" אני לדודי ודודי לי "
נכתב על ידי izik28, 23/8/2020
בס"ד
ד"ת לשבת כי תצא ח אלול התשפ בלנ
" אני לדודי ודודי לי "
--------------------------------------------------------------------------
להיות אלול
חמש עשר שנה להתנתקות בה הפרדנו איש מביתו עברו ביעף, בדומה לריחוק החברתי שחווינו ועדין חובים שרומז לנו לעשות חשבון נפש נוקב בפתח אלול וימי הסליחות בהם המלך בשדה , האם נשנה את דרכנו ונהיה "אלול , אחד למען השני כאהבת כנסת ישראל לדודה , או שמא נמשיך לנסות ולהפריד בין השניים ? מה שיקשה מאוד את דרך התשובה
" והיה מחניך קדוש"
בפרשה ישנם שבעים וארבע מצוות כפ"ס", דע לפני מי אתה עומד" בהם אשת יפת תואר והמצווה," לא תחרוש בשור וחמור יחדיו" נראה שמצוות אלו כל אחת מהם היא יחידה נפרדת ,אבל לא כך הדבר .
מצוות הוצאת שם רע מחברת אותנו לתחילת הפרשה על אשת יפת תואר: " כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה והָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ",והעניין תמוה
האם התורה מתירה לנו לענות אדם ? הדבר נוגד את כל מצוות הפרשה ,בהם אי חסימת שור בדישו כדי לא לצערו , שילוח הקן , כלאיים ," מצות עזוב תעזוב עימו , ועוד", ספר החינוך מבאר, "מטעמי מצווה
זו ענין צער בעלי חיים, שהוא אסור מן התורה. וידוע שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה לשכון עם שאינם מינן וכל שכן לעשות עמהן מלאכה, וכמו שאנו רואים בעינינו באותם שאינם תחת ידינו, כי כל עוף למינו ישכן, וכל הבהמות ושאר המינין גם כן ידבקו לעולם במיניהן. וכל חכם לב מזה יקח מוסר שלא למנות שני אנשים לעולם בדבר מכל הדברים שיהיו רחוקים בטבעם ומשונים בהנהגתם, כמו צדיק ורשע, והנקלה בנכבד. שאם הקפידה התורה על הצער שיש בזה לבעלי חיים, כל שכן בבני אדם אשר להם נפש משכלת לדעת יוצרם." ,כך גם בנוגע לאשת יפת תואר שנועדה לתאווה בלבד, דבר מבזה ומשפיל כלפי כל אדם, בעוד שאין שום סיכוי לחבור נפשי יהודי ,אלא ש," לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה הוא מתירה, יישאנה באיסור ואם נשאה - סופו לשונאה" מה שמביא להולדת בן סורר ומורה , שהוא הניגוד הגמור לאלול
הולך תמים ופועל צדק
מפרש המלבים, "במצות שבין אדם למקום שבו יתהלך לפני ה' צריך שיהיה "הולך תמים", שגדר התמימות שיעשה כל מעשיו לשם ה' בלבד בלי שום פניה חיצונית, ובמצות שבין אדם לחברו יהיה "פועל צדק", ובענין האמונה יהיה "דובר אמת בלבבו" שלא תהיה אמונתו מן השפה ולחוץ, כי גדר האמונה הסכמת הלב עם מה שהוא מוציא בשפתיו:"
הפ"ס " אריה ישאג מי לא ירא",המליה "אריה" היא נוטריקון, א'לול, ר'אש השנה, י'ום הכפורים, ה'ושענא רבא. מי לא יירא מפחד ה' ומהדר גאונו, כי ניתן החודש כולו לתשובה, כי הלואי שבזה יוכל האדם לנקות עצמו וימצא עצמו נקי ביום ראש השנה", הקב"ה מעורר אותנו מידי יום," בן אדם מה לך נרדם? קום קרא לאלהיך" ! הפרשה מסיימת בציווי, " זכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵֽאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּֽחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים:
וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ ה" אֱלֹהֶ֣יךָ לְ֠ךָ֠ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר ה" ־אֱלֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַֽחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח:" , " ולא ירא אלקים" ,מפרש רבי יוסף בכור שור " ואתה עייף - משיעבוד מצרים , ויגע - מטורח הדרך. ולא ירא אלהים - מעשות עול כזה. ואע"פ שהשכינה בקרב מחניך, לא היה חרד שמא יקפיד ה" אלמא , העושה עול אינו ירא אלהים." , עמלק הוא הספק והיצר הרע שמרחיק אותנו מאהבת ה" ,שבעים ארבע המצוות בפרשה במנין" דע" או עד" באו להזכיר לנו את ימים קדושים אלו בהם " איש את רעהו יעזרו " ,להתחזק במצוות ה" ועזרה הדדית ,אם נהיה "אלול " נזכה בברכת ובקרבת ה" לשנת תשפ"א , "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" שנה טובה בריאה ומתוקה !
דה"ת יפורסם בלנ בעלון " קול מהיכל" ,בכהנ"ס היכל יהודה ת"א עריכה שיר וחר
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
