"אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך" וגו' (דברים כט,ט-י). '"ראשיכם שבטיכם”, אף על פי שמניתי לכם ראשים זקנים ושוטרים, כולכם שווין לפני, שנאמר: "וכל איש ישראל”. דבר אחר: כולכם ערבים זה בזה. אפילו צדיק אחד ביניכם, כולכם עומדים בזכותו. ולא אתם בלבד, אלא אפילו צדיק אחד ביניכם, כל העולם כולו בזכותו עומד, שנאמר: "וצדיק יסוד עולם" ( משלי ו כה). וכשאחד מכם חוטא, כל הדור לוקה. וכן אתה מוצא בעכן, "הלא עכן בן זרח מעל [מעל] בחרם" וגו' (יהושע כב כ). מדת פורעניות מועטת, והדור נתפס בה. מידה טובה מרובה, על אחת כמה וכמה. לכך נאמר: "כל איש ישראל”. ולא גדולים שבכם בלבד, אלא אפילו "טפכם נשיכם וגרך”. לכך נאמר: "כל איש ישראל”, לפי שבשר ודם מרחם על הזכרים יותר מהנקבות, והקדוש ברוך הוא אינו כן, כי רחמיו על כל מעשיו, על הזכרים ועל הנקבות, ועל הצדיקים ועל הרשעים, שנאמר: "מחוטב עציך עד שואב מימיך”' (תנחומא “נצבים” סימן ב). כל בנ”י שוים לפני ה', ואחד משפיע על כולם, שזה בשל השורש של עניין האחדות, שיש חשיבות מרובה באחדות ישראל. כמו שמובא קודם: '"אתם נצבים היום”. מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפלה לכם, עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: "והיה לך ה' לאור עולם" (ישע' ס יט). אימתי? בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת, שנאמר: "חיים כולכם היום" (דב' ד ד). בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת?! ואלו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: "בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו" וגו' (ירמיה נ ד). כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה' (שם,א). שכינת ה' בעולם חלה רק ע”י אחדות כלל ישראל, ולכן הוא הבסיס לגאולה – תיקון העולם. כמו כן מובא בספרי: '"ויהי בישורון מלך" – כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה, שמו הגדול משתבח למעלה; שנא' "ויהי בישורון מלך”, אימתי? "בהתאסף ראשי עם”. ואין אסיפה אלא זקנים, שנאמר (במדבר יא) "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל”. "יחד שבטי ישראל" – כשהם עשוים אגודה אחת, ולא כשהם עשוים אגודות אגודות; וכן הוא אומר (עמוס ט) "הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה”. ר' שמעון בן יוחי אומר: משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בעוגגים ובעשתות, והעמידן על גביהם ובנה עליהם פלטירים. כל זמן שהספינות קשורות – פלטורין קיימים. פרשו ספינות – אין פלטורים קיימים! כך ישראל כשעושים רצונו של מקום – עליותם בשמים. וכשאין עושים רצונו של מקום – ואגודתו על ארץ יסדה... אף כן אתה אומר: "יחד שבטי ישראל" – כשהם עשוים אגודה אחת, ולא כשהם עשוים אגודות אגודות – "יחד שבטי ישראל”' (ספרי. דברים לג,ה). שמו של הקב"ה מתעלה ומתגלה בעולם ע"י אחדות בנ"י יחד עם הזקנים בראשם. רשב"י מביא משל של ספינות, בדומה לזה מביא בויק"ר משל של ספינה: 'תָּנֵי חִזְקִיָּה: (ירמיה נ, יז) "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל”. נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׂה, מַה שֶּׂה הַזֶּה לוֹקֶה עַל רֹאשׁוֹ אוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְכָל אֵבָרָיו מַרְגִּישִׁין, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מֵהֶן חוֹטֵא וְכֻלָּן מַרְגִּישִׁין. (במדבר טז, כב): "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא”. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי: מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בִּסְפִינָה, נָטַל אֶחָד מֵהֶן מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: מַה אַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה? אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם, לֹא תַחְתִּי אֲנִי קוֹדֵחַ? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה' וכו' (ויק"ר ד,ו). לכאורה המשל של חזקיה חזק מהמשל של רשב"י, שהרי השה הוא מאוחד ממש, וכן מביא רמז מפס'. אולם נראה שרשב"י בכוונה נתן משל של ספינה, כדי להדגיש שאמנם בשה הכל גוף אחד, ואילו בבנ"י יש גופים חלוקים, אולם בכ"ז יש נשמה שהיא המאחדת בין כולם, שהיא האחדות של גוף השה. לכן נתן משל בספינה שיש בה אנשים שונים (גופים מחולקים) שמושפעים זה מזה. ממה מושפעים? מהמים, שזה רמז לתורה. שרשב"י מביא ראיה מפס' של אוניות ללימוד תורה (והמים תורה): 'רבי שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר: "שתה מים מִבּוֹרְךָ", שתה מים ממי שעמך בעיר, ואח"כ פרוש בכל מקום. וכן הוא אומר: "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה”' (ילקו”ש רמז תתע”ג). לכן רשב”י מביא את משלו בספינה, שהמים הם שגורמים לגופים הנפרדים להיות מושפעים זה ממעשיו של זה. שזהו המים, שהיא התורה, ומרמזת גם על הנשמות, שמכוחם אנו מחוברים לתורה ולקדושה (בהיותנו בנ"י, להבדיל מהגוים), והנשמה מאוחדת בכל בנ"י (היא שורש סיבת היותנו כשה). בשני המשלים הביא רשב"י משל בספינה, כך שנראה שיש קשר ביניהם. שהאחדות היא כאוניה, והמים הם התורה והנשמות שמכוחם אנו עושים בסיס לשכינת ה'. והנה המים יכולים להציף ולגרום לשקיעת הספינה, והרי אם המים הם תורה, אז כיצד זה מזיק? לכן נראה שרשב"י בא לרמז גם על האחדות, שכשאדם צדיק בא וטוען שע"פ התורה (ובשביל קיום התורה, שלא יתרחקו מתורה ומצוות) יש להתרחק מחלק מבנ"י שאינם שומרים תו"מ, זהו כעין מים שהם מציפים ומחריבים את הספינה, שהיא גם הבסיס לשכינת ה'. שאין לגרום פירוד בבנ"י בשום סיבה, גם לא בטענה שזה בשביל קיום התורה (כמו שמובא באורות התחיה, כ).