ביותר וניצוצות הקדושה יהיו שקועים במקום העמוק והטמא ביותר), מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ (גם שם נמצא ד', והוא יתברך לא יוותר עליך אלא ישלח לך שליחים ומסרים היכן שתהיה כדי להשיבך אליו, שנאמר: 'לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח' (שמואל ב יד, יד) עד שכל ניצוצות הקדושה יחזרו לצור מחצבתם, שהרי באחרית הימים נזכה לקיבוץ גלויות היינו לאיחוד של כל הנשמות התועות שהלכו שולל אחר עלמא דשיקרא שהטעם לחשוב שהוא עיקר ותכלית) הוי'ה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ (יצילך ויושיעך גם אתה נמצא במעמקי החטאים והעוונות ויקיים בך מחיה המתים מאחר והרשעים אף בעוה"ז נקראים מתים מאחר והם לא מזינים את נשמתם במזון הרוחני לו היא זקוקה ולכן הם מנותקים ממקורם ושורשם). וֶהֱבִיאֲךָ הוי'ה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ (בזכות מסירות הנפש וההקרבה שלהם כלפי ד' יתברך החל מאברהם אבינו שעמד בהצלחה בעשרה נסיונות עד סוף כל הדורות) אֲבֹתֶיךָ (בסופו של דבר תגיע לגן עדן שבו נמצאים אבותיך וככל שתעשה תשובה מעליא ותקבל עליך עול מלכות שמים, תלמד תורה ותקיים מצוות לשמה, בשמחה, בטורח, עמל ויגיעה כך תתקן יותר את כל מה שקלקלת בכל גלגוליך ותחסוך מעצמך הרבה כאב וסבל בשני העולמות), וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל, ג-ה).
"וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב (אע"פ שנפלת ממדרגתך ונשמתך ירדה מהעולמות העליונים והקדושים לעולם השפל הזה) נְאֻם הוי'ה (יש לך הבטחה אלוקית שלא רק שתחזור למקום ממנו הגעת אלא שכל מציאות חייך תהיה הרבה יותר טובה ועליונה ונשמתך לא תסבול מנעמא דכיסופא אלא שהיא תזכה לעונג, שמחה, גיל ואורה ברמות יותר גבוהות) וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי (ולא אדם בשר ודם שעלול לאכזבך ולא לעמוד בהבטחותיו ואפילו לא מלאך אלא ד' יתברך שהוא הכל יכול ושלם בכל שלמות אפשרית, האל הנאמן בכל דרכיו, שנאמר (דברים לב, ד): 'הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא') מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק (בין אם אתה איש שם באויר, עמוק בתוך הים או במקום המרוחק ביותר ביבשה, הן בגופך והן ברוחך) וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם (יציל את כל יוצאי חלציך שאיבדו את דרכם ויעזור לך לברר את כל הניצוצות שיצאו משז"ל ושבוים בתוך גופים של חיצונים) וְשָׁב יַעֲקֹב (ואז יחזירם לצור מחצבתם מתחת כסא הכבוד) וְשָׁקַט (לאחר ש-ד' ישחט את היצר הרע, נשמות הצדיקים תזכנה להגיע לעולם שכולו טוב ולקבל שכר אינסופי ובלתי נתפס על עבודת ד' שלהן בעוה"ז, והן לא תדענה יותר מכל הקשיים, הנסיונות והטרדות שהיו מנת חלקן בעוה"ז מחד ומאידך לא תוכלנה לקבל שכר חדש) וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד. כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם הוי'ה לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם (אכלה את כל אויביך שרוצים להזיקך ולא אתן להם לפגוע בך) אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם (מאחר והגעת לשם בשליחות המלך כדי שתברר את ניצוצות הקדושה שהיו שם ושתתקן את נשמתך כפי שאפשר רק שם) וגו'" (ירמיהו ל, י-יא).
חשוב לדעת ש-ד' יתברך לא יאפשר לרשע כמו בלעם לחיות ולפעול במציאות האלוקית אילולא יש בה גם צדיק כמו משה רבינו כדי שלא יחריב את העולם ושיהיה לו כח מאזן מצד הקדושה שישמור על מאזן כוחות ויצור מצב שקול במידה מסוימת מחד, ומאידך כשיש כח רוחני כ"כ גדול מצד הקדושה בדמות משה רבינו חייב שיהיה כח מנוגד לו מצד הטומאה כדי שלאדם תהיה בחירה חופשית שקולה. וזה גם מסביר כיצד ד' מאפשר את עצם קיומם של החטאים והעוונות, השקר והטומאה, הרשע והרוע, התאוות האסורות והכפירה, שסותרים את רצון ד' בצורה קיצונית, שאילולא היה ד' מאפשר את קיומם לא היתה לאדם זכות בחירה חופשית אמיתית, שבה הוא בוחר מרצונו להימנע מכל הדברים הטמאים והרעים ש-ד' אסר מדאוריתא או שאסורים מדרבנן, ובכך לקיים "סור מרע", ובמקביל לבחור בדרך הטוב והישר ובכך לקיים "עשה טוב", ורק אז ניתן לתת לאדם שכר.
וחשבתי בעה"י לומר שזה אחד הדברים שמסבירים את האהבה, ההתלהבות והדבקות העצומים שיש לחוזרים בתשובה שגדלו בבתים שלא חינכו אותם לתורה ומצוות וע"פ יסודות היהדות, וכשהם מוצאים את ד' יתברך והתורה הקדושה הם מתנפלים עליו יתברך בהתלהבות ושמחה שלא יודעות גבולות ומסתערים על התורה כמוצאי האוצר הכי גדול שיכול להיות, גם כשמדובר במפורסמים שחוו את טעם התהילה, הפרסום והכבוד הדמיוניים שהעולם החילוני מציע, והבינו שאור הזרקורים הוא הבל הבלים וכחרס הנשבר על הרצפה שאין בו ממש לעומת אור האינסוף, והחזרה בתשובה הפכה לבחירה הטובה ביותר שעשו בכל חייהם, והיא אמנם טבעית ומתבקשת אך הקב"ה בכונה גרם לכך שהיא לא תהיה קלה בכך שברא עולם שלצד החומרי שבו יש כח למשוך את האדם אליו ומציב בפני האדם אפשרות, וכל זאת כדי לנסות את האדם ולבדוק עד כמה הוא מוכן לוותר ולהקריב לטובת האמת ולכבוד ד', ועד כמה הוא אוהב, מאמין ודבק בו יתברך. כעת הם מבינים מיהו זה מלך הכבוד ומיהו היחיד שכל הכבוד מגיע רק לו.
ובמבט מהצד אפשר היה לחשוב שלצדיקים מבטן ומלידה יש נשמה גבוהה מזו של החילונים ככלל, ואמנם לא ניתן להכליל כי תמיד יש יוצאים מן הכלל, אך ע"פ זה אפשר שדוקא את הנשמות הגדולות יותר שלח ד' יתברך לכתחילה דוקא לאותם מעוזים חילוניים ורחוקים, מאחר ידע שרק להן יש סיכוי לשרוד את שער הנ' עם עצמת הטומאה שיש בו, למצוא את האמת חרף כל השקר, הסחות הדעת, הקשיים, הנסיונות והכפירה שיש בעוה"ז, לעלות ממנו בהצלחה ובכך לתקנו, ובתוך כך לפעול תיקון גדול שיקרב את כל הבריאה לתכליתה, לתיקון עולם במלכות שדי, כשהעוצמות האדירות של האהבה, האמונה והדבקות שהם מפגינים כלפי בוראם מלמדות על נשמתם הגבוהה שנחשפה לאחר שזכו לחזור בתשובה, בדומה ליהלום שהתגלה לאחר שכל הלכלוך שהיה עליו ירד במים ואז הסתבר שתמיד היה שם יהלום יקר אלא שתהליך הניקוי היה הכרחי כדי לחשוף את מעלתו שעד כה היתה רק ברמת פוטנציאל לא ממומש ולעזור לו לבוא לידי ביטוי הולם ולהוציא את כל היכולות שלו מהכח אל הפועל. ואם כל אדם מבין שככל שהתיקון שהרכב או המכשיר החשמלי שלו מורכב יותר כך הוא צריך למצוא בעל מקצוע מנוסה וחכם יותר, שידע להתמודד ולתקן את הקלקול, כל שכן שכדי לרדת לשער הנ' שהוא הנמוך והטמא ביותר ולעלות ממנו בהצלחה יש צורך בנשמות הגבוהות ביותר שלהן יש את הסיכוי הגדול ביותר להצליח בכך.
וכל זה שופך אור חדש על דברי הגמרא: "מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים" (ברכות לד:), מאחר והם פעלו כדי לקרב את כל הבריאה על כל הנשמות שבה לתיקונה ולתכליתה כפי שרק הם היו יכולים, שהצליחו לעלות משער הנ' ולהוכיח בכך עד כמה גדול ד' שהיו מוכנים לוותר לכבודו על כל תענוגות החיים ושלל ההנאות שיש לעוה"ז להציע, וכפי שכותב רבי נחמן מברסלב: "עיקר גדולתו של הקב"ה, שגם הרחוקים ממנו יתברך יתקרבו לעבודתו, ובזה נתייקר ונתעלה שמו יתברך למעלה ולמטה. על כן אין לאדם לייאש עצמו מלהתקרב לעבודת ד' מחמת שנתרחק מאוד מ-ד' יתברך ע"י חטאיו המרובים, אף שהרבה לעשות רע ח"ו, כי אדרבא, ממנו דיקא יתעלה וישתבח ויתגדל כבודו יתברך ביותר כנ"ל. אבל עיקר התקרבות הרחוקים ל-ד' יתברך הוא ע"י צדיקי הדור". ע"כ. מאחר והם שלוחיו של מקום שיודעים לאתר את נקודת האור הפנימית שלהם, לאחוז בה ולגרום לה להתפשט ולהתעצם בקרבם בצורה שתגרום לכל החושך והשקר בקרבם לברוח, ומתוך כך יזכו למצוא את האמת ובמקביל לזרוק את כל החטאים והתאוות האסורות שחייהם היו מלאים בהם, להתנתק מכל הדברים האסורים והטמאים ולדבוק בבורא עולם ובתורה הקדושה.
וכל זאת מבלי לזלזל חלילה בנשמות הצדיקים בני הצדיקים שגם מעלתם גבוהה לאין ערוך, שהרי לאדם יש נטיה טבעית למרוד ולצאת נגד ההורים, המחנכים וכל המוסכמות, וכך אדם שאביו צדיק עלול לחשוב שיהיה לו קשה להגיע למדרגתו הרוחנית של אביו וכל שכן לעבור אותה, שהרי כל אדם רוצה להיות הטוב ביותר מאחר ויש לו יצר תחרותי מולד, וכך הוא עלול להגיע למסקנה שגויה שאמנם בצד הקדושה יהיה לו קשה להתחרות באביו אך בצד הטומאה יהיה לו הרבה יותר קל לשבור שיאים ר"ל. ומתוך התפיסה המשובשת הזאת הוא יכול לרעות בשדות זרים ולצאת לתרבות רעה, ולכן אין זה מובן מאליו שאם אדם נולד לאבא צדיק, הוא ממשיך את דרכו ושומר על צדקות ברמה כזאת או אחרת. וכך שמעתי באחת הדרשות שאחד מגדולי ישראל נשאל שהרי כל דבר שעשה ד' עשה לטובה, אז מדוע ברא את הכפירה? וענה לו: כדי שאפשר יהיה לכפור בה. ע"כ. היינו שגם במציאות שהאדם נולד להורים הכופרים ביותר כמו אברהם אבינו שאביו תרח שירת את נמרוד והיה אחד ממפיצי העבודה הזרה בדורו, הוא יוכל לכפור בדרך הפסולה הזאת ולמצוא האמת כדי להגיע בסופו של דבר למלכו של עולם, כדברי הרמב"ם: "וכל הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולה והיא עיקר כל המצוות כולן" (הלכות עבודה זרה ב, ז), ומתוך כך אדם שמגלה סלידה וגועל מכפירה בתוך כל מה ש-ד' אסר בתורה ושאסור מדברי סופרים, מוכיח עד כמה הוא אוהב ודבק בבוראו וזוכה להעצים את אהבתו כלפי ד' יתברך.
ושמעתי באחת הדרשות שאדם ששמו נמרוד שחזר בתשובה שאל את הרבי מלובביץ' זצ"ל אם לשנות את שמו והרב ענה לו שישאר עם שמו, שמרד בכפירה ובדרך החטאים. שהרי ידוע שרק דג חי יכול לשחות גם נגד הזרם, וכמובן שאם מדובר בחבורת קודש עם יראת שמים ראוי מאוד להיות איתם, ללמוד, לקיים מצוות ולהתפלל איתם, אלא שהנסיון של האדם מתחיל כשהוא נחשף לתופעה אסורה, האם יצטרף אליהם כצאן לטבח או ישים את בוראו לנגד עיניו וימשיך בעניני קדשו ובכך יקדש שם שמים, שיראו כולם עד כמה הוא אוהב ודבק בבוראו שהוא מצליח לכבוש את תאותו ולהתגבר על יצרו ופורש מן הציבור כשזה פורש מרצון ד' ולו לזמן קצר, ואם הציבור מקולקל ראוי לפרוש מהם לחלוטין ואם קדוש הוא אלא שמעד באופן רגעי יש לפרוש מהם באותם רגעים, לדוגמא אם יש דיבורים אסורים במהלך התפילה, לשון הרע ששקול לשלוש העבירות החמורות או דיבורי חול בשבת או באמצע סדר לימוד שנחשבים לביטול תורה ששקול כנגד כל החטאים ר"ל.
_____________________________________________________________
* אמנם לדעת הגאון מוילנא אין נ' שערי טומאה אך מאמר זה מבוסס על דעתו של אור החיים הקדוש שלדעתו יש נ' שערי טומאה, ולדעת לא מעט רבנים מדורינו נכנסנו אליו כבר מזמן, וזה לא פלא כשרואים כמה פריצות יש בעולם, כמה רשעים שלא מתביישים לכפור, למרוד ולהילחם בבורא עולם, בתורה הקדושה ובלומדיה בריש גלי בעזות מצח וללא כל בושה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
