רבקה זכתה לקבל נבואה מעורפלת לפני הולדת בניה. פרוש לדברי אלוהים חייב להתבצע בלי להשתמש במידע מאוחר יותר. כמובן שהפרושים השונים גרמו לאנשים ליצור תנאים ולהתאים את הפרוש לתוצאות שקרו.

נבואה לעתיד הרחוק

הנבואה כוללת שני חלקים חשובים: "שני גיים בבטנך ... ולאם מלאם יאמץ". ניתן להבין שאלוהים מבטיח לרבקה ששני בניה יצליחו, יגדלו ללאום, והם יהיו במאבק. המילה 'יאמץ' לא אומרת שאחד יחסל את השני, או שתהיה מלחמה ושנאה תמידית. המילה 'יאמץ' מראה על מאמצים להתעלות ולהשתפר. תהיה תחרות בין העמים. והתוספת "ורב יעבד צעיר" מראה שכל פעם דווקא הגדול יפסיד לקטן. אולם מאז שבני ישראל שבו ממצרים הם היו העם הגדול והחזק, ומסיפורי המלכים נראה שבני ישראל היו התוקפנים נגד אדום. בתקופת עזרא ונחמיה, לא נאמר שבני אדום התקיפו את בני ישראל בחולשתם. המאבקים בין העמים המשיכו עד שיוחנן הורקנוס כפה על בני אדום להתייהד, והם התאחדו עם עם ישראל.

נבואה מידית

החלק השני: "ורב יעבד צעיר" ייתכן שרומז לעתיד העמים, אבל בעיקר מדבר על התאומים עצמם, בחייהם.

ההקבלה הניגודית בין המלים מראה את הפרוש שלהם.

המילה 'רב' – באכדית פרושה: גדול.

המילה 'צעיר' – באכדית פרושה: זעיר, קטן, חלש.

אלוהים מודיע לרבקה שיהיו לה תאומים – אחד גדול ואחד קטן. ואכן אנו רואים הרבה הוכחות בסיפור שיעקב היה קטן וחלש בגופו. עשו התינוק החזק דחף את עצמו החוצה ראשון, יעקב הקטנטן יצא בלידת יד ללא סיבוכים, הכתוב מתייחס לעשו כ'גדול' (בראשית כז: א, טו, מב), וליעקב כ'קטן' (טו מב), עשו נשא שתי נשים ויעקב לא מצא אישה. יעקב היה 'יושב אוהלים' ולא עבד בשדה או בצאן, רבקה הלבישה את בגדי הילדות של עשו ליעקב המבוגר (טו), פרעה התפלא על גילו של יעקב שנראה לו זקן מופלג בגלל שהיה קטן.

אלוהים רצה שבני ישראל יהיו רועי צאן כאשר הם ירדו למצרים, לכן אברהם, רבקה, ויעקב נבחרו. יצחק העדיף להיות  עובד אדמה, כפי שעשה בגרר (כו: יב). אלוהים ידע שיצחק ירצה לגדל את בנו להיות איש שדה, ולכן נתן לו את עשו. ואכן יצחק הילל את ריח השדה (כז: כז), ברך את בנו ביבול השדה (כז: כח) ולא הזכיר את הצאן. אלוהים היה צריך רועה צאן, ולכן נולד יעקב הקטן, שאינו מסוגל להיות עובד אדמה. כדי שההורים לא יתנו לפג הקטן למות, אלוהים הודיע לרבקה לשמור על הקטן, כי הוא המועדף. וכך קרה שיצחק שמח בעשו הגדול, ויעקב נשאר צמוד לאימו והיא אהבה וטיפלה בו.

מה משמעות המילה 'יעבד'?

הבעיה העיקרית בנבואה היא המילה "יעבד" (הניקוד אינו מחייב) –

האם פרוש המילה הוא שהגדול 'יעבד' – ישתעבד – לקטן, או – ישעבד – את הקטן?

האם 'יעבד' – 'ישתעבד' – הוא במשמעות יעבוד מרצון או מאונס?

הפרוש של רבקה

רבקה הבינה שהקטן ינצח את הגדול, והגדול יהיה משועבד לקטן גם כיחיד וגם כעם. היא הבינה שאלוהים מעניק את ברכת אברהם ויצחק לקטן, ולכן היא קראה לו: יה' עקב (במשמעות: אלוהים ישמור), התאמצה לגדל, לחנך, לשמור, ולהשיא אותו כדי שהוא יגדל לעם.

הפרוש של יצחק

במשך השנים יצחק ראה שיעקב הוא קטן וחלש שאינו מסוגל לצוד, לפרנס או להגן על עצמו, הן כאשר יעקב היה בן ארבעים, עשו כבר נשא שתי נשים, ויעקב היה עדיין רווק, ערירי.

יצחק החליט להעניק לעשו בעלות על יעקב. יש בעיה בהתנהגותו של יצחק. במידה ויצחק לא ידע את הבטחת אלוהים לרבקה, שהגדול יעבוד עבור הצעיר, אז הוא התנהג ברוע-לב ליעקב, כאשר הוא שם אותו כעבדו של עשו. במידה ויצחק ידע את הבטחת אלוהים, אז, בנוסף, הוא התנהג בחוצפה לאלוהים, כאשר הוא ניסה להפר את דברי אלוהים.

למרות שחז"ל ניסו להגן על כבודו של יצחק וטענו שהוא לא ידע, סביר יותר שרבקה סיפרה ליצחק אודות הנבואה החשובה שאלוהים נתן לה, כשם שהגר סיפרה במחנה את הבטחת המלאך, ולכן אברם קרא לבנו בשם שאלוהים פקד – 'ישמעאל'. כאשר באמת נולדו שני בנים: אחד גדול ואחד קטן, יצחק האמין בנבואה, לא הזניח את הפג הקטן למות, אלא הפקיד אותו בידי רבקה שתגדל אותו כרצונה.

יצחק פרש את משמעות המילה "יעבד" בצורה שונה. הוא החליט ש'לעבוד למען מישהו' זה – לפרנס, לשמור, לקחת אחריות, להתנהג כבעל הרכוש, להיות גביר, אדון. 'בעלות' כוללת את החובה והאחריות לשמור ולקיים את המשפחה והרכוש, כבעל לאישה. לכן יצחק ברך את עשו שיהיה גביר ליעקב, עשו יעבוד מרצון ויפרנס וישמור על יעקב, כדברי יצחק לבנו: "הוה גביר לאחיך, וישתחוו לך בני אמך" ( כז: כט), ועוד הסביר לעשו: "הן גביר שמתיו לך, ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים" (כז: לז). בנוסף, ייתכן שיצחק קיווה שלא יהיו שני עמים, ולא תהיה מלחמה בין בניו.

סוף דבר

ניתן להבין שליצחק הייתה כוונה טובה לעזור ליעקב. יצחק לא כעס אחרי התרמית שנעשתה לו: לא על רבקה, לא על יעקב ולא על אנשי ביתו. הוא הבין שרבקה הצילה אותו מפתרון לקוי. אין הוכחה שעשו או יעקב הפכו לאדון אחד של השני. אין הוכחה שעשו כעס על יעקב, או שיעקב פחד מעשו או מיצחק, הן יעקב לא ברח כעצת אימו, ומלבד בכי, עשו לא עשה דבר כדי לפגוע ביעקב. הכתוב 'שעשו שטם בליבו' ורבקה טוענת 'שעשו רוצה לרצוח את יעקב' אינם קבילים כהוכחה, כי אדם לא רואה ללבב.

יצחק רצה להגן על יעקב בעזרת עשו, ורבקה בטלה את זה. סביר שרבקה בקשה הסבר למעשיו של יצחק, והוא טען שהוא חשש שיעקב לא ימצא אישה, ואין אפשרות להביא לו אישה שתאהב אותו, כשם שרבקה הובאה לו. רבקה טענה נגדו, שלבן, אחיה, ידע איך להשיא אישה ליעקב, ויצחק הסכים בשמחה. ואכן לבן השיא ליעקב לא רק בת אחת אלא את שתי בנותיו, ועוד סיפח שתי שפחות ליתר בטחון, וגם גרם שיעקב יתרבה, יתעשר ויתעצם בביתו.