**סיכום קצר מתוך שיעור של הרב יגאל שנדרופי ראש ישיבת ישועת מרדכי**

יש לשאול, לכאורה יש כפילות בפסוק "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ" (דברים ל"ב ח')[1]. האם זו רק חזרה על אותו עניין במילים שונות או שיש כאן רעיון נוסף?

כי לא דבר ריק הוא

בכל פסוק יש חיות עצומה, אם זוכים וה' מגלה את עינינו ורואים נפלאות מתורתו, כמאמר הפסוק, "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהילים קי"ט י"ח). כמו שאומרים בישיבות הליטאיות, "וחי בהם" - שכל לימוד תורה כל מאמר יהיה מלא בהתפעלות. כדרך שאומר משה, "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם" (דברים ל"ב מ"ז), כפי שאומר החפץ-חיים, "וְאִם רֵיק הוּא - מִכֶּם הוּא רֵיק!" (שמירת הלשון שַׁעַר הַתִּבוּנָה פרק י''ב). ממשיך את דבריהם המלבי"ם בהקדמה לפירושו וטובע עת מטבע הלשון "אין מאמר ריק מרעיון נשגב", בכל מאמר אפשר למצוא את הרעיון שאפשר להגיד עם "עיניים נוצצות" מהתפעלות והתרגשות.

לתת כוח בפמליא של מעלה

רבותינו דרשו יסוד גדול, יש באפשרות הנברא לתת "כוח" לבורא, כפי שאומר דוד המלך, "תְּנוּ עֹז לֵאלֹוקִים" (תהילים ס"ח ל"ה). זאת אנו לומדים כבר מדברי משה רבינו על דרך השלילה, רצונו של ה' להטיב לעמו, כאשר חטאים זה כביכול "מעייף" את הבורא ומעכב אותו מלהוציא לפועל את הטובה שרצה, כדברי רש"י, "כשבא להיטיב לכם אתם מכעיסין לפניו ומתישים כחו מלהיטיב לכם". כידוע החיוב חזק הרבה יותר מהשלילה, "לעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות" (סוטה י"א.). לכן כשם שיש לנו אפשרות "להתיש" את כוחו מלהטיב לנו[2], בוודאי כאשר אנו מטיבים את דרכנו ועושים לפניו נחת רוח, בזה אנו "נותנים" לו כוח כביכול "מעודדים" את ה' להטיב לנו ביתר שאת, "תְּנוּ עֹז לֵאלֹוקִים"[3]. אם כן, תחילה היה נראה כאילו יש כפילות בפסוק אבל באמת הסתתר בו "רעיון נשגב" מאוד, כל אדם יכול להשפיע על ההנהגה של ישראל ולגרום לכך ש"צינורות השפע" יפתחו וטובות רבות יגיעו לעם ישראל.

לא לשכוח

הפסוק מדגיש שאנו הנבראים, "צוּר יְלָדְךָ" מצד אחד אמירה זו צריכה להרחיק מאיתנו את זחיחות הדעת והגאווה. אבל מצד שני, יש כאן הדגשה לפלא הגדול, ה' כביכול אומר לנו, "עם זה שאתם נבראים בכל זאת נתתי לכם כוח להשפיע עלי ולתת לי כוח!". עם כל גדלותו של רעיון זה הוא יכול בקלות להישכח במרוצת היום, אם כן כיצד אפשר לזכור ולהפנים זאת, ולא לשכוח כפי שמזהיר הפסוק, "וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ". עלינו להבין שיש לנו תפקיד, ניתן לנו כוח גדול לא רק כדי שתהיה לנו "הרגשה טובה" אלא כדי שנפעל בעזרתו.

כיצד אפשר להשפיע

כדי להבין יותר לעומק כיצד הדברים פועלים, נסביר. ההנהגה האלוקית מורכבת משילוב של מידת הדין ומידת הרחמים, כדברי רש"י על הפסוק הראשון בתורה, "בתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין". השאלה היא מה המינון של כל מידה בזמן נתון. אין לשום נברא אשרות לבטל אחת מהמידות, אבל הפסוק "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" מחדש שניתן לעם ישראל הכוח להשפיע עד כמה תופעל מידת הרחמים בעולם. לצורך משל כאשר אדם "עצבני" הוא ייתן רק מה שהוא חייב, לעומת זאת כאשר הוא בנחת ובשמחה, הוא נותן הרבה מעבר למה שהוא רק חייב, ונותן ביד רחבה. יש לנו השפעה על ה"נחת רוח" שיש לה' וממילא הדבר מגביר את הופעתה של מידת החסד בעולם וכך מונהג העולם באופן שהטוב יותר גלוי ומורגש. כך אדם "מּוֹסִיף כֹּחַ בְּרָכָה בַּפַּמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה" (זוהר חדש מדרש רות) ובזכות המעשים של כל אחד יש יותר השפעה של שפע בעולם.

[1] צור-קל, תשי-תשכח, ילדך-מחוללך.