**סיכום קצר מתוך שיעור של הרב יגאל שנדרופי ראש ישיבת ישועת מרדכי**

איך לוקחים את האור של סוכות לבית? בסוכות אנו לומדים כמה ה' אוהב אותנו ודואג לנו, מאותה אהבה מגיעים גם כל התורה והמצוות. על ידי הפנמת אהבה זו נוכל לקיים את המצוות בשמחה.

ברגעים האחרונים של חג הסוכות שבו היינו מוקפים ענני הכבוד, השאלה המשמעותית ביותר שאנו שואלים את עצמנו - איך ניקח את האור הנפלא של הסוכה אתנו להמשך השנה?

במדבר היינו כמו תינוק בחיק אמו, היה לנו מן מין השמים, באר צמודה שהלכה אתנו, וענני כבוד שהיו דואגים לנו לכל צרכנו, לבוש, יישור הדרך, מזג אוויר נוח. הקדוש ברוך דאג לנו כמו אמא ממש. כאשר עם ישראל מגיע לארץ ישראל - משתנה ההנהגה. אנו הופכים להיות כבר בוגרים, חיים של עם. כך גם הסוכות שעליה נאמר בזוהר 'אמא דמסככא על בנין' (תקונים דף ג), בסוכה אנו שוב מוקפים בענני הכבוד בצל השכינה ויש את האפשרות לעורר את אותה הבחינה של עם ישראל במדבר - ה' ממש פה לידי, וממילא האכילה שלנו עכשיו היא כמו שהתינוק יונק מאימו.

חסד אלוקי בצורת האכילה של תינוקות

להבדיל מהבהמות, כאשר תינוק יונק הוא רואה את פניה של אמו, מחייך אליה, היא מחייכת אליו והוא מרגיש את פעימות הלב שלה, כמו שאומרת הגמרא על דברי דוד המלך "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו" מאי כל גמוליו אמר ר' אבהו שעשה לה דדים במקום בינה" (ברכות י.).

כשעוזבים את הסוכה, צריך לקחת את הרעיון הזה מהסוכה לבית. כמו למשל מי שהיה עני ועכשיו התעשר ונהיה מיליונר, הוא לא צריך לחשוב "טוב פעם הייתי עני, עכשיו הסתדרתי ואני לא צריך את ה'", חס ושלום, אלא הוא צריך לזכור, כל הזמן "פעם הייתי 'תפרן' וכל רגע הייתי תלוי בקדוש-ברוך-הוא, גם עכשיו אני תלוי בכל רגע בקדוש ברוך הוא".

אחרי שבעה ימים בתוך הסוכה אנחנו צריכים להפנים את החכמה הזו של הסוכה ולהעביר אותה לבית. דבר זה נרמז ב-ב' של בראשית, שאנחנו מתחילים לקרוא בשמחת תורה. ב' - בית - אנחנו חוזרים לבית עם ההרגשה של הסוכה.

המצוות הן עצות טובות של אמא

בדרך זו נוכל להסביר את דבריו של רבי נחמן בתורה רס"ו. "וזה בחינת שבועות, כי שבועות וסכות הם אחד, כי התורה יוצאת מבינה שהיא בחינת סוכה כמו שכתוב - "וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א' ח').

כשהילד היה תינוק אמא שלו האכילה אותו, הלבישה אותו וכו' עכשיו כשהוא כבר בן שבע-עשרה הוא יכול לחשוב לעצמו – "איזה מעצבנת זאת אופפפ..." או שהוא יכול להבין שהאמא שעכשיו אומרת לו - "תשים סוודר", "אל תחזור מאוחר" וכו' זו אותה אמא שחיתלה אותו לפני כך וכך שנים, והיא רוצה רק את טובתו.

כך גם בעניינינו, אם אתה זוכר כמה שהקדוש-ברוך-הוא עטף אותנו במדבר - בענני הכבוד, המן והבאר. גם המצוות מגיעות מאותה אהבה אימהית - מלבד מה שהמצוות הן פקודות - "אבינו מלכנו". הן גם עצות טובות כדברי הזוהר הקדוש, הן באות מהאמא שמסככת על בניה. וזה מה שמביא את שמחת התורה מיד לאחר סוכות, כי אם התורה היא רק פקודות - אז אמנם מבצעים פקודות אבל לא בהכרח שמחים בהם, מפני שמקיימים אותם מתוך אילוץ. אבל אם אתה מבין שזה עצה טובה מאמא - זה נקרא "שבועות וסוכות הן דבר אחד". וזו כוונת הפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך" - אמנם יש בתורה איסורים הוראות חמורות וכו' - 'מוסר אביך', אבל אל תשכח את זה שהכל בא מתוך 'תורת אמך' הכל מגיע מתוך אהבה.

החזרה מהסוכה לבית

כשחוזרים הביתה אנחנו צריכים לשאוב מהסוכה את ההרגשה שאנחנו 'יונקים מאמא' - מרימים עיניים לראות את אמא - לראות את הקדוש-ברוך-הוא בתוך החיים שלנו. לקיים את המצוות עם כל החומרה שלהם אבל ביחד עם זה לא לשכוח שהם גם 'תורת אמך'. הקדוש ברוך הוא הוא גם 'אבינו מלכנו' אבל הוא גם 'תורת אמך'.