"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב. כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו" (דברים לב,א-ג). '"יערף כמטר לקחי" – אין לקחי אלא דברי תורה, שנאמר (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם”; ואומר (משלי ח) "קחו מוסרי ואל כסף”, ואין מוסר אלא דברי תורה, שנ' (משלי א) "שמע בני מוסר אביך...”, ואומ' (משלי ח) "שמע מוסר וחכמה”, ואומ' "החזק במוסר ואל תרף”, ואומר (הושע יד) "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'”, ואין דברים אלא דברי תורה, שנא' (דברים ה) "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם”. כמטר – מה מטר חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם. אי מה מטר, מקצת עולם שמחים ומקצת עולם עצבים בו; מי שבורו וגתו מלא יין וגתו וגרנו לפניו מצירים לו, אף דברי תורה כן? ת"ל "תזל כטל אמרתי”. מה טל, כל העולם כולו שמחים בו – אף דברי תורה, כל העולם כולו שמחים בו. "כשעירים עלי דשא" – מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם ומגדלים אותם, כך דברי תורה מעלים לומדיהם ומגדלים אותם; ת"ל (משלי ד) "סלסליה ותרוממך”. "וכרביבים עלי עשב" – מה רביבים הללו יורדים כל עשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותן, וכן דברי תורה מעדנים אותם ומפנקים אותן. וכן הוא אומר (משלי א) "כי לוית חן הם לראשך”, ואומר (משלי ד) "תתן לראשך לוית חן”' (ספרי). התורה מצד אחד קשורה למוסר, שהיא לימוד לקח שמשה מלמד. אולם היא מוסר שמביא חיים לעולם, מביא שמחה וחיות. כיון שבתורה יש מהות של שמחה וטוב לעולם, ולכן האדם מרגיש זאת ושמח בה, גם בתוכחותיה שמיישרים אותו לדרך הנכונה, לתקן מעשיו ואת כל העולם כולו. האדם מרגיש את הטוב שבא מהתורה, מכח הקרבה לה' שהתורה גורמת. אמנם לא כולם יכולים ללמוד תורה אותו דבר, ולכן לכאורה היה מקום לחשוב שזה לא נאמר על כולם, לכן מדגיש הספרי שזה חל על כולם. אולם זה נכון שלא כולם נמשכים לאותם ד"ת, יש שמתחברים להלכות, ויש לעיון, ויש לדרשות, אבל כולם זו אותה תורת ה' השלמה. זהו שדרשו בהמשך את הפס': 'ד"א "יערף כמטר לקחי" – מה מטר זה יורד על האילנות, ונותן בהם מטעמים לכל אחד ואחד – לפי מה שהם בגפן, לפי מה שהם בזית, לפי מה שהן בתאינה. כך דברי תורה כולם אחת – ויש בהם מקרא, ומשנה, הלכות ואגדות. "כשעירים עלי דשא" – מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם, ויש בהם ירוקים ויש בהם אדומים ויש בהם שחורים. כך דברי תורה, יש בהן רבנים, יש בהן כשרים, יש בהן חכמים, ויש בהם צדיקים, ויש בהם חסידים'. שהשמחה והטובה שנאמר שהתורה גורמת, קשורה באדם, למה שהוא נמשך יותר. שתלוי בחכמתו, אם היא עיונית או בקיאותית, אם נמשך לדברי מוסר או אגדה או הלכה. שלכל אחד ואחד יש את המשיכה ע"פ מהותו לחלק אחר בתורה שבה משקיע ודבוק יותר, אבל כולם זו תורה אחת ביסודה, שהיא נותנת חיים וטוב לעולם. דבר זה, מה מתאים לאדם, מתגלה בלימודו, אי אפשר לדעת במה מתחבר יותר עד שילמד. נראה שזהו 'ד"א "יערף כמטר" – מה המטר הזה, אי אתה רואהו עד שבא, וכן הוא אומר (מלכים א יח) "ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו בעבים", כך תלמידי חכמים, אי אתה יודע מהם עד שישנה משנה הלכות ואגדות, או עד שיתמנה פרנס על הצבור', שמעבר לפשט שאתה לא יודע שהוא ת"ח עד שיפתח פיו בד"ת. נראה שיש בזה גם רמז על ת"ח שלא יודעים במה הוא חזק עד שילמד הרבה, ואז יתגלה במה הוא מתבלט במיוחד. בהתחלה הלימוד אינו קל, שלא רואים ישר בתחילה את השפע הטוב של הלימוד, לכן גם נרמז כאן על הקושי בתחילת הלימוד, לומר שלא להתייאש כשמתחיל וקשה לו: 'ד"א "יערף כמטר" – חכמים אומרים: אמר להם משה לישראל: שמא אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה, וכמה עמל עמלתי בה, ומה יגיעה יגעתי בה? כענין שנא' (שמות לד) "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה”. ונכנסתי לבין המלאכים, ונכנסתי לבין החיות, ונכנסתי לבין השרפים שאחד מהם יכול לשרוף את כל העולם כולו, שנאמ' (ישעיה ו) "שרפים עומדים ממעל לו”! נתתי נפשי עליה, דמי נתתי עליה, כשם שלמדתי אותה בצער, כך תהיו אתם למדים אותה בצער. או כדרך שאתם למדים אותה בצער, כך תהיו מלמדים אותם בצער? ת"ל "תזל כטל אמרתי”. תהיו רואים אותה כזול: אחד משלש וארבע בסלע. "כשעירים עלי דשא" – כאדם שהולך ללמוד תורה תחילה: בתחילה נופלת עליו כשעיר, ואין שעיר אלא שד, שנא' (ישעיה יג) "ושעירים ירקדו שם”'. הרי שתחילת הלימוד הוא קשה, גם אם הרב מנסה ללמד בצורה טובה וקלה (כמו שהספרי מביא "תזל" שילמד בצורה קלה כדבר זול ופשוט), תמיד זה לא קל בתחילה, אבל בהמשך נעשה קל יותר, כשמתחבר יותר לתורה: '"כשעירים עלי דשא וכרביבים" – כאדם שהולך ללמוד תורה, בתחילה אינו יודע מה לעשות, עד ששונה שני סדרים או שני ספרים, ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים! לכך נאמר "כרביבים עלי עשב”'. בסוף כשיודע תורה, אז הוא יכול להכריז: "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו", שקורא בשם ה' (שהתורה היא שמות ה', גילוי רצון ה' בעולם) וקורא שיתנו גדולה לה', על הטוב והשמחה שנתן בעולם, כמו שהתגלה כשלמד תורה.