עיונים לשוניים - פרשת בלק: ברך, בין רש"י לראב"ע
נכתב על ידי איתיאל, 7/7/2020
ספר במדבר - פרק כ״ג - פסוק כ׳:
{כ} הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה׃
יש כאן דוגמה יפה לכוחו הרב של רש"י בדקדוק.
התרגומים הארמיים תרגמו "ברך" כשם עצם - ברכה: הָא בִּרְכָן קַבֵּילִית וַאֲבָרֵכִינֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל, וְלָא אָתֵב בִּרְכְּתִי מִינֵיה".
אך רש"י מבאר ש"ברך" הראשון משמש כצורת מקור, וה"ברך" השני כפועל עבר.
הראב"ע, שמגיע מיהדות ספרד הבקיאה בלשון, שמכירה את הדקדוק הערבי המפותח, יכול להתבטא בקצרה, כדבר הפשוט, ללא הסברים והוכחות:
הנה ברך לקחתי: שם הפועל. וברך ולא אשיבנה: פועל עבר. והטעם כמו: וה' בירך ברכה ולא אשיבנה.
האבחנה שמדובר בשם פועל ובפועל עבר היא פשוטה מבחינת הראב"ע. הקושי היחיד שהוא מתעכב להסביר הוא חוסר המושא. ועל כך הוא משיב כשיטתו, לפיה כל פועל כולל שם עצם (הלך = הלך הליכה וכו').
ראו לעומתו את דברי רש"י: בָּרֵךְ. כמו לברך: ...ובֵרֵךְ. כמו ובִרֵךְ. וכן הוא גזרת רי''ש, כמו (תהלים עד, יח) אויב ֵחרֵף, כמו חִרֵף, וכן (שם י, ג) ובוצע בֵּרֵך, המהלל ומברך את הגוזל ואומר, אל תירא כי לא תענש, שלום יהיה לך, מרגיז הוא להקדוש ברוך הוא. ואין לומר ברך שם דבר, שאם כן היה נקוד בפתח קטן (=סגול) וטעמו למעלה (=מלעיל), אבל לפי שהוא לשון פִּעֵל הוא נקוד קמץ (=צירה), וטעמו למטה (=מלרע):
לרש"י אין בלקסיקון המושגים אין המילים שם פועל או מקור. לכן הוא מציין זאת באמצעות הדגמת הוספת אות השימוש ל' האופיינית לשם פועל - לברך. אכן, בימינו נהוג להשתמש במקור רק בתוספת ל' (בתנ"ך יש מקור מוחלט ללא תוספת, כמו אצלנו, או בהוספת כל אחת מאותיות בכל"ם).
בעניין ה"ברך" השני - רש"י מתמודד עם הניקוד השונה מהמקובל, ע"י שיעור קצר עם דוגמאות, בנושא תשלום דגש של האות רי"ש.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
