"ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא” (דברים ז,כו). 'א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי: כל אדם שיש בו גסות הרוח, כאילו עובד עבודת כוכבים, כתי' הכא (משלי טז, ה) "תועבת ה' כל גבה לב”, וכתיב התם (דברים ז, כו) "ולא תביא תועבה אל ביתך". ורבי יוחנן דידיה אמר: כאילו כפר בעיקר, שנאמר (דברים ח, יד) "ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך" וגו'' (סוטה ד,ב). 'נראה לבאר טעם הדרשה ע"פ מ"ד בסוגיא כאן כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו כופר בעיקר שנאמר (ח' י"ד) ורם לבבך ושכחת את ה', ונבאר שם ערך הדמיון בזה לכופר בעיקר משום דכיון שאפשר לבא לידי כפירה כדכתיב ורם לבבך ושכחת וגו' והוא אינו זהיר שלא לבא לידי זה והיינו שיש בו מדת הגאוה ש"מ דלא איכפת ליה שמא יבא לידי כך, וממילא הוא חשוב לפי"ז כאלו כפר בעיקר, יעו"ש, וגם כאן הכונה כן, ורק מסמיך זה על הלשון תועבה דכתיב בשני הענינים. ומה דאיתא בגמרא ור' יוחנן דידיה אמר כאלו כופר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת, אינו פליג על רשב"י בגוף הדבר, ורק מסמיך אפסוק אחר ובלשון אחר' (ת"ת). לכאורה אע"פ שדברי הת"ת יפים, בכ"ז מה לעשות ור"י אומר את דבריו בלשון אחרת, וגם בגמ' משמע שזה לא אותו דבר (שלכן אומרת 'ר' יוחנן דידיה אמר'). לכן נראה שרשב"י ור"י אינם בדיוק אותו דבר, שעובד ע"ז יכול לעבוד אותה בנוסף לה', ולעומתו כופר בעיקר יכול לכפור בקב"ה אבל לא להאמין באל אחר. לכן זה לא בדיוק אותו דבר, ולכן כל אחד הביא דבר שראה בגאוה קשר אליו. דברי ר"י מובנים שמי שגאוותן כאילו כפר בעיקר, כיון שמראה שיש בו חשיבות עצמית שבזה כעין מאפיל על מעלתו של הקב"ה, שמראה כאילו אין מי שמעליו, לכן זה כאילו כופר בעיקר. אבל דברי רשב"י שאומר יש בזה משום ע"ז, מדוע נחשב כך הגאותן? בפשטות זה משום שכיון שמתגאה מראה שיש בו עצמו מעלה חשובה, ממילא הוא עצמו כעין הע"ז. (שזהו כמו שמובא בהמשך: 'עולא אמר כאילו בנה במה, שנאמר (ישעיהו ב, כב) "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא", אל תיקרי במה, אלא במה' [שם]. הרי שעל האדם עצמו גם דרשו כקשר לע"ז "במה הוא”, הוא עצמו הבמה). בפרט שהע”ז בבסיסה זה מראיה של כוחות הטבע הגשמי כאלים, כך שכשמתגאה בגשמי זהו כשורש הע”ז. ממילא לפי זה נראה שההבדל בין ר"י ורשב"י, זה תלוי באדם, שאם מתגאה אז הוא כע"ז, כדברי רשב”י, אבל המשכו זה שיתחזק בגאותו עד שירגיש כעין שהוא כבר מאפיל על הקב"ה ח”ו, ולכן אז זה כבר גם כפירה בעיקר, כדברי ר"י (כך שמדובר בשני שלבים. ע”פ זה אולי אפשר שבפס' של רשב"י זהו “תועבת ה' כל גבה לב”, שזה לשון גובה, ובשל ר"י זה "ורם לבבך", שנשמע כלשון מרום, מגביה עד השמים, שזהו יותר מסתם גבוה. וכן כאן "לב" וכן "לבבך" שכעין במילה ארוכה מ"לב", כעין רמז להמשך ממה שהתחיל ב"לב" ולא חזר בו, אז התגבר עוד עם הזמן). עוד אפשר לומר, שהגאותן נחשב כעובד ע"ז, כיון שנאמר עוד על הגאותן: 'א"ר יוחנן: כל אדם שיש בו גסות הרוח, לבסוף נכשל באשת איש, שנא' "ואשת איש נפש יקרה תצוד" … ר' חמא בר חנינא אמר: כאילו בא על כל העריות, כתי' הכא "תועבת ה' כל גבה לב", וכתי' התם (ויקרא יח, כז) "כי את כל התועבות האל" וגו'' (שם). ממילא כיון שהגאותן קשור לעריות, זהו קשר לשורש הע"ז, משום שבנ"י עבדו ע"ז בגלל העריות: 'אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא' (סנהדרין סג,ב). לכן בגאוה קשור לשורש הע"ז. ממילא זהו כמו שאמרנו שלרשב"י זהו כע"ז, שיכול להאמין בה' ויחד עם זה בע"ז, שכך כאן יכול בעריות שיצרו יתקפו אע"פ שמאמין בה', בכ"ז יצרו תוקפו ביותר ויחטא. כמו שמובא: 'אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים, ויתכסה שחורים, ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. איני? והתניא: כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם? מה היא? רבה אומר: זה המסתכל בקשת. רב יוסף אומר: זה העובר עבירה בסתר! לא קשיא, הא דמצי כייף ליצריה, והא דלא מצי כייף ליצריה' (קידושין מ,א). הרי שבעריות נאמר שלפעמים אינו יכול לכוף את יצרו, אע"פ שמאמין בה', שלכן הולך למקום אחר וכו' כדי שלא יהיה חילול השם. גם זה נרמז בהמשך הגמ' כאן: 'מאי "יד ליד לא ינקה"? אמר רב: כל הבא על אשת איש, אפי' הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו, דכתיב ביה (בראשית יד, כב) "הרימותי ידי אל ה' א'ל עליון קונה שמים וארץ", לא ינקה מדינה של גיהנם'. ('מאי יד ליד לא ינקה - סיפיה דקרא דאיירי ביה לעיל הוא: "תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה”; ה"ג: כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו כו', ול"ג כל הבא על אשת איש, דלא משתעי קרא אלא בגסי הרוח'. רש”י). שדרשו על הבא על אשת איש שה' לא ינקה לו, אולם לכאורה קשה שהפס' מדבר על גאותן ולא על הבא אשת איש (כמו שאומר רש"י, ולכן משנה את הגרסה)? אלא זה מבוסס על כך שהגאותן סופו לבא על אשת איש, או כעין שבא על כל העריות, ולכן נלמד מזה לזה. ממילא גם דרשת רשב"י שמבוססת ע"פ מה שאמרנו על השורש של העריות, חל בו דברי ר"י שה' לא יסלח לו גם אם הקנה לקב"ה שמים וארץ כאברהם, שזהו שמאמין מאוד בקב”ה. ממילא זהו כמו שאמרנו בדברי רשב"י שכעין ע"ז, זה יכול להיות שמאמין בקב"ה, ובכ"ז עובד ע"ז. (ממילא ההבדל ביניהם, זה ע"פ האדם, האם בגאותו גם מרגיש שכופר בה', או שמאמין בה' ובכ"ז מתגאה).