לפני שמשה רבינו מברך את ישראל הוא פותח בשבחו של ה', נשאלת השאלה מדוע הוא בוחר דווקא בדברי שבח אלו. ועוד, מה יש לנו ללמוד מכאן על אופן הפניה אל ה' ועל הכוונה בתפילת השמונה-עשרה שאנו מתפללים שלוש פעמים ביום.

סמוך למיתתו, משה רבינו מברך כל שבט בברכה המתאימה לו, לפני שהוא מתחיל בברכות הוא מקדים בדברי שבח לה', כדברי הגמרא, "דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב''ה ואחר כך יתפלל" (ברכות ל"ב.). יש לנו לשים לב שהשבח שבחר משה רבינו אינו מקרי, אלא הוא קשור לבקשה שאותה הוא רוצה לבקש. כאשר אומרים דברי שבח כלפי נברא, ה"מקטרגים" יכולים למצוא לעצמם פתח לקטרג, אבל כשמשבחים את ה' יתברך כמובן שאין לשום מקטרג פתחון פה. לכן משה רבינו משתמש בכך ומזכיר את שבחן של ישראל בתוך דברי השבח כלפי ה', כדי שבאופן זה תתעורר מידת החסד על ישראל והברכות יתקבלו באופן היותר שלם. הוא משבח את ה' שיצא לקראת עם ישראל במתן תורה כמו חתן שיוצא לקראת כלה.

 מלבד השבח לה' יש כאן רמז "עבה" לכך שעם ישראל הייתה ה"כלה" לקבלת התורה. אפשר לומר בפשטות שאם ה' החתן ועם ישראל היא הכלה אם כן מגיעות לה הברכות. כל אומות העולם סירבו לקבל את התורה[1] ועם ישראל הסכים ברצון, לכן לו מגיעות הברכות. זאת ועוד, עם ישראל קיבל את התורה ובכך הוא קיבל על עצמו לקיים את ייעוד העולם, להיות עם ה', לפעול בעולם מכוח התורה. כפי שאומר על הפסוק הראשון בתורה[2] , "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹוקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", כדברי רש"י, "בשביל התורה שנקראת 'ראשית דרכו', ובשביל ישראל שנקראו 'ראשית תבואתו'". משה אומר לה', העם הזה קיבל על עצמו את המשימה הגדולה הזו, כדי להמשיך את מפעל לימוד, קיום והפצת התורה בעולם, הוא צריך את הברכות! כפי שאפשר להבין בעומק כוונתו של רש"י, "ויאמר ה' מסיני בא - פתח תחלה בשבחו של מקום ואחר כך פתח בצרכיהם של ישראל. ובשבח שפתח בו, יש בו הזכרת זכות לישראל, וכל זה דרך רצוי הוא, כלומר כדאי הם אלו שתחול עליהם ברכה" (דברים ל"ג ב').

החגיגיות הגדולה שזוכים לה "חתן תורה" ו"חתן בראשית". מעבר לכך שאנו רוצים לסיים ולהתחיל בטוב, כדברי חז"ל, "הכל הולך אחר החתום" (ברכות יב.) וגם "הכל הולך אחר הראש" (פרקי דרבי אליעזר מ"א). יש כאן הדגשה שאנו מקבלים את הברכות כדי להמשיך ולעסוק בתורה "בשביל ישראל ובשביל תורה".

הדרך להתפלל

מכאן יש לנו ללמוד שבבואנו להתפלל יש לשבח את ה' תחילה, בדבר שהוא בעצמו מעורר את הזכות לדבר שאנו רוצים לבקש. כפי שעושה משה רבינו לאחר מחלוקת קרח ופונה אל ה' בתואר "אלוקי הרוחות", כפי שמסביר רש"י, "יודע מחשבות". ומבקש שלא ייענש כל העם אלא רק המארגנים הראשיים של המחלוקת, מפני שהוא יכול לדעת בדיוק מי האשם ואין צורך בעונש "קולקטיבי", כפי שממשיך רש"י, "אין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה, אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם. אבל אתה, לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא... אמר הקב"ה יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא" (במדבר ט"ז כ"ב).

גם בבואו לבקש על מינויו של יהושוע[3] משתמש משה בתואר "אלוקי הרוחות" כדי לבקש מה' שיבחר מנהיג שיש בו את המידה הזו, כדברי רש"י, "אמר לפניו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה. מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו" (במדבר כ"ז ט"ז)[4].

ממי למד משה?

יש לנו לשאול, ממי למד משה רבינו לשבח באופן שהשבח עצמו מעורר את הברכה, כדרך ששאל רש"י ממי למד משה רבינו להוכיח דווקא סמוך לזמן הפטירה ולא לפני, "מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה, ממי למד? מיעקב, שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה" (דברים א' ג')[5]. 

התשובה, שאת אופן השבח הזה הוא למד מאברהם אבינו, לפני ששלח את עבדו למצוא אישה לבנו, הוא משתמש בביטוי "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹוקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹוקֵי הָאָרֶץ" (בראשית כ"ד ג'). לרמוז לכך שבזכותו התפרסם שם ה' בעולם עד כדי כך שהוא ראוי להיקרא גם "אלוקי הארץ" ולא רק "אלוקי השמים", כדברי רש"י, "אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ" (בראשית כ"ד ז'). על-ידי זה הוא מבקש לעורר זכות לבנו למצוא לו זיווג הגון כדי שתימשך המסורת וגם בנו ימשיך בדרכו, להפיץ ולפרסם את שם ה' בעולם ולבנות את עם ישראל.

גם אליעזר עצמו, כשהיה בדרך לשליחותו השתמש בצורת הפניה הזו באמרו, "וַיֹּאמַר ה' אֱלֹוקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (בראשית כ"ד י"ב) כאומר, תעזור לי להשלים את משימתי מפני שהיא תעזור להמשיך את המפעל של אברהם, שלקח על עצמו לפרסם ולגלות את שמך בעולם. 

כוונה תפילת שמונה-עשרה 

נאמר בשולחן ערוך שכל ברכה שצריכה "שם ומלכות"[6] כלומר יש להתחיל אותה במילים "אלוקינו מלך העולם". יש לשאול מדוע הברכה הראשונה של תפילת ה"עמידה" לא מתחילה באופן הזה? אמנם יש לתרץ כדרך שעונים התוספות, להגיד "אלוקי אברהם" זה כמו להגיד "מלך העולם", "'אלוקי אברהם' הוי כמו 'מלכות', דאברהם אבינו המליך הקב''ה על כל העולם שהודיע מלכותו" (ברכות ס: ד"ה אמר אביי). אבל בכל זאת יש לשאול מדוע להשתמש ב"תחליף" כאשר אפשר להגיד על-פי הדין הפשוט "מלך העולם". התשובה, שחז"ל השתמשו כאן באותו עיקרון והתקינו את ה"שבח" מותאם למה שאנו רוצים לבקש. אנו מבקשים בזכות האבות ובראשם אברהם אבינו שהתחילו להפיץ את האמונה בעולם, כך אנו מבקשים עבורנו - בניו, וממשיכי דרכו "וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה". כדרך שאמר אליעזר עבד אברהם, "אֱלֹוקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם".