ז,יב: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ: אלשיך שואל כאן שתי שאלות: מדוע התחיל ברבים (תשמעון, ושמרתם) וממשיך ביחיד (ושמר ה' אלוהיך לך), ומדוע אמר רק 'משפטים' ולא ציין גם את החוקים והמצוות? אלשיך: "לא בלבד שכר מצוותיך בהאי עלמא ליכא, כי אם גם הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך להיטיב לזרעם – לא יאכילך אותה בעולם הזה, כי אם 'ושמר ה' אלוהיך' אותם שיהיה לך לעתיד...  אפילו (רק) משפטים שהדעת מחייבם – יש לכם בהם כל האושר הגדול אשר אומר אליכם". אם הבנתי נכון – ה' נותן שכר אישי על המצוות שנתן לכלל ישראל, אלא שהשכר לא יבוא בעולם הזה, ואין צורך ביותר ממשפט כדי להיות מאושר בעבודת ה'.

ז,יח: לֹא תִירָא, מֵהֶם:  זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: מדוע הכפילות 'זכור תזכור'? אלשיך: "תזכור יציאתך ממצרים ולא ירך לבך ... ועל ידי כן תזכור בעת  ראותך את הגויים ההם לפניך" זכירת ניסי מצרים תסייע בכיבוש הארץ. מעניין.

ט,ג: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא-הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ: מדוע דווקא 'היום' ידעו העם כי ה' הוא האלוהים? אלשיך: "כאשר תראה היום שאתה עובר את הירדן (שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-הַיַּרְדֵּן; פסוק א'), תדע כי ה' אלוהיך הוא העובר לפניך ולא כוחך הוא העושה". טוב מראה עיניים מדיבורים על ניסים.

ט,ט: וָאֵשֵׁב בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה--לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי: מדוע התורה מציינת לחם ומים, מספיק היה לכתוב 'לא אכלתי ולא שתיתי'? אלשיך: "לחם היה מה שלא אכלתי, ומים הוא אשר לא שתיתי, אך מזיו השכינה המשפעת בי – אכלתי ושתיתי, ועל ידה הייתי מתהווה הוויה רוחנית". לחם ומים הם אמצעי לקיום גשמי, ומחסרונם אתה למד שרוחניות היא מזון לנפש ולהתעלות.

י,א: וַעֲלֵה אֵלַי, הָהָרָה; וְעָשִׂיתָ לְּךָ, אֲרוֹן עֵץ: מדוע היה צורך לקרוא למשה להר, האם ה' לא יכול היה לכתוב את הדברים בארץ, שהרי 'מלוא כל הארץ כבודו'? אלשיך: "ההרה – וכל כך יזדככו שאין צריך לומר זולתך ... לא תוכל להיות אתם במקום אחד, עד תעשה לך ארון עץ להפסיק בינך ובינם". העלייה להר היא להפסיק בין העם לזיו התורה, ועל ידי כך יזדככו גם הם.

י,יב: וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אלשיך: "האם כל הדברים האלה מעט המה? ... אין דברים אלו בידי שמיים". למדנו שהיראה אינה תלויה בה' כי אם בנו, ובוחנו לזכות בה.