חידוש מתוק מדבש, על אי תקיעת שופר בשבת ראש השנה,

והסגולה העוצמה שבו לשנה טובה.

ותודה עצומה למו"ר הבחור המשותק הגאון הצדיק הקדוש רבי רפאל ישראל פלדמן שליט"א שביחד עמו הגענו לחידוש נפלא זה.

חקרו האחרונים אם בראש השנה שחל בשבת אדם עבר על איסור דרבנן שלא לתקוע ובכל זאת תקע בשופר, האם קיים מצוה מן התורה.

ועיין רבי עקיבה איגר דרוש וחידוש חלק א מערכה ח וחכמת שלמה סימן תקפח שטענו שלכאורה יש להוכיח  מרש"י יבמות צ.  שביאר דברי הגמרא שחכמים יכולים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, ומבאר רש"י שעקירה זו לאו עקירה היא, רק גזירה על האדם שלא יעשה, עיין שם.

ולפי זה אם נאמר שאדם שתקע בשבת לא קיים המצווה מחמת הדרבנן, אם כן הרי עקרו חכמים דבר מן התורה, וזה אי אפשר כרש"י הנ"ל, אלא אכן האדם יצא במצוות תקיעת שופר בשבת ר"ה.

ועל פי זה מחדש מו"ר הגאון הצדיק רבי ישראל רפאל פלדמן שליט"א  שאם תקיעת שופר הוא חיוב על הגברא אם כן לפי רש"י הנ"ל לכאורה בעצם היה כוח לחכמים לאסור לתקוע שופר בשבת, שהרי זה כעקירת חיוב התורה בהדיא, שהרי הגברא מחוייב לתקוע ע"פ התורה, וחכמים באיסורם כביכול מבטלים את חיוב התורה מהגברא.

ואי אפשר לומר שזה חיוב על החפצא, כי אין בשופר מצווה שיתקעו בו,  אלא בוודאי חובה הוא על האדם שישמע קול שופר, ומ"מ כוונת רש"י שחכמים לא ביטלו את חיוב התורה.

אלא אכן ע"פ התורה אכן עדיין נשאר חיוב לתקוע בשבת, אלא חכמים גזרו שכביכול בגלל גזרתם אין לך שופר בבית ואין לך שופר במצוי וכאנוס אתה שאינך יכול לתקוע בשופר, כי אין לך שופר במצוי, וזה כוח חכמים להחשיב חפץ כאילו אינו קיים וכאילו הוא בטל ומבוטל.

ועל פי חידוד זה, יתכן שאדם שכן תקע בשבת אכן יצא ידי חובתו למרות שזה חיוב גברא, אבל מצד שני יתכן שיש לו גדר כמו איסורי הנאה שכתותי מכתת שיעורא שרואים את החפץ כאילו נשרף ואינו בעולם, ולכן אולי יחשב כאילו תקע בידו בלי שופר כלל.