חכמים תיקנו לנו לקרוא ביום הכיפורים בהפטרה של מנחה את ספר יונה העוסק בתשובה.

הספר מתחיל בכך שיונה מקבל את הציווי מהקב"ה (יונה א, ב): "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי".

נינוה מוזכרת פעם נוספת בתנ"ך, בספר בראשית, באירוע שבדרך כלל לא שמים אליו לב (בראשית י, יא): "מִן הָאָרֶץ הַהִיא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה". מה פירוש הפסוק? אומרים חכמים שכאשר נמרוד המריד את העולם נגד הקב"ה, אשור לא רצה להישאר באותו מקום ולכן הוא יצא, עזב ובנה את העיר נינוה.

בכך רומזים לנו חז"ל שזרע של מחשבה טובה לא הולך לאיבוד. כיון שאשור בנה את העיר נינוה מתוך מחשבה טובה, כדי להימלט מנמרוד שהמריד את העולם נגד הקב"ה, בזכות כך בסופו של דבר תושבי נינוה חוזרים בתשובה ממעשיהם הרעים, ובכך העיר נינוה ניצלת. כיוון שביסוד יש משהו של קדושה.

ניתן לראות במעשה זה של אשור בבחינת (תהלים, לד, טו): "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב".

נעמיק בנושא מדבריו של רבי נחמן (ליקוטי מוה"רן, חלק א, נא): "כִּי קדֶם הַבְּרִיאָה, כְּשֶׁהָיָה הַבְּרִיאָה בְּכחַ, כִּבְיָכוֹל, קדֶם שֶׁהוֹצִיא אֶל הַפּעַל הָיָה כֻּלּוֹ אֶחָד, וְכֻלּוֹ אֱמֶת, וְכֻלּוֹ טוֹב, וְכֻלּוֹ קדֶשׁ אֲפִלּוּ שֵׁם טָהוֹר לא הָיָה שַׁיָּך לוֹמַר, כִּי טָהוֹר אֵין שַׁיָּך אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ טֻמְאָה... וּכְשֶׁהוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֶת הַבְּרִיאָה מִן הַכּחַ אֶל הַפּעַל אֲזַי נִתְהַוָּה תֵּכֶף בְּחִינַת הַטָּהֳרָה... וְעַל כֵּן אֶפְשָׁר לְזַכֵּך וּלְהַעֲלוֹת הַטֻּמְאָה לְטָהֳרָה כִּי הִיא בְּעַצְמָהּ נִשְׁתַּלְשְׁלָה מִטָּהֳרָה".

כתב רבי נחמן שיש שתי בחינות המציאות:

בחינת "קודם הבריאה" - שאז היה קיים הקדוש ברוך הוא לבדו ולא היה שום רוע, שקר וטומאה.

בחינת "אחר הבריאה" - לאחר שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, שבו קיימת אפשרות לאדם לחטוא ולהוסיף לעולם טומאה ורוע.

הבעל שם טוב מפרש את הפסוק מתהלים (לד, טו): "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" - שיש לעשות מהרע טוב.

"סוּר מֵרָע" זה רק תחילת העבודה, אך שלימות העבודה היא להפוך את הרע לטוב - "וַעֲשֵׂה טוֹב" - עלינו לשאוף לחבר את "אחר הבריאה" למציאות של "קודם הבריאה". להפוך את הרוע לטוב, את השקר לאמת ואת הטומאה לטהרה, וזאת מהסיבה כי המקור של הבריאה הוא טוב: "כִּי קדֶם הַבְּרִיאָה... הָיָה כֻּלּוֹ אֶחָד, וְכֻלּוֹ אֱמֶת, וְכֻלּוֹ טוֹב, וְכֻלּוֹ קדֶשׁ... וְעַל כֵּן אֶפְשָׁר לְזַכֵּך וּלְהַעֲלוֹת הַטֻּמְאָה לְטָהֳרָה כִּי הִיא בְּעַצְמָהּ נִשְׁתַּלְשְׁלָה מִטָּהֳרָה".

אך איך עושים זאת?

הפסוק במשלי אומר (ד, ב): "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹובוּ".

כותב על כך "שפת אמת" (שפת אמת, תרומה תרמ"ד): "שעל ידי התורה יכולין ליקח הטוב... ולהעלות כל הדברים שבעולם למצוא הטוב בהם... התורה היא המורה דרך איך למצוא בכל דבר הטוב... ובאמת 'לֶקַח טוֹב' קאי על כל העולם כולו ומלואו, אך בתנאי 'תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ' ".

ה"שפת אמת" מפרש את הפסוק מספר משלי בדרך שונה מהרגיל, ומסביר ש"לֶקַח טוֹב" - פירושו העולם כולו, עולם שהוא טוב - אך בתנאי אחד: "תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ". אם אוחזים אתם בתורה - תהפכו את כל העולם לקניין טוב ומועיל.

הרב חיים סבתו, מהאתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים" www.ybm.org.il

הרב אביחי קצין, מהספר: "הפרשה בין פשט לדרש"

משה רט, אליהו טייב, מהספר: "שולחן השבת עם רבי נחמן"

חב"ד און ליין - http://www.col.org.il/