"ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלקים לאשר לא עבדו” (מלאכי ג,יח). 'א"ל בר הי הי להלל: מאי דכתיב (מלאכי ג, יח) "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו"? היינו צדיק, היינו עובד אלקים, היינו רשע, היינו אשר לא עבדו? א"ל: עבדו ולא עבדו, תרוייהו צדיקי גמורי נינהו, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד. א"ל: ומשום חד זימנא קרי ליה "לא עבדו”? א"ל: אין, צא ולמד משוק של חמרין, עשרה פרסי בזוזא, חד עשר פרסי בתרי זוזי' (חגיגה ט,ב). 'היינו צדיק היינו עובד אלקים – מי הוא צדיק ומי הוא עובד אלקים הלא אחד הוא. אינו דומה שונה פרקו כו' – אע"פ ששניהן צדיקים לא עבדוהו בשוה שזה עבדו יותר. עשרה פרסי – ישכיר לך אדם חמורו בזוז אחד שכבר נהגו כן, ואם תאמר לו לילך פרסה יותר ישאלך שני זוזים' (רש"י). 'בר הי הי להלל. יש מפרשים שגר היה, והיינו בן אברהם ושרה שנתוסף ה"א בשמן' וכו' (תוס'). מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א מסביר (ב'לזמן הזה' 'בין עובד אלקים לאשר לא עבדו') שכנראה מאה פעמים היתה הנורמה של הלימוד כדי לדעת היטב את פרקו בע”פ, ולכן מאה זה הנורמה, ומי שלומד יותר, ואפילו פעם אחת זה מראה את היחס הנכון שלו לתורה, שלומד שוב אע”פ שיודע היטב, כיון שזהו תורת ה', ולכן הוא נקרא “עובד אלקים”. נראה שרש”י רמז לזה, שאומר 'ישכיר לך אדם חמורו בזוז אחד שכבר נהגו כן', שמה בא לומר בכך שכך נוהגים? אלא כנראה שבא לרמוז שבדר”כ השכרה היא עד עשרה פרסאות ולא יותר, שכך נוהגים להשכיר, ולכן גם המחיר קבוע, אבל אם מוסיף זה כבר חריג ולכן אז לוקח כרצונו יותר. אותו דבר זהו בלימוד, שמאה פעמים זהו הנורמה של הלימוד, ואפילו פעם אחת יותר זה כבר חריג, ולכן מעלתו גדולה יותר. נראה שאף בגמ' נרמז לזה, שאומר הלל: '.. משוק של חמרין', למה שלא יאמר 'מחמרין', שכך מצוי אצלם, מה העניין של הזכרת השוק שלהם? אלא שבא לרמז שזה עניין של כח השוק, ההרגל של הנורמה בשוק. לכאורה מדוע נתן הלל דוגמה דווקא משוק של חמרין, ולא מדבר אחד? (בפשטות זה משום שזהו דבר מצוי וידוע לכל.) נראה שבא לרמז שההבדל בין הנחשב עובד ה' לבין לא עובד ה', זה לא רק מצד מעלתו, אלא יש לזה השלכה גדול מאוד על קדושת העולם. לכן לא סתם מביאים בשם הלל, אלא מביאים שמי ששאלו זהו הי הי, שהיה גר ונקרא ע”ש אברהם ושרה שהתווסף להם אות בשמם. ע”י התווספות האות, אברהם ושרה יכלו להביא את יצחק לעולם: '"ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע". אמר רב שמואל בר רב יצחק: המזל דוחקני ואומר לי אברם אין את מוליד. א"ל הקדוש ברוך הוא: הן כדבריך, אברם לא מוליד, אברהם מוליד. "שרי אשתך לא תקרא שמה שרי" שרי לא תלד, שרה תלד' (ב"ר מד,י). שינוי השם קשור לשינוי המזל של אברהם, שזה לא סתם שינוי אלא שינוי המזלות, כמובא בגמ': 'דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל? שנאמר (בראשית טו, ה) "ויוצא אותו החוצה". אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע, (בראשית טו, ג) "בן ביתי יורש אותי". אמר לו: לאו, (בראשית טו, ד) "כי אם אשר יצא ממעיך". אמר לפניו: רבש"ע, נסתכלתי באיצטגנינות שלי, ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. מאי דעתיך, דקאי צדק במערב? מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח. והיינו דכתיב (ישעיהו מא, ב) "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו“' (שבת קנו, א-ב). נעשה שינוי במזלות שבעולם כדי שיהיה לאברהם בן. יוצא ששינוי השם קשור גם בשינוי בעולם כולו. לכן גם הי הי נקרא ע”ש אברהם ושרה, לא רק בשל שהם נחשבים לאבות הגרים (שאברהם היה המגייר הראשון, שלכן נותנים לגרים את השם 'בן אברהם'), אלא שגר נעשה אדם חדש ('גר שנתגייר כקטן שנולד דמי'. יבמות מח,ב) שקשור עכשיו בקדושה, שנעשה יהודי, שזו מציאות גבוהה מגוי (כעין ההבדל בין דומם לצומח וכדו'), ולכן זה כעין שינוי השם באות בשביל הבאת יצחק לעולם, שהמציאות כולה השתנתנה בכך. לכן בכוונה הגמ' מביאה שזאת שאלתו של הי הי (מעבר לכך שראוי לומר בשם אומרו), כדי לרמז שגם בתשובה יש התייחסות לבריאת מציאות שונה, שזהו הרמז בשוק של חמרין, שחמור מרמז על הגעתו של המשיח (חמורו של משיח), שבזמן הגאולה כל העולם יתוקן ויעשה יותר גבוהה בקדושה (ולכן גם יבואו הגוים וירצו להתגייר). לכן אז יראו את ההבדל בין שני הצדיקים הגמורים, כיון שההבדל ביניהם משפיע על תיקון העולם. שאמנם צדיק גמור ודאי שמשפיע מאוד על תיקון העולם, אבל מי שנחשב “עובד אלקים”, שיש בו קשר שלם יותר לעבודת ה' בעולם, לגילוי שם ה' בעולם, מעשיו משפיעים הרבה יותר לתיקון העולם. לעתיד זה יראה כ"ך מודגש עד כדי כך שיראה אותו צדיק ש'רק' עשה כרגילות בצדקות, כאילו אינו עובד אלקים (כמו שנראה בפשט הפס', שלכן שאל הי הי שזהו מה שנאמר קודם רשע), שיראה רחוק מהתיקון הגדול של אותו אחד שנחשב עובד אלקים, שהשפיע ביותר על תיקון העולם כולו, ולכן גם שכרו יהיה גדול יותר (ז”א חוץ מזה שודאי שיש שכר גדול יותר גם עכשיו, לעתיד יודגש יותר שכרו, בשל שאז מודגש יותר ומוכח לכל שהוא קשור בתיקון גדול ביותר בעולם). (לכן גם הלל הוא המשיב, שמרמז בשמו על העוה"ז והעוה"ב, כמו שיש בהלל: 'משום שיש בו ה' דברים הללו: יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, ומתן תורה, ותחיית המתים, וחבלו של משיח' [פסחים קיח,א]. שכך צדיק שנחשב "עבד אלקים" מקדש את כל העולם הזה, שמתקנו בקדושה למעלת לעתיד לבא).