לקט מביאור אלשיך לתורה – פרשת שופטים

טז,כ: צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ: אלשיך: "למה כפל מילת 'צדק' וגם איך יצדק בו לשון רדיפה? ... הקרוב אל הצדק שהוא פשרה הקרובה לדין ... אז היטב איטיב עמך ... שאם תראה הצדק בורח ממך ... שהדיין מצדיקו והוא חייב – אתה תרדוף אותו עד תשיגנו ותעשה אותו ... הוא שכר טוב וזהו 'למען תחיה'". רדיפת הצדק גם כאשר הצדק אינו אתך והשופט בכל אופן מצדיקך – תביא לך שכר חיים וירושת הארץ. מקווה שהבנתי נכון.

יח,יג: תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: מהי תמימות עם ה'? אלשיך: "יהיו לי הוברי השמיים לעזר מעט לקרב השפע המשתלשל מאתו יתברך על ידם, לזה אמר אל תעשה כדבר הזה, כי אם 'תמים תהיה', כלומר בשלימות תהיה עם ה', בכל מכל כל, ולא תתן חלק לזולתו, אפילו לשמץ שום סעד ..... בין בהתנהגו עמך ברחמים בין בהתנהגו עמך בדין, שלא תהרהר אחר מידותיו יתברך חלילה, וזהו 'תמים תהיה עם ה' אלוהיך', שהם מידת רחמים ומידת הדין". אמונה מוחלטת בה' ובה' בלבד. נקודה.

כא,ז: וְעָנוּ, וְאָמְרוּ:  יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת-הַדָּם הַזֶּה: מדוע כתיב בלשון יחיד (שפכֻה) ובקרי לשון רבים (שפכוּ)? אלשיך: "מתוודים אנחנו כי מהשתי ידיים הנמצאות לשפוך דם – א. יד הגשמית המכה והורגת; ב. יד המסבבת סיבת ההרגה שהעוון הוא יד החזקה לגרום מיתה ביד הגשמית – מהשתי ידות, האחת מהם היא יד הגשמית, אך יד גרָמַת עוונינו שפכו, וזהו אמרו 'ידינו', לשון רבים על שתי ידיים, ואמרו 'שפכֻה' שהוא לשון יחיד על היד האחת, כי יש אם למסורת, אך המקרא (קרי) הוא בלשון רבים, כי לא היה דרך ממשיי, רק בגרמא בלבד". אם הבנתי נכון, הציבור אחראי לרצח ולכן 'שפכו', אך העוון שגרם לרצח הוא עניינו של יחיד, שגרם לרצח.

שבת שלום (מוקדמת), שבת של צדק נכסף ונרדף, תמימות שלימה עם ה' בלבד, ללא עוון, אורן.