"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַמַּטֶּה... וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו...  וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ... וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר כ, ז-יב)

מה היה חטאם של משה ואהרון? המקובל לומר - שהיכו את הסלע במקום לדבר אליו. אלא שאם כן משה אינו אשם כל כך, שהרי בפעם הקודמת לאחר צאת בני ישראל ממצרים, אמר לו ה' מפורשות (שמות יז, ו): "וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם". ואף כאן אמר לו ה': "קַח אֶת הַמַּטֶּה". אומנם בהמשך נאמר לו: "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע". אך אם הכוונה להסתפק בדיבור בלבד, לשם מה נאמר לו לקחת את המטה?

בילקוט שמעוני בפרשתנו (רמז תשס"ג) מובא מדרש: "כשהנער קטן - רבו מכהו ומלמדו, כיוון שהגדיל - בדיבור הוא מייסרו. כך אמר הקב"ה למשה, כשהיה סלע זה קטן הכית אותו, אבל עכשיו ודברתם אל הסלע".

המדרש רואה בסלע את לב האבן של העם בתחילת דרכו. כשהיה זה עם עבדים, היוצא ממצרים, היה צורך לחנכו בהכאה (משלי כט, יט): "בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד". אולם הדור החדש, העומד להיכנס לארץ ישראל, הוא דור מבוגר יותר, אין עוד לחנכו בהכאה, אלא בדיבור. על פי ההלכה אסור לאב להכות את בנו הגדול, בכך הוא עובר על "לפני עיוור לא תיתן מכשול". כי הבן עלול לבעוט או כפי שהניסיון מוכיח לנו שהתוצאה החינוכית עלולה להיות הפוכה. אדם גדול אין מכניעים בכוח. יש לדבר על ליבו ולשכנעו ברוח טובה.

עם ישראל התבגר במשך ארבעים שנה, והגיעה העת לדבר אליו בשפה רכה יותר. שפת הכוח, לא רק שלא תועיל, היא עלולה אף להזיק. לא ניתן בכח להשליט אמונות ודעות, רק על ידי הבנה ניתן לשכנע בני אדם בדרך האמת.

רבים מבני האדם רוצים להיות אוטונומיים ולפעול גם על פי הבנתם ושכלם. על אף הפן השלילי שיש כאן, של הפרזה בכוחו האינטלקטואלי של האדם, שכאילו את הכל הוא יכול להבין, ואין דבר נשגב מבינתו, כביכול - יש גם פן חיובי לתופעה שאנשים מעוניינים לפעול מתוך הזדהות והבנה - הם רוצים לעבוד את ה' מאהבה ולא רק מיראה. הם רוצים שידברו אליהם ולא רק שיכו אותם.

האהבה והיראה משולבות זו בזו. המטה אומנם נחוץ לשם שמירת המסגרת, אולם עיקר ההשפעה נעשית בדיבור.

הרב יעקב אריאל שליט"א, מהספר: "מאהלי תורה - לתורה ולמועדים"