"ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים" (דברים יד,כג). 'למען תלמד ליראה את ה' אלקיך – מגיד שהמעשר מביא את האדם לידי תלמוד תורה' (ילקו"ש רמז תתצז). 'כי מציון תצא תורה. לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה, היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, כדדרשי' בספרי "למען תלמד ליראה" וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד. לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו, והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה' (ב"ב כא,א. תוס' ד"ה 'כי'). אדם עולה לירושלים לאכול את המע"ש שלו, ובזמן ההוא הוא מסתובב במקום של תורה וחכמים גדולים, וכך לומד ממעשיהם. מעין מה ששנינו 'יוסי בן יועזר איש צרדה אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם' (אבות א,ד). 'יהי ביתך בית ועד לחכמים – כשירצו החכמים להתקבץ ולהוועד, יהיה ביתך מוכן לדבר זה, שיהיו רגילים לומר נתקבץ בבית של פלוני. שאי אפשר שלא תלמוד מהם איזה דבר חכמה. משלו משל למה הדבר דומה, לנכנס לחנותו של בשם, אע"פ שלא לקח כלום, מ"מ ריח טוב קלט והוציא עמו' (ברטנורא). '… אבל על כל פנים תשתדל שידורו ת"ח אצלך בביתך, דממעשיהם תלמוד יותר מלימודיהם, דמה"ט גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה' (יכין). ע"י שאדם נמצא יחד עם ת"ח הוא לומד תורה מהם, בשמיעת ד"ת ובלימוד ממעשיהם. [ראה עוד ב'אבות לבנים' על המשנה הזו, ממרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א]. כך גם כשאדם עלה לירושלים, המצאותו בין חכמים גרמה לו ללמוד תורה, בשמיעה מהם ובלימוד ממעשיהם, וכן בראיתו את חיבורם לתורה זה בטח השפיע עליו לעשות כמותם וללמוד. נראה שזו ההשפעה של גידולי א"י. בא"י השכינה שורה ('..שארץ כנען כשרה לבית השכינה ואין עבר הירדן כשרה לבית השכינה' [ילקו"ש רמז תרצח]. 'אלך לחו"ל שאין השכינה נגלית שם' [מכילתא שמות יב,א]. ועוד), לכן יש לזה גם השפעה חיצונית שא"י מושכת לקדושה: '"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים – כן שיטת פרשיות הללו: צריכים אתם לשמור מצות ה' אלקיכם, כי הארץ הזאת טובה מארץ מצרים לשומרי מצותיו ורעה מכל הארצות ללא שומרים. כי הארץ אשר אתה בא שמה איננה כארץ מצרים, שאין צריכין למטר ובין טובים ובין חטאים בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם, אבל ארץ ישראל אם אתם שומרים מצות. "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה" – מטר בעת הצורך' (רשב"ם. דברים יא,י). כנגד הצד הפנימי שמשפיע קדושה, יש גם השפעה חיצונית. אותו דבר נראה בפירות, יש קדושה מהצד הפנימי: '... קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ … כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה' (ב"ח. טור סימן רח). ממילא יש בפירות קדושת השכינה, לכן יש לזה גם תוצאות, שחייבים תרו"מ, ובמע"ש הוא מתחבר לתורה ע"י עלייתו לירושלים, כמו שאומרים חז"ל. (אמנם תרו"מ מדאורייתא זה רק בדגן תירוש ויצהר [או גם שבעת המינים, או גם כל פירות האילן], וכן יש מחלוקת האם כיום החיוב מדאורייתא או מדרבנן [ואנו פוסקים כדעה שכיום זה דרבנן], אולם זו השפעה שמביעה בגלוי את הקשר לשכינה ולקדושה שיש בפנימיות, ולכן לא צריך בכל דבר ובכל הזמן, כמו שהגשם זה רק בחורף, וזה רק דבר אחד שיש בארץ [אמנם גם על דברים נוספים נאמר השפעה בארץ ע”י קיום המצוות, אולם בגשם זה הדבר שממש מחבר את האדם לה' במידי, שחייב גשם עכשיו, ולכן בו יש מעלה מיוחדת של הבאה לקירבה לה' יותר משאר דברים]). נראה ע"פ זה שמה שמצאנו דרשה במכילתא: '… מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש, ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומתכסה, הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ושניים להם אוכלי תרומה' (מכילתא שמות טז,ד). [בתנחומא הנוסח: '… מכאן היה רבי שמעון בן יהושע אומר: לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן' וכו' (תנחומא "בשלח" סימן כ). בפשטות צ"ל שזה טעות של המעתיקים, שהיה רשום רשב"י, ופתחו לר' שמעון בן יוחאי במקום בן יהושע, או להיפך. אולם כיון שלא מצאנו שם כזה 'ר"ש בן יהושע' למעט עוד פעם אחת (בילקו"ש נ"ך תתקסז), וגם שם זה טעות, כי במקור במשנה נאמרה הדרשה ששם בשם 'ר"ש בן יוחי' (משנה חגיגה א,ז) אז ודאי שזה טעות, שפתחו את הר"ת ל'בן יהושע' בטעות (או שהמעתיק הביט למקור שממנו העתיק, וראה את 'רבי יהושע' שנאמר שם קודם, וכך העתיק בטעות יהושע במקום יוחאי)]. נראה שמעבר לפשטות שרשב"י מתכוון לכהנים וללוים (שתרומה מן הסתם מתכוון לתרו”מ, ולאו דווקא רק לתרומה שהכהנים אוכלים), בא לרמז גם על אותם שעולים לאכול מע"ש בירושלים, שגם הם כשנמצאים שם ואוכלים את המע"ש שלהם, גם עליהם חל הכלל שהם שניים לאוכלי המן. (אולי לכן מעשר הוא עשירית, כרמז למתן תורה, שנתנו לוחות הברית, שבהם עשרת הדברות, ובזמן ההוא, במדבר, אכלו את המן כדי שיתחברו לתורה [תנחומא “בשלח” סימן א], וכך גם אוכלי המעשרות מתקשרים לזה [ויש גם שנים של מעשר עני, שבנתינתו לעני הוא גומל איתו חסד, וכך מתחבר ל”תורת חסד” (משלי לא,כו)]).