'מוציאין שני ספר תורה. באחד קורין חמישה, מ"וה' פקד את שרה" עד "ויהי אחר הדברים האלה". ואם הוא שבת, קורין בו שבעה. ומפטיר קורא בשני בפרשת פינחס "ובחודש השביעי", ומפטיר "ויהי איש אחד מן הרמתים", עד "וירם קרן משיחו"' (שו"ע או"ח סימן תקפ"ד סעיף ב'). 'מוה' פקד – לפי שבראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה' (מ"ב [וכן במג"א]). בר"ה מפטירים "ויהי איש אחד מן הרמתים" שזהו הסיפור על הולדת שמואל, כיון שחנה נפקדה בר"ה, כמו ששרה נפקדה בר”ה, ולכן יש בזה קשר ליום, וכן דימוי בין ההפטרה לקריאה. נראה שמעבר לסיבה הזו (שהיא הפשוטה, וודאי העיקרית), יש גם עקרונות שמתבטאים בקריאת הפטרה זו. חנה ביקשה בן, ועם כל הרצון לבן, היא נדרה להביא אותו לה': “ונתתיו לה' כל ימי חייו" (ש"א א,יא). דבר זה בא ללמדנו שבר"ה עם כל הבקשות והרצונות שהאדם רוצה שה' יתן לו בשנה החדשה, עם כל זאת הדבר הכי חשוב והכי עיקרי לרצות ולבקש בר"ה זה ההדבקות בקב"ה בשלמות. לכן גם מסיימים בפס': “ה' יחתו מריבו עלו [מריביו עליו] בשמים ירעם ה' ידין אפסי ארץ ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו" (ש"א ב,י) [שבפשטות זה משום שבזה נגמר העניין של הולדת שמואל והבאתו], שדרשו חז"ל: 'אבל המינין, והמסורות, והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו. יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר (ישעיהו סו, כד) "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי" וגו', גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר (תהלים מט, טו) "וצורם לבלות שאול (מזבול לו)” וכל כך למה? מפני שפשטו ידיהם בזבול, שנאמר "מזבול לו", ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר (מלכים א ח, יג) "בנה בניתי בית זבול לך". ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב, י) "ה' יחתו מריביו"' (ר"ה יז,א). 'שפשטו ידיהם בזבול – שהחריבו בהמ"ק בעוונם' (רש"י). הרי שבפס' זה יש התייחסות לדין על הרשעים בעוה"ב (גיהנום) ועל העוה"ז (שבעוונם נחרב ביהמק"ד), לכן זה קשור לר"ה בו דנים את האדם על מעשיו (ראה באריכות ועמקות ב'תורת המועדים' 'יום הדין לאור ההלכה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, האם הדין בר"ה הוא על העוה"ז או העוה"ב, או על שניהם). [לא במקרה דרשו חז"ל את הפס' הזה על ההקשר לחורבן המקדש, כי בפס' הזה יש רמז לדוד (ראה במצודות), והוא זה בעשה את יסודות המקדש (מכות יא,א) וקידש את הריצפה (זבחים כד,א) [לברור עניין ההקדשה של דוד, ראה ב'הר הבית' פרק ח', למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א], לכן ראו בפס' הזה "ה' יחתו מריביו” קשר לעונש למי שפגם במקדש]. (אולי לכן נאמר בכתיב "מריבו עלו", חסר שני י', כרמז על י' הדברות שבלוחות, שהארון הוא שורש ויסוד המקדש, ולכן מרמז בפעמיים י' לשני בהמ"ק שנחרבו. וכן במקום י' באה מיד האות ו' (פעמיים), כרמז לחורבן הבית בהקשר לטומאה, שזהו הגילוי של טומאת עמלק. עמלק קשור לחורבן המקדש: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק”. וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה". כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'” (ירמ' ג יז). לפיכך מחה אמחה. ונאמר, "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'” (שמ' יז טז)' [תנחמא “כי תצא” סימן יא]. ולכן ה' נשבע למחותו: '"ויאמר משה" – "כי יד על כס י'ה", ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נא' כסא? ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם' וכו' [רש"י. שמות יז,טז]. ב'כס' חסרה האות א', וב'י'ה' חסר 'ו'ה', כך שהחסרון הוא כעין בשני ו"וים [שהא' מצטרפת ל-ה']. לכן מתגלה בחסרון האותיות י', שמיד מתגלה פעמיים האות ו'). גם הרמז בחוטאים שפוגעים במקדש, בא לומר שיש חשיבות בדין של ר"ה להיות מהצדיקים שקשורים למעלת המקדש, שכל רצוננו הוא לתקן את העולם במלכות ה', שיהיה ראוי לשכינת ה'. בפס' הזה יש רמז ששמואל יהיה שופט, וכן שימליך את שאול ודוד: '"ה' ידין אפסי ארץ" – רצה לומר, אתה ה' נא ידין בני אפסי ארץ, להיות שופט בישראל, ויסבב במקומות עריהם לשפטם, וכן נתקיים כמו שכתוב (לקמן ז,טז) "והלך" וגו', "וסבב" וגו', "ושפט את ישראל”. "ויתן עוז למלכו" – ה' יתן עוז וגבורה להמלך אשר בני ימליך אותו, והוא שאול. "וירם קרן משיחו" – על דוד אמרה, כי שמואל בנה רק משחו למלך, אבל לא המליכו בחייו, כי שמואל מת ועודנו לא מלך עד לאחר זמן, והתפללה עליו חנה שירום קרן ממשלתו' (מצודות). שבזה יש רמז שבר"ה ה' שופט את העולם, ומתגלה כמלך, שעיקר ר"ה הוא להמליך את ה' למלך בעולם (כמו שמלך ישראל מרמז על מלכות ה', כמו שמתגלה אצל שלמה: “וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו". ממילא גם דוד היה כיושב על כסא ה', שהרי שלמה החליפו על כסא המלכות, ולכן דומה לו, וכן גם כל מלך בישראל מגלה את מלכות ה' בעולם – את כסא ה' בעולם. לכן מרומז כאן על דוד, כרמז למלכות ה' שאנו ממליכים בר"ה). [גם נרמז על הארת אור תורה בעולם, שרמזה חנה על המלכת שאול, ומובא במדרש: 'ד"א, "ושם דרך" אלו שהן מדליקין נרות כדי להאיר בהם לרבים. דאמר רשב"ל: שאול לא זכה למלוכה אלא ע"י שהיה זקנו מדליק נרות לרבים. אמרו: מבואות אפילות היו מביתו לבית המדרש, והיה מדליק נרות בהם, כדי להאיר בהם לרבים' (ויק"ר ט,ב). הרי שהאיר לרבים את הדרך לביהמ"ד, שזה מלמד על הארת העולם בתורה, שכך זהו מגמתנו בר"ה, לתקן את העולם לה']. נראה שבשאול יש גילוי גדול על עוה"ב, ובדוד על תיקון העוה”ז. ששמואל אמר לשאול שאם ימות במלחמה יהיה עמו במחיצתו בגן עדן (ויק"ר כו,ז), שזה (היציאה למלחמה) היה אחד הדברים הגדולים ביותר שעשה, שלכן בזכות זה זכה למעלה כזו להיות עם שמואל. לכן שאול מרמז על קדושה בעולם שלכן זוכה לעוה"ב. לעומתו, משושלת דוד יוצא משיח בן דוד, שבא עמו תיקון העוה"ז בזמן הגאולה. לכן דוד מרמז על קדושה וגילויה בעוה"ז. כך שבשניהם יש רמז לגילוי של קשר לה' בעוה"ז ובעוה"ב, כמו שהאדם נידון בר"ה (אמנם ראה ב'תורת המועדים' שם, מחלוקת על מה נידונים). נראה גם שקוראים את הולדת שמואל, גם משום הגילוי של המציאות, שלפעמים נראית רעה, אבל בעצם היא לטובה, כמו שה' דן את האדם, פעמים לטובה ופעמים לרעה כדי לכפר לו, או להעלות שכרו, או כדי לגרום לו שיתפלל לה' (כמו שלכן היו האמהות עקרות: 'ולמה נתעקרו האמהות? אמר רבי לוי בשם רבי שילא דכפר תמרתא, ורבי חלבו בשם ר' יוחנן: שהיה הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפלתם. אמר הקדוש ברוך הוא: עשירות הן, נאות הן, אם אני נותן להם בנים אינן מתפללות לפני' [תנחומא “תולדות” סימן ט']). לכן קוראים את סיפור חנה בהולדת שמואל (בנוסף לעצם העניין שחנה לא הולידה, שזה כמו האמהות שהיו עקרות, מובא יותר מזה), שפנינה ציערה אותה, שיש בזה רמז על צרה שבעצם מטרתה קירבה לה': 'א"ר לוי: שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו... פנינה, דכתיב (שמואל א א, ו) "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה"' (ב"ב טז,א). 'בעבור הרעימה – שתתרעם על שהיא עקרה ותתפלל' (רש"י). גם דבר חשוב נוסף מובא כאן, שעל האדם לתת את כל כולו לה', שכל דאגותיו מתבטלות למעט הדאגה על השכינה. כמו שאצל חנה הדבר היחיד שהדאיג אותה, זה לא על עצמה (עם כל הצער שיש לה), אלא על השכינה: 'והוא שדרז''ל בחנה (ברכות ל''א ב'): "והיא מרת נפש ותתפלל על ה'”, שהטיחה דברים כלפי מעלה. ר''ל: הגם שהיא עצמה היתה מרת נפש, עכ''ז השליכה צערה מנגד, ולא אכפת לה להתפלל ע''ז כלל. אל''א שהטיחה דברי תפלתה לפניו ית''ש, על הצער של מעלה הנעשה מחמת שהיא שרויה עתה בצער' (נפש החיים ב,יב). נראה גם שיש ברמז שקוראים על שמואל, ובסיומו מרמז על המלכים, ששמואל כעס על שביקשו מלך, כיון שרצו כמו הגוים: "ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמתה. ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים. וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל ה'” (ש”א ח,ד-ו). '"וירע הדבר" – לפי שאמרו לשפטנו ככל הגוים' (רש"י [פס' ו']). [אמנם יש בזה מחלוקת גדולה, האם בכלל ראוי לבקש מלך, ובמה חטאו כשביקשו. ראה דעות שונות ב'בשערי הארץ' “שופטים" “שום תשים עליך מלך", למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א]. כך שמשמע מרש"י שאילו היו מבקשים מלך זה טוב, הבעיה היתה שרצו מלך כדימוי לגוים. נראה שבזה רמז לר"ה, שאנו ממליכים את ה' עלינו כמלך, ואנו צריכים להיות נפרדים מדימוי לגוים, אלא להיות רק קדושים, טהורים ומובדלים לה'. נראה שבזה יש דימוי לקריאת התורה, שקוראים על הולדת יצחק, שמובא שם גם שישמעאל גורש (לאחר שבא להחטיא את יצחק [רש"י. בראשית כא,ט]), “כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק” (שם,י), כדי להפריד בין יצחק הישראלי ממשיך דרכו של אברהם, לישמעאל הגוי. בעקבות זה, שיש ניתוק מהשפעת הגוים, אז אנו זוכים שהגוים יעריכו ויכבדו אותנו, שאז מתגלה קידוש השם גדול בעולם על ידנו. שזהו ההמשך שאבימלך בא לאברהם לכרות ברית ביניהם, ומסביר מה משך אותו: “ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלקים עמך בכל אשר אתה עשה" (שם כא,כב). '"אלקים עמך" – לפי שראו שיצא משכונת סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו, ונפקדה אשתו לזקוניו' (רש”י). כך אנו בר"ה מתבדלים להיות רק לה' לבדו (ומזה גם להמשיך כך לכל השנה), וכך לקדש שם שמים ולגלות מלכות ה' בעולם. (כך ביום השני של ר"ה קוראים על העקידה, שישמעאל היה אחד הנערים שהתלוו [רש"י. בראשית כב,ג], שדווקא ההרחקה גרמה לו שיצא ממנו קשר לרצון ה' בסוף, שלכן התלווה לעקידה לעשות את רצון ה'. וכן ההפטרה ביום השני היא על קיבוץ גלויות, שהפרוד של בנ"י מהגוים לא"י, אז חלה הגאולה – המלכת ה' בעולם כראוי).