סוכות - פוטנציאל האדם
"הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹוהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹול תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ב-ג)
בכל אחד משלושת הרגלים, אנחנו קוראים באחת מהמגילות הכתובות בתנ"ך: בפסח, אנחנו קוראים את "שיר השירים", בשבועות את "מגילת רות", ובסוכות את "קהלת".
נכתב בתחילת המגילה "הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל", ואז מונה המגילה רשימה של פילוסופיות חיים וסגנונות חיים, שבסופו של דבר הסיק שהן כולן ריקות וחסרות ערך. מסיבה זו, אנשים נוטים לעיתים קרובות לראות את קהלת בתור ספר עגום ופסימי.
קהלת רחוק מלהיות ספר פסימי. הורו לנו חז"ל לקרוא את מגילת קהלת בחג הסוכות כדי להוסיף לשמחה. הוא חדור ברוח שמחה ואופטימיות ומעניק לסוכות טעם מיוחד.
על מנת לחדור אל תוך המסר המשמח, שמצוי מתחת לפני השטח של השפה רבת הדימויים של קהלת, אנו חייבים לבחון תחילה את מילות המפתח: "אָדָם", ו"הָבֶל" - החוזרות לאורך היצירה כולה. הבנת המלים האלה לעומקן, תעניק לנו מפתח בסיסי, לגילוי המסר האמיתי של ספר זה, שמובן לעתים קרובות באופן שגוי.
אָדָם
המלה הראשונה היא "אָדָם". בתורה מסופר לנו, שהאדם קרוי כך, כי הוא נברא מן האדמה (בראשית ב, ז): "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים".
המהר"ל מסביר, שבאדמה מצויים בו זמנית שני מאפיינים שונים מאוד, המשתלבים זה בזה במציאות. מצד אחד, יש ערך מועט מאוד לרגב אדמה פשוט. מצד שני, כל החיים עולים בסופו של דבר מן האדמה. אנו ניצבים על פני האדמה, היא מספקת לנו מזון ומינראליים והיא נושאת בתוכה את פוטנציאל החיים האנושי, המוחלט והשלם.
אדמה, אם כך, היא חומר שבפני עצמו חסר ערך, אבל, בכל זאת הוא נושא בתוכו פוטנציאל אדיר. האדם קיבל את שמו, משום שיש בו את הפוטנציאל של האדמה. הוא כלום כמו שהוא, והוא הכל במה שהוא יכול להפוך להיות.
"אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה, ז) - אם האדם הולך להפוך את עצמו למשהו, אז הוא צריך לעבוד על זה קשה מאוד ולקחת את כל המתנות הנפלאות שהעניק לו הקב"ה, ולחשל מהם אישיות רוחנית וטובה.
השם "אָדָם" מבטא אם כן את הפוטנציאל חסר הגבולות ואת העבודה הרבה שנדרשת על מנת לבטא אותו.
הָבֶל
המלה שחוזרת על עצמה פעמים רבות ביותר בקהלת, היא "הָבֶל", מלה שנתפשת בעינינו כמו "שטויות".
משמעותה האמיתית של המלה "הָבֶל" היא בעצם נשימה - כשאנו פולטים מפינו את הנשימה בחורף, אנו יכולים להבחין בהבל פינו, המופיע כערפל הנמוג במהירות באוויר. זהו ההבל: הוא שוהה כאן לרגע קט וברגע שלאחריו נעלם.
"הָבֶל" היא המילה, שבה מתאר קהלת את הקיום החומרי. קיום חומרי הוא כמו צל חולף... ערפל נמוג... חלום שנעלם... קיום של הבל הוא ניסיון ריק וחסר תועלת, משהו שבסופו של דבר אינו ממשי - לא משנה עד כמה הוא נראה איתן מבחינה גשמית.
מטרתו של קהלת לברר את השאלה: מה בכלל אנחנו עושים כאן? מה התפקיד שלנו כאן? האם אין שום דבר מעבר לקיום של "הבל"?' מה הרווח שיש לאדם, כלומר לאיזה יתרון הוא יכול לצפות?
האלוקים נתן לנו עולם נפלא לחיות בתוכו. הוא מלא ביופי ובשיר. ובכל זאת יש כאן מלכוד. אנו עומדים מול ניסיון, בו אנו נדרשים לאפשר לקב"ה לזרוח לתוך חיינו. אם נעשה זאת, חיינו יהיו חיים של תוכן ולא הבל. הם יהיו חיים של אופטימיות אמיתית וקדושה.
במשך השנה אנו יושבים ספונים בביתנו, עם תקרה מעל לראשינו. באופן סמלי, הגג חוצץ בין השמים לבינינו. בסוכות, אנו יושבים במבנים ארעיים שאין להם גג אמיתי שיפריד בין השמים לבינינו - רמז עבורנו לגלות את המימד הרוחני ולהחדיר קדושה כלשהי לחיי ההבל שלו - הנוכחות האלוקית, מאירה מבעד לסכך שבסוכה.
אם נחייה תוך ניתוק מהמימד הרוחני - תחת גג סגור שחוצץ ממעל, חיים שכולם "תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" - אפילו אם הגג הזה הוא תקרת הארמון המפואר ביותר - החיים שלנו יהיו חיים של ריקנות, חוסר תכלית והבל.
קיום של הבל, קיום שכולו "תחת השמש", הוא קיום ריק וחסר ערך. ומצד שני, אם האדם מסוגל לגלות את המימד הרוחני ולהחדיר קדושה כלשהי לחיי ההבל שלו - אם הוא יכול לצמוח מבחינה רוחנית - אזי הקיום שלו הוא הכל חוץ מהבל.
למרות שלעמל "תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" אין כל רווח, לעמל "מעל לשמש", יש. לעמל "מעל לשמש" יש פוטנציאל ואפשרויות צמיחה אינסופיים - האדם יכול להפוך לאלוקי.
אנחנו יצורים שעומדים על הקרקע, אבל יכולים ליצור מעצמנו משהו שמגיע עד לשמים. בה במידה שהאדם מטפח את הניצוץ שבו והופך אותו למוקד העיקרי של עמלו כאן, כך יהיו חייו בעלי תוכן, משמעות, תקווה ואושר.
זה אתגר משמח וזה המסר של קהלת.
יעקב אסטור, מהאתר: aishisrael- https://www.aish.co.il/h/su/
מאמר זה מוקדש לעילוי נשמת ר' חיים בנימין בן יעקב ראובן ע"ה
