chiddush logo

אכילה בערב יום כיפור

נכתב על ידי גל גל, 24/9/2020

 

בס''ד       יום כיפור: למה יש מצווה לאכול בערב יום כיפור

פתיחה

כפי שכותבת התורה בפרשת אחרי מות (טז, ל), המטרה המרכזית שבשבילה תוקן יום כיפור היא חזרה בתשובה. אחד מהמעשים שנהגו כבר מימות הגאונים על מנת לעשות תשובה הוא, כפרה באמצעות תרנגול. לוקחים תרנגול, מסובבים אותו סביב הראש, ומבקשים שהתרנגול ההולך לשחיטה לאחר מכן יהיה כפרה תמורת נפש המסובב, וכך תיאר את המנהג המרדכי (יומא תשכג):

''וכן נמי מנהג בכל חכמי ישראל ובעלי בתים לוקחין תרנגולין ערב יום הכיפורים זכרים ונקבות, ומחזירין אותן בחייהן סביב ראש כל אחד ואחד שבבית וכן אומר זה תחת פלוני וזה חלוף פלוני זה נכנס לחיים וזה נכנס למיתה, ושוחטין ומחלקין בין עניים ויתומים ואלמנות כדי שיהא כפרה על נפשנו.''

אמנם, לא כל חכמי ישראל ראו את המנהג בעין יפה. הרשב''א בתשובה (א, שצה) כתב, שיש בכך איסור של דרכי האמורי, כלומר הליכה בחוקות הגויים - פעולה המהווה איסור דאורייתא (עיין בדף לפרשת קדושים שנה א'). כך הביא גם האורחות חיים (הלכות ערב יום הכיפורים) בשם הרמב''ן, וכמותם נפסק להלכה בשולחן ערוך (תרה, א).

על פסק השולחן ערוך העיר הרמ''א (דרכי משה א), שמנהג ישראל לעשות כפרות בעקבות הגאונים והראשונים שהתירו ולא חששו לדרכי האמורי. גם הספרדים שבדרך כלל הולכים בעקבות השולחן ערוך, התירו את הכפרות בעקבות דברי האר''י (שער הכוונות דף ק') שהדגיש שיש לעשות את הכפרה דווקא בתרנגול (והחיי אדם כתב שאפשר לעשות את הפדיון על צדקה).

דבר נוסף שיש לעשות בערב יום כיפור, והוא לא רק מנהג טוב כעשיית הכפרות אלא מצווה, הוא לאכול. כפי שנראה להלן, נחלקו הפוסקים האם מדובר במצווה מדאורייתא או מדרבנן, מהו טעם האכילה, והאם גם נשים חייבות לאכול בערב יום כיפור.

אכילה בתשיעי

בניגוד לשאר התעניות, בהן אין מצווה מיוחדת לאכול לפניהן והעיקר היא התענית - ביום הכיפורים יש דין מיוחד. הגמרא במסכת יומא (פא) מביאה את הפסוק בפרשת אמור (כג, לב) 'ועיניתם את נפשותיכם בתשעה בערב' ומקשה, שהרי מתענים בעשרה ולא בתשעה. הגמרא מתרצת, שהפסוק בא ללמד שיש מצווה לאכול בתשיעי - בערב יום הכיפורים, וכך פוסק רבי עקיבא (ר''ה ט ע''א).

מדאורייתא או מדרבנן

נחלקו האחרונים בשאלה, האם מצוות האכילה בערב יום כיפור מדאורייתא או מדרבנן:

א. שולחן ערוך הרב (תרח, א) סבר, שמצווה זו מדרבנן בלבד. את הפסוק שהביאה הגמרא כדי ללמוד ממנו דין זה (ובפשטות משמע שמדובר במצווה מדאורייתא) פירש שמדובר באסמכתא בלבד, דהיינו פסוק שחכמים הסמיכו עליו את דבריהם ולא דין מדאורייתא.

בטעם שפירש כך נימק, שרבי ישמעאל בגמרא במסכת ראש השנה (ט ע''א) לומד מהפסוק "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה בערב" שיש מצווה מדאורייתא להוסיף מחול על הקודש, ומכיוון שנפסק כמותו להלכה ואין למדים שני דינים מפסוק אחד - אי אפשר לפרש שלומדים מהפסוק שיש גם מצווה מדאורייתא לאכול בערב יום כיפור (ולכן מדובר במצווה מדרבנן), ובלשונו:

''מצוות עשה מהתורה להוסיף מהחול על הקודש בין בעינוי בין באיסור מלאכה, שנאמר 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש'. ואף על פי שממקרא זה למדנו בסימן תר"ד שמצווה לאכול בערב יום כיפור, מצוות חכמים היא להרבות בסעודה בערב יום כיפור מטעם שנתבאר שם ומצאו להם סמך מן התורה.''

ב. רוב האחרונים, וביניהם המגן אברהם (תקע, ט), החיי אדם (קמד, א) והמשנה ברורה (תרד, א), בעקבות כך שהגמרא מביאה פסוק כדי ללמוד את מצוות האכילה, חלקו וסברו שמדובר במצווה מדאורייתא, וכך משמע מלשון הרא''ש (יומא ח, כב) שכתב ש'הקב''ה ציווה את ישראל לאכול בערב יום כיפור' - הקב''ה ולא חכמים[1].

כיצד יתמודדו עם טענת שולחן ערוך הרב, שלמדים מפסוק זה שחובה להוסיף מחול על הקודש? הלבוש (תרח, א) כתב, שאת המצווה לתוספת שבת לומדים בפסוק מהמילים 'ועיניתם את נפשותיכם בתשעה', ואילו את המצווה לאכול בערב יום כיפור לומדים מהמילה 'בערב' המופיעה מיד אחר כך. לכן אין בעיה ללמוד מאותו הפסוק שני דינים, כי כל דין נלמד ממילה אחרת.   

הוא הביא אפשרות נוספת לתרץ וכתב, שהגמרא במועד קטן (ג ע''ב) פוסקת שיש מצוות תוספת שביעית הנלמדת מהפסוק 'בחריש ובקציר תשבות'. אם יש תוספת בערב שביעית הקלה מבחינה הלכתית, קל וחומר שיש תוספת בשבת החמורה. אם כך, ממילא הפסוק 'ועיניתם את נפשותיכם בתשעה' ממנו רצו ללמוד על תוספת שבת - פנוי ללימוד שיש מצווה לאכול בערב יום כיפור.

טעם המצווה

מכל מקום, בין אם מדובר במצווה מדאורייתא או מדרבנן, כולם מודים שבערב יום כיפור יש חובה לאכול וכדברי הגמרא במסכת יומא (שם). נחלקו הפוסקים בשאלה, מה השתנה צום זה משאר הצומות בהן לא מובא שיש מצווה לאכול:

א. דעת רוב הראשונים, וביניהם רש''י (שם, ד''ה כל), המאירי והרא''ש (שם), שיש ציווי לאכול בערב יום כיפור כדי שהמתענים יהיו מוכנים לתענית. נראה שדווקא בערב יום כיפור יש חובה לאכול ולא בערב ט' באב (למרות שגם צום זה אורך יום שלם), כי הוא בעיקרון יום שמחה ואין עניין להצטער בו, מה שאין כן בט' באב ובשאר הצומות. ובלשון הרא''ש:

''והכי פירושו דקרא 'ועניתם את נפשותיכם', כלומר, הכינו עצמכם בתשעה לחדש להתחזק באכילה ובשתייה כדי שתוכלו להתענות למחר להראות חיבתו של המקום ברוך הוא לישראל. כאדם שיש לו ילד שעשועים וגזר עליו להתענות יום אחד

וציווה להאכילו ולהשקותו ערב יום התענית כדי שיוכל לסבול.''

לפי טעם זה של הרא''ש חידש הנצי''ב (שאילתא קסז אות יב), שהיודע שאין לו שום קושי להתענות – אין עליו מצווה לאכול בערב יום כיפור[2]. כך גם נימק את העובדה שלא מברכים על מצוות האכילה בערב יום כיפור, מכיוון שכפי שראינו בעבר (ואתחנן שנה ב') רק על המצווה ממש מברכים, ולא על ההכנה למצווה (ולכן למשל מברכים רק על לבישת הציצית ולא על עשייתה).  

ב. טעם הפוך מטעמו של הרא''ש, מופיע בדברי שיבולי הלקט (סי' שז) והמהרי''ט (או''ח ב, ח). הם כתבו, שמטרת האכילה בערב יום כיפור היא דווקא להרבות את העינוי ביום התענית, כיוון שכאשר אדם אוכל הרבה ומיד צם יש בכך קושי רב יותר (וכפי שכותבת הגמרא במסכת תענית שלא מתענים ביום ראשון, כדי שלא יעברו מעונג שבת לתענית וימותו).

ג. טעם נוסף הביא רבינו יונה (שערי תשובה ד, ח), שמטרת האכילה בערב יום כיפור להראות את השמחה, שיש מכך שאפשר להתנקות מהחטאים ומהעבירות שנצברו במהלך השנה. מכיוון שאי אפשר לאכול ביום כיפור עצמו בגלל הצום שקבעה התורה, קבעו את האכילה בערב הצום (ועיין יראים סימן רכז).

אכילת נשים בערב יום כיפור

לעיל ראינו את דברי הנצי''ב שחידש, שאדם היודע שאין לו צורך כלל לאכול לפני הצום - פטור מאכילה. מה שהוביל את הנצי''ב לפסיקה זו הוא הרא''ש שכתב, שמטרת האכילה היא להתכונן לצום. שאלה נוספת שדנו בה הפוסקים, שגם בה מקור הספק הוא היחס בין האכילה לתענית היא, האם נשים חייבות לצום בערב יום כיפור:

א. רבי עקיבא איגר (מהדו''ק טז) נשאל, האם נערה חולה שהאכילה מזיקה לה חייבת לאכול בערב יום כיפור. למעשה השיב שבוודאי שאותה חולה פטורה מאכילה בגלל הסכנה שבכך, אך לא זו בלבד, ייתכן וכל הנשים פטורות מאכילה בערב יום כיפור.

הספק שלו (וכן של הרש''ש (סוכה כח ע''א ד''ה גמרא)) הוא, האם האכילה בערב יום כיפור נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא ממנה נשים פטורות, מכיוון שהיא חלה רק ביום מסוים וכמו נטילת לולב. או אולי בגלל שיש קשר בין האכילה בערב יום כיפור לצום עצמו וכפי שראינו לעיל בדברי הרא''ש, כמו שהן חייבות בצום - כך הן חייבות לאכול, ובלשונו:

''אני נבוך בכל נשים הבריאות אם חייבות לאכול בערב יום כיפור, דאפשר הן פטורות כמו מכל מצוות עשה שהזמן גרמא, או לא, כיוון דקרא מפיק לה בלשון בתשעה לחודש בערב וכו' ולומר דהוי כאלו התענה תשיעי ועשירי, ממילא כל שמחוייב בתענית עשירי מחוייב לקיים ועניתם לאכול בתשיעי, וצ"ע לעת הפנאי.''

ב. בניגוד לרבי עקיבא איגר שהסתפק בדבר, לנכדו הכתב סופר (או''ח קיב) היה פשוט שיש קשר בין הצום לתענית, ולא מדובר במצווות עשה שהזמן גרמא. ראייה לדבריו הביא מדברי המהרי''ל (הל' ערב יום כיפור, מובא בדרכי משה תרד) שפסק, שבמקרה בו אשה נדרה שלא לאכול בערב יום כיפור נדרה מבוטל, מכיוון שאי אפשר לנדור לצום ביום טוב – מוכח מכאן שהיא חייבת לצום.

מהי מצוות עשה שהזמן גרמא

יש להעיר, שנראה מהרבה פוסקים שנשים יהיו חייבות באכילה בערב יום כיפור, אך לא בגלל שהמצווה תלויה ביום כיפור וכפי שסבר הכתב סופר, אלא שהיא כלל לא נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא. הם סברו, שמצווה נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא, רק כאשר היא יכולה להיות בכל תקופה בשנה, אלא שחכמים קבעו שהיא תהיה בזמן מסויים.

למשל, אין מניע ליטול לולב כל השנה, אלא שחכמים קבעו שהנטילה תהיה דווקא בסוכות. מצוות אכילה בערב יום כיפור לעומת זאת, נובעת רק בגלל קיומו של יום כיפור (גם אם לא אוכלים בשביל שיהיה כוח לצום), לכן לא מדובר במצוות עשה שהזמן גרמא, ונשים תהיינה חייבות באכילה בין כך ובין כך (ועיין בדף על ברכת האילנות).

כמה יש לאכול בערב יום כיפור

לאחר שראינו שיש מצווה לאכול, את טעמי המצווה, והאם נשים חייבות לאכול, יש לדון בשאלה כמה חייבים לאכול:

א. המגן אברהם (תרד, א) כתב שיוצאים ידי חובת המצווה באכילה פעם אחת (ונחלקו הפוסקים האם יש חובה לאכול לחם (שבט הלוי והרב עובדיה), וראוי לאכול כדי לצאת ידי חובת כל השיטות). עוד הוסיפו המקובלים (בן איש חי וילך, א), שיש מצווה לאכול כשיעור יומיים של אכילה, כדי לתקן גם את האכילה של אותו היום, וגם את האכילה שמחסירים ביום כיפור, ובלשון הבן איש חי:

''אמרו חז"ל מצוה לאכול בערב יום הכיפור ולהרבות בסעודה, וכתבו המקובלים ז"ל, שצריך לאכול שיעור שני ימים אם יוכל האדם לאכול כל כך, כדי לתקן יום זה באכילה מה שצריך ליום זה ומה שצריך ליום מחר שהוא יום הכיפור הקדוש, והאדם יעשה כל מעשיו לשם שמים, וה' יתברך לא ימנע טוב להולכים בתמים.''

ב. הכתב סופר (או''ח קיד) חלק ופסק שבכל מאכל שאוכלים מקיימים מצווה מדאורייתא, וכך הביא הפסקי תשובות (תרד, 10) בשם המהרי''ל דיסקין (ולא הביא את המקור לדבריו). נראה להביא ראייה לכתב סופר מהגמרא בברכות (ח ע''ב). כפי שראינו בדף לשמחת תורה (שנה ב'), במקרה בו אדם פספס לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום של שבת - הוא יכול להשלימה עד שמחת תורה.

הגמרא מעלה אפשרות בשם רב ביבי להשלים את כל הפרשיות של כל השנה בערב יום כיפור, אך מביאה את דברי רבי חייא שדוחה את דבריו, שמכיוון שיש מצווה לאכול בערב יום כיפור, אין זמן להשלים את הפרשיות. אם יש מצווה רק באכילה אחת כפי שכתב המגן אברהם, מדוע אין זמן לקרוא את הפרשיות? יאכל כחצי שעה - שעה ויקרא, אלא מוכח שיש מצווה לאכול כל היום.

כתיבה וחתימה טובה! סיימת לקרוא? קח לקרוא בסעודה מפסקת או בבקשה תעביר הלאה על מנת  שעוד אנשים ייקראו[3]...



[1] הגמרא במסכת ראש השנה (טז ע''א) כותבת, שהקב''ה ציווה לתקוע בשופר של אייל, כדי שהוא יזכיר לעם ישראל את עקידת יצחק. הריטב''א (ד''ה והא) פירש, שאמנם מדובר בדין דרבנן, אבל הקב''ה רמז אותו בתורה, ולכן כן יש בו מימד דאורייתאי. אמנם מהרשב''א (ד''ה הא) שם עולה שמדובר בדין דרבנן, אבל אפשר שכאשר הרא''ש מביא את הניסוח "הקב"ה ציווה וכו.., ייתכן שכולם יודו שלדעתו יש מצווה מדאורייתא לאכול.

[2] אמנם, כפי שהעיר השדי חמד (מערכת יום כיפור ד''ה וכתב), נראה שלמעשה גם מי שאין לו קושי צריך לאכול, כיוון שאם חובת המצווה מדאורייתא וכפי שנקטו רוב הפוסקים, טעמי המצווה באים רק לקרב את המצוות אל השכל, אבל חיוב יש בין כך ובין כך.

 [3] מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה