פרשת מטות – מסעי - החניה ברפידים ומשמעותה.

מאת: אהובה קליין.

שתי הפרשיות  מטות ומסעי - מסיימות את חומש במדבר.  בפרשת מסעי - התורה מתארת את מסעות בני ישראל במדבר ואת מקומות חנייתם.

אחת התחנות המוזכרת בפרשת "מסעי"- היא: רפידים וכך הכתוב מתאר את   חנייתם של עם ישראל במקום זה: " וַיִּסְעוּ, מֵאָלוּשׁ; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִם, וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת"  [במדבר ל"ג, י"ד]

השאלות הן:

א] היכן ממוקמת רפידים?

ב] מדוע התורה מציינת כי לא היה לעם ישראל מים ברפידים?

תשובות.

רפידים.

על פי "דעת מקרא"- מדובר בתחנה העשירית של בני ישראל- מאז  יציאתם ממצרים לכיוון הר סיני. והיא השביעית בדרכם מן המקום שנקרע להם הים. וכמו שכתוב:

"וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם, לִשְׁתֹּת הָעָם.  וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה; וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֹשֶׁה, מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה-תְּנַסּוּן אֶת-יְהוָה.  וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה...." [שמות י"ז, א-ו]

ניתן ללמוד: כי רפידים הייתה קרובה להר חורב-וזאת מהפסוק הבא:  "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן- שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר" [ שמות י"ט, כ]

במקום זה לא היה לעם מים לשתות.

האירוע מתואר כאן בתמצית ולא בפרטי פרטים- כפי המתואר בחומש שמות.

המקום נקרא: "מסה ומריבה" מהטעם : "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה- עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן".   [שמות י"ז, ז]

כמו כן, ישנה השערה: כי המקום היה  בקרבת הר חורב - זאת על סמך  הפסוק: "הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל".[שמות י"ז, ו]

"וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת"

הרב חיים שמואלביץ מסביר: בספרו: "שיחות מוסר": כי כאשר בני ישראל הגיעו לרפידים, מסופר: "וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. ".[ שמות י"ז, ח] ועל כך אמרו חז"ל [מכילתא, שם] "ברפידים" על שרפו [שנחלשו] ידיהם מן התורה ואילו כאשר  "ויסעו מרפידים" ,הם נסעו והתרחקו מהרפיון שאחז בהם.

אורח חיים הקדוש אומר על כך: "הכנה ראשונה לקבלת התורה- היא התגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא עשב  המפסיד השגתה" וחיזוק בעניין התורה – צריך להיעשות במסירות נפש ממש עד שהיהודי ימית עצמו עליה.

כדברי חז"ל: [מסכת שבת פ"ג, ב]

"זֹאת, הַתּוֹרָה, אָדָם, כִּי-יָמוּת בְּאֹהֶל"- אין התורה נקנית, אלא במי שממית עצמו עליה" [יעו"ש  ,באוה"ח]

את המסר של ההתחזקות בתורה, ניתן ללמוד מיעקב אבינו: לפי שבמשך י"ד שנים למד תורה בבית מדרשו של שם ועבר- הוא לא שכב אפילו על ריצפת לבנים, על כך אמרו חז"ל: על הפסוק: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּיקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא". [בראשית כ"ח, א] אומנם באותו מקום שכב. אבל י"ד שנים ששהה בבית מדרש של שם ועבר - לא שכב בלילה – לפי שעסק בתורה.

רש"י סובר: נמצא - שאפילו על אבן לא שכב בכל התקופה של י"ד שנים.

רש"ר מסביר: כאשר הגיעו  בני ישראל לרפידים , נאמר: "וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת"- אך לא נאמר: "אין מים לשתות" כי עדיין הם לא הגיעו למצב של חוסר מים מוחלט, אלא התבוננו על פני הארץ וראו שאין בה די מים - להמון כה גדול של אנשים. לכן  חששו שלא יהיה די מים – לכל העדה, לכן התחילו לריב עם משה  כלומר: "להעלות  תביעה" מוצדקת או, דמיונית. בתגובה על כך, משה כמובן כעס עליהם ואמר להם:

"..... מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְהוָה"?

רש"י מסביר: כי כוונת משה בדבריו: מה אתם מנסים את ה'- האם יוכל לספק לכם מים במדבר?

רש"ר מסביר את דברי משה לעם : אתם יודעים היטב, שלא אני הוא זה המוליך אתכם במדבר ,אלא ה'! ובוודאי ראיתם הרבה דברים שה' פעל למענכם- עד כי  אתם יכולים להיות בטוחים שלא ייטוש אתכם בצמא במדבר!

המסע מרפידים עד הר חורב- לא היה מרוחק, אלא מרחק של הליכה במשך יום אחד. ונראה, שאם בני ישראל  לא היו מתלוננים על מחסור במים ,טרם הזמן להגעת הר חורב, היה ה' נותן  להם תחילה להרגיש את המחסור –במים- ברפידים ואחר כך מאפשר להם להגיע להר חורב - שהיא המטרה העיקרית למסעם במדבר -ובהר חורב היה מוציא להם מים מהסלע בכמות מרובה - שהרי שם הם  עתידים לקבל את התורה ולשהות  במקום זמן רב, השערה זו- שהמים  יצאו בהר חורב לא  הייתה תוצאה מתלונתם, אלא חלק מתוכנתו הראשונית של הקב"ה,    השואבת חיזוק – גם מדברי חז"ל-כי לאחר חורב המים היו מתלווים אליהם בצורת "בארה של מרים" ומאותו זמן, כל שתיית מים חיים שהייתה להם במדבר, באה מעוצמתו של הסלע בהר ה'. ששם קיבלו את התורה.

התוצאה היחידה מתלונתם של בני ישראל טרם הזמן המיועד להוצאת המים, שגם עכשיו בעת ששהו, בני ישראל ברפידים  ה' הוציא להם מים מחורב. והמשמעות היא: שהמים  זרמו מחורב אל מחנה ברפידים. ואת זאת ניתן ללמוד  מהמילים: "וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם",  [שמות י"ז, ו] ועל כך שר גם דוד המלך בתהלים:

"שָׁאַל, וַיָּבֵא שְׂלָו;    וְלֶחֶם שָׁמַיִם, יַשְׂבִּיעֵם.
פָּתַח צוּר, וַיָּזוּבוּ מָיִם;    הָלְכוּ, בַּצִּיּוֹת נָהָר." [תהלים ק"ה,, מ- מ"א]

הכלי יקר, מתייחס  לבואו של עמלק להילחם כנגד ישראל ברפידים: כל עוד עם ישראל היו בשלמותם- עם ה' והיה שלום בתוכם, עמלק לא יכול היה  לפגוע בהם. אך כאשר עמלק ראה את בני ישראל במסה ומריבה על המריבות בתוך עם ישראל , שהרי כל החניות שלהם במדבר היו מלוות בתרעומות   ובנוסף במחלוקות בתוכם. וגם על כך שהם היו מנסים את ה' ומתלוננים כלפי ה',  דבר זה גרם לעמלק לפתוח פתח לבוא להילחם נגדם ולהוסיף טומאה על טומאתם. וכל כוונת עמלק הייתה כדי שה' יסור מעל עם ישראל- לפי שאין ה' משרה קדושתו, - כי אם במקום שיש גדר ערווה.

לסיכום, לאור האמור לעיל- עצם חנייתם של עם ישראל ברפידים- מרמז - על כך שרפו ידיהם מן התורה ואמונתם באלוקים התערערה וגרמה למריבה עם משה ועל כן המקום נקרא בשם:

"מסה ומריבה" כאשר הספק חודר לאמונה - התוצאות השליליות ממהרות להגיע, חלילה  - כמו שאומרים חז"ל: עבירה גוררת עברה.  יהי רצון שנתחזק באמונה בקב"ה ויקוים בנו הפסוק:

"לֹא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים" [ישעיהו  י"א, ט']