בניין בית המקדש הוא חיבור פנימי ועמוק בין עם ישראל ובין ה' יתברך, כדי שהוא ייבנה אנו צריכים לרצות. הרצון לא תלוי בשאלה, "כמה זה מציאותי", ככל שנרבה ונעשה את המעט שאנו יכולים, נקרב בכך את בניין בית המקדש בצעדים משמעותיים מאוד.

(סיכום קצר מתוך שיעורו של הרב יגאל שנדרופי ראש ישיבת ישועת מרדכי)

לאחר שדוד המלך מונה את עם ישראל, גד הנביא מבשר למלך שכל העם צריך להיענש. נשאלת השאלה, מה היה חטאו של העם? מסביר הרמב"ן שהעם טעה בכך שלא התעוררו לבניין בית המקדש, ולמרות שכבר נאמר לדוד המלך שהוא לא יוכל לבנות את בית המקדש אלא רק בנו, לעם ישראל היה לומר שיבנו הם בעצמם מבלי שהמלך ישתתף בבניה, "ואני אומר בדרך סברא שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו... ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה, אבל ישראל הם היו הבונים... ועל כן, נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל ועל כן היה הקצף עליהם" (רמב"ן במדבר טז כא).

בית המקדש תלוי ברצון

 בניין בית המקדש תלוי ברצון העם, התורה מורה לנו לבקש את מקום המקדש, "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים י"ב ה'), זוהי עמדה נפשית אדם צריך לחשוב מה חסר בשביל שבית המקדש ייבנה ולחפש להשלים חיסרון זה, אנחנו צריכים לרצות[1]. אין לחכות שהנביא יגיד לנו את מקום המקדש אלא אתם תמצאו ואחר-כך יבוא נביא ויאשר את מה שמצאת, כדברי המדרש, "יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר 'לשכנו תדרשו ובאת שמה' - דרוש ומצא, ואח"כ יאמר לך נביא" (ילקוט שמעוני דברים - פרק יב - רמז תתע"ט).

בית המקדש מסמל את הקשר הפנימי

גם אם הציווי הזה אינו נמנה בין תרי"ג מצוות, זהו עצם הקשר הפנימי בין עם ישראל לה'. אם לצורך משל, הבעל מתנהג "יפה מאוד" לאשתו, שוטף כלים ועושה את כל עבודות הבית, אבל לא מתייחד איתה בחיבה - עיקר הקשר חסר, ונגרם צער גדול לאשתו. כך גם אנחנו ביחס לה' ייתכן שאנו מקיימים מצוות רבות בהידור, אבל כל עוד אין לה' בית, כל עוד אין מקדש - אין ייחוד אמיתי בין עם ישראל לבין הקדוש-ברוך-הוא.

לא לוותר על השאיפה

במקרים רבים, יש לאדם שאיפה, אפילו שאיפה מרכזית בחייו. אבל למרבה הפלא עם הזמן אותו אדם מוותר באופן חלקי או מלא על אותה שאיפה. וזאת מפני, שהוא לא מאמין שאפשר להשיג אותה, זה "לא ריאלי". חשוב לדעת, שה'רצון' ו'עולם המעשה' הם שתי עולמות נפרדים - אפשר לרצות, גם אם אין דרך מעשית נראית לעין למימוש הרצון. פעמים רבות שאדם רוצה דברים גשמיים שנמצאים הרבה מעבר ליכולת השגתו. אבל זה לא מפריע לו להמשיך לרצות ולקוות להשיגם.

אבל כאשר מדובר בדברים החשובים ביותר, כאשר מדובר ברוחניות, יצר הרע ממהר לשכנע אותנו שאי אפשר לרצות מה שלא נראה בר השגה. אמנם, בענייני העולם הזה, אפשר לדמיין שנים כיצד יחלק את הפרס הראשון בלוטו כאשר יזכה בו, אבל לרצות להגיע להישג רוחני זה או אחר, או לרצות את בית המקדש, עם כל הלב? אולי אחרי שיגיע המשיח... אבל עכשיו, זה "בלתי אפשרי"! הרי יש שם מסגד, בעולם יש מיליארד מוסלמים אם ננסה לעשות שינוי הכי קטן בהר הבית, כל העולם יתקומם. אז איך אפשר לרצות?!? האמת היא, שלא בקשו מאיתנו למצוא פתרונות, אלא רק לרצות. ואת זה אפשר לעשות גם אם אין שום דרך מעשית נראית לעין.

מסופר על הרבי מבעלז שהגיע לגביר של העיירה ישב זמן מה בסלון שלו, קם ואמר "טוב אני צריך ללכת" התפלא הגביר, "כבוד הרב לא אמר דבר". ענה הרב, "אכן כן, הגעתי לקיים מצווה 'כשם שמצווה לומר דבר שנשמע, מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע' - מכיוון שאני בטוח שלא תוכל לקיים את בקשתי, קיימתי את המצווה ולא אמרתי דבר..." לאחר שהפציר בו אותו הגביר, אמר לו הרב שישנה אלמנה שעומדים לגרש אותה מביתה עקב חובות לבנק - ואתה (הגביר) המנכ"ל של אותו בנק. מיד נזדעק הגביר, "אבל זה לא בסמכותי לבטל חובות של אנשים" - "אתה רואה" אמר הרב, "אמרתי לך שלא תשמע לי...". (בסופו של דבר הגביר קיבל על עצמו לעזור לאלמנה). מהסיפור הזה אפשר ללמוד שעל מנת לקיים מצוות "לא לומר דבר שאינו נשמע" היה הרבי מבעלז צריך להגיע עד בית הגביר. כלומר, לעשות כל מה שביכולתו, מכאן המצווה כבר פעלה את פעולתה ואכן האלמנה ניצלה. כך גם אנו צריכים להתעקש ולא לוותר על הרצון בשום אופן. במקום שאפשר, לעשות משהו בפועל, לעשות עד היכן שידינו מגעת. למשל, גם מי שלא עולה להר הבית בהוראת רבותיו, יכול להגיע עד שער המוגרבים ולהגיד, "ה' עשיתי את כל ההכנות והגעתי עד לכאן. ומה שאני לא עולה, זה רק בגלל שרבותי הורו לי כך".

נקודה זו מרכזית בחיינו. ה' לא מעוניין להיכנס איתנו לקשר עמוק של ייחוד אם לא נרצה זאת גם מצדנו. כמו שמפרש רש"י את הפסוק "יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹוקֵיהֶם" (הושע ג' ה'), "תנא משום ר"ש בן יוחאי בג' דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקדש... אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן".

זה יכול לקרות בכל רגע

גם אם בעיני הטבע לא נראה פתרון מהיר, יש נבואות ברורות על כך שהר הזיתים יבקע, "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה" (זכריה י"ד ד'). כידוע הר הזיתים צמוד להר המוריה ואם יהיו בו תזוזות כה משמעותיות, בוודאי שזה ישפיע גם על הר המוריה. באחרית הימים הוא יהיה ההר הגבוה ביותר. ייתכן ובעקבות "רעידת האדמה" שתהיה בהר הזיתים, יתרחשו שינויים טופוגרפיים, בעקבותיהם הר המוריה יגבה כפי שהוא מתואר בנבואות, "והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים ונשא" (ישעיהו ב' ב', מיכה ד' א'). בכל אופן יש כאן רמז על כך שהמסגד יכול להתפורר תוך שניות.

התעוררות בעניין המקדש

יש חשיבות גדולה מאוד בהתעוררות לרצות את בית המקדש. לדבר על זה עם בני הזוג, עם הילדים, עם החברים. ללמוד על בית המקדש, לבקר כמכון המקדש, לעשות "תיקון חצות" ועוד. להתעורר לדרוש את בית ה'.