"רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין"

(אבות ד, טז)

רבי יהודה הלוי, בספרו "הכוזרי" כותב שעובד ה' אינו פורש מן העולם עד שיהיה הוא למשא על העולם והעולם למשא עליו, ואינו מואס בחיים שהם אחת הטובות שהשפיע הקב"ה עליו. להיפך, אוהב הוא את העולם ואת אריכות הימים (הכוזרי, מאמר ג, א): "שֶׁלֹּא יִהְיֶה... לְמַשָּׂא עָלָיו וְיִמְאַס הַחַיִּים שֶׁהֵם מִטּוֹבוֹת הַבּוֹרֵא... אוֹהֵב הָעוֹלָם וַאֲרִיכוּת הַיָּמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקְנֶה אוֹתוֹ הָעוֹלָם הַבָּא, וְכָל אֲשֶׁר יוֹסִיף טוֹבָה יַעֲלֶה מַדְרֵגָה לָעוֹלָם הַבָּא".

עובד ה' מבין שהחיים בעולם הזה הם "מִטּוֹבוֹת הַבּוֹרֵא" ואין לו למאוס בהם. היהדות דוגלת שישנה העדפה ברורה של החיים על פני המוות (דברים ל, יט): "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים", כך מצווה התורה. תפיסה זו גם משליכה לתחום ההלכתי, שנפסק כי (כתובות יז, א, טוש"ע סה): "מעבירין את המת מלפני הכלה", דהיינו, קיימת זכות קדימה לחתן וכלה במעבר במקום צר או ברשות הרבים, על פני צעדת הלוויה של מת, וזאת מפני שביהדות החיים חשובים מן המוות.

אך ריה"ל יוצר קושי בכך שהוא אומר שאהבת העולם הזה היא מפני שהיא מקנה את העולם הבא: "אוֹהֵב הָעוֹלָם וַאֲרִיכוּת הַיָּמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקְנֶה אוֹתוֹ הָעוֹלָם הַבָּא".

לכאורה, משפט זה סותר את דברינו הקודמים. אם דברנו בשבח החיים בעולם הזה, הרי שכעת המסר הוא הפוך: מכאן משתמע לכאורה, שהעולם הבא הוא העולם העיקרי, והעולם הזה משמש אך ורק כהכנה אליו!

כדי לענות על כך, יש להעמיק בדברי חז"ל המשווים בין העולם הזה לעולם הבא (אבות ד, טז): "רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא". כלומר, אין לתפוס את העולם הזה כבית, ואת העולם הבא כבית אחר. על פי חז"ל, היחס בין שני העולמות הוא כיחס שבין הפרוזדור לטרקלין. אלו שני חלקים של אותו הבית, העולמות קשורים ביניהם בעולם מושגים זהה. אומנם החיים מתחילים בעולם הזה, אך הם מתרחבים בעולם הבא. לכן דייקו חז"ל כשאמרו "העולם הבא" ולא "העולם האחר". חז"ל קבעו כאן קשר איתן בין העולמות, המגדיר את העולם הנוכחי כפלטפורמה לעולם הבא. לכן החיבור לעולם הזה הוא הכרחי, לצורך ירושת העולם הבא, כי כל מעשה טוב שמוסיפים בעולם הזה מעלה אותנו מדרגה בעולם הבא.

ברוח הדברים כתב הרב קוק זצ"ל (אורות הקודש ח"ג עמ' קל"ו): "חכמי הלב מכירים באמת את האפסיות של עולם הזה מצד עצמו, והם מעלים את מחשבתם וציור עולמם למעלת עולם הבא... ומתוך שהם מסתכלים, שכל ההוויה המשך אחד יש לה, ממילא נעשה עולם הזה גם הוא מפואר אצלם, ומתוך כך הם דורשים לתקנו ולשכללו".

חכמי הלב, המעלים את מחשבתם לעולם הבא, באים מתוך כך להכרת ערכו של העולם הזה. מתוך ששני העולמות המשך אחד הם, הרי שמעלתו של העולם הזה עליונה בהיותו הפרוזדור לעולם הבא. הם מבינים שיש עניין וצורך בקיום העולם דווקא מתוך קישורם אל הקודש, ושהם "מחויבים" להמשך קידומו והתפתחותו של העולם - הם ממשיכים את מעשי ידיו של הקב"ה בבריאה.

הרב אורי שרקי, מתוך הספר "שיעורים בספר הכוזרי".

הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת מעלות, מתוך הספר: "רבה אמונתך – שיעורים במדרש רבה, שיר השירים רבה פרשה א