שמירת שבת לשוכח מניין הימים
נכתב על ידי איתיאל, 17/5/2020
חידושי מבוסס על המאמר הבא, ויובא לאחר ציטוטו:
שמירת שבת בתנאים הסתברותיים
תקציר למאמרו של הרב יאיר הלוי (תחומין יג, עמ' 155- 162) / הרב עקיבא כהנא
שבת סט ע"ב
קיצור: מאמרו של הרב יאיר הלוי משווה בין האפשרויות בבבלי ובירושלמי למי שאינו יודע מתי שבת, והוא מראה למי יש סיכויי פגיעה טובים יותר בשבת ביחס למאמץ שהושקע בשמירתה, כמו כן הוא מבאר פשט בדברי הירושלמי, שמציע מודל שונה לשמירת שבת באדם שאינו יודע מתי היא.
1. בבבלי מי שאינו יודע מתי שבת שובת באופן קבוע פעם בשבעה ימים (עם מחלוקת האם שבת לפניהם או לאחריהם).
2. בירושלמי מובאת דעה נוספת (ר' יצחק בר אלעזר) שעושה בצורה זאת: 6 ימי חול – שבת, 5 ימי חול – שבת, 4 ימי חול שבת... עד שמגיע ליום חול ויום שבת.
3. פני משה מבאר שהוא רוצה לנסות לפגוע בשבת האמיתית, ולכן הוא חושש בהתחלה שנשבה ביום ראשון, ולכן מונה ששה ועושה שבת, ואח"כ חושש שנשבה ביום שני, ולכן עושה שבת אחרי 13 ימים וזה סוגר את החשש הזה, וכו'.
4. הירושלמי מקשה מה קורה כשנשבה ביום שלישי? שאז יוצא שבכל המחזור הראשון אין שבת אחת שחלה בזמנה.
5. ותירוץ ירושלמי: "רב הוה חיליה לתרין מחזירין הוא עבד שובתא" לפני משה הכונה שזה המשך הקושיה, ויצא ששני מחזורים של ספירה הוא לא עושה שבת בזמנה. קרבן העדה מבאר שהוא סבר שקודם מונים ימי חול ואח"כ שבת ולא להיפך, וזה כשיטת רב בגמרא שם. ר' שאול ליברמן מבאר שהתירוץ הוא שגם אם נשבה ביום שלישי, במחזור השני יצא שהוא שבת בזמנה. {ע.כ. – נראה שאין מחלוקת וגם קרבן העדה מסביר כך את התירוץ} וכותב הרב ליברמן שגם אם נשבה בימים ה' או ו' לא יפגע בשבת במחזור הראשון אמנם, שאל על היום הראשון שיש בעייה.
6. הסיבה שרב נחמן בירושלמי מנסה לפגוע בשבת היא כדי לצמצם את חילולי השבת הוודאים. (כיון שירושלמי מדבר על שבוי שנשבה הוא דואג לו לזמן ארוך יותר)
7. ההסתברות במודל של הבבלי של שמירת שבת בזמן נכון היא 1:7 זאת בניגוד למודל של הירושלמי.
8. במחזור של הירושלמי יש 27 ימים (6+1, 5+1, 4+1, 3+1, 2+1, 1+1) שזה שלושה שבועות עם שארית 1, מה שאומר שכל מחזור יתחיל יום לפני המחזור שקדם לו (אם מחזור אחד התחיל ביום שני, המחזור הבא יתחיל ביום ראשון).
9. לפי החשבון, אם המחזור יתחיל ביום שלישי, מתוך שבעה מחזורים (189 יום שאחר כך הופכים להיות מחזוריים, כי כפי שאמרנו כל מחזור זז יום אחורה) השבוי יפגע רק ב 6 שבתות אמת, מתוך 42 ששמר, והיחס הוא 1:7, אמנם, מספר השבתות האמיתי באותו זמן (189 יום) הוא 27, שמתוכם הוא שמר 6, ולכן 6/27 = 2/9 שהוא יחס גדול יותר מ 1:7.
10. גם במסגרת המחזורים הבודדים שנדרשים עבור השבוי, עד שהוא פוגע בשבת אמת, שנע בין מחזור לשלושה, נע תחום הפגיעה בשבת בין 1:4 ל- 1:6 שהוא יחס טוב הרבה יותר מ 1:7 של הבבלי (שנכון אך ורק אם אותו יום שהתחיל לשמור הוא שבת, וזה בהסתברות של 1:7)
11. באופן הסתברותי במחזור של 189 יום, יש ג' עדיפויות לשיטת הירושלמי: 1. תמיד פוגעים ב 6 שבתות אמיתיות. 2. היחס בין שבתות האמת, לבין השבתות ששמר, הוא 2/9, ולא 1/7 כמו לשיות הבבלי (פי 1.56) 3. הסדרה לא תלויה בכלל ביום ההתחלה, כיון שהיא נסוגה בכל מחזור יום אחד.
12. לפי דברינו מובן למה לא הוסיף רב נחמן עוד יום למחזור, ועושה שבת נוספת ביום הבא, והיא מכיון שאם היה עושה כן היה כל מחזור בן 28 יום, והוא היה חוזר לאותו יום שבו התחיל את המחזור מה שהיה יוצר שוב מחזור זהים חוזרים, ולא היה מכסה את כל הימים (ופני משה ביאר שמן הסתם היה זוכר את היום שיצא בו)
13. יפה עיניים מציע מודל שלישי בירושלמי (לאור הקושיה בירושלמי שנשאלה רק על שבוי שנשבה ביום שלישי, ולא מימים אחרים) שהמניין מתחיל כמו שמופיע בירושלמי 6+1, 5+1.... 1+1, אמנם לאחר מכן הוא ממשיך בדילוגים חוזרים: 2+1, 3+1, 4+1, 5+1, 6+1, כך יוצא שבמחזור אחד יש 52 יום, שבהם לא משנה באיזה יום הוא נשבה הוא יקיים את השבת לפחות פעם אחת באותו יום, חוץ מאם נשבה ביום שלישי.
14. יחס הפגיעה בשבתות אמת לפי בעל היפה עיניים היא 11/52 שיעור קטן קצת מהשיעור של הפירוש השני בירושלמי, אך גבוה מהשיעור של הבבלי (כך גם יחס המאמץ לבין הימים)
15. אדם שהוטל עליו לבצע משימה בזמן חופשי תוך פרק זמן מוגבל, וזה פיקוח נפש איך יבצע?
א. יחלק בכל יום ויעשה בכל יום 'כדי חייו' של המלאכה
ב. יעשה בשיטה של 7+1 וכך יצמצם את הפגיעה למינימום, כיון שזה יפגע רק פעם אחת בשבת.
ג. ימתין עד השבוע האחרון, אז זה יחשב פיקוח נפש מונח ממש בפועל, ויהיה לו מותר.
16. ניתן להוכיח מביאור הלכה, שיש לעשות כשיטה השלישית, שכן הוא מקשה מדוע לא הרשו לאדם זה להרויח ביום או יומיים יותר מכל הימים, וכך יוכל לשבות ארבעה ימים? ומתרץ שכשעושה בגלל פיקוח נפש, כל יום כדי חייו, והפיקוח נפש כרגע מונח לפניו, אין זה נקרא כלל חילול שבת, כי פיקוח נפש לא נחשב חילול שבת.
****
עד כאן דבריו, ומכאן הארותי:
עוד הירושלמי נראה שמנסה לעבוד לפי הסתברות, הבבלי לא מציע שיטה שונה בהסתברות, אלא בכלל מגיע מכיוון אחר.
הירושלמי מנסה לפגוע בשבת האמיתית. הבבלי מוותר על זה, ורק עושה "זכר לשבת".
מעבר לעניין גובה הסיכוי ההסתברות, יש את עניין הוודאות בתוך ההסתברות.
לפי הבבלי - או שהוא זוכה תמיד לשבות תמיד בשבת, או שהוא לעולם לא שובת בשבת.
לפי הירושלמי: הוא בודאי יזכה חלק מהפעמים בשבת האמתית. מאידך, לפי הבבלי, יש סיכוי (אמנם רחוק, 1/7) שהוא לא יחלל שבת בכלל, בעוד לירושלמי הוא בוודאי יחלל שבת.
זה כבר קשור לשאלה אחרת, האם עדיף ספק איסור או תערובת איסור.
***
עוד אפשר לומר שכלל אין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי.
סברת הירושלמי שייכת דווקא במי שיהיה במצב זה לאורך זמן. אז הרווח ההסתברותי גבוה יותר. אך במצב קצר, לא יהיו מספיק מחזורים כדי להרוויח כך, ולכן אין טעם בכך.
אכן, הירושלמי מדבר בשבוי, ואילו הבבלי בתועה במדבר.
בעוד התועה במדבר הוא בד"כ מצב זמני (תוך כמה שבועות מסתבר שיגיע ליישוב), שבי תחת יד גויים הוא מצב שיכול ח"ו להימשך שנים.
עוד נראה:
האמוראים בבבלי מבררים למאי נפק"מ של קביעת השבת. הרי מספק צריך לעשות בכל יום! בתחילה מציעים שבכל יום עושה כדי פרנסתו, ובשבת שלו אינו עושה. ומקשים שימות כך. אלא שיעשה ביום שלפני שבת שלו שתי פרנסתו. ודוחים: מה היתרון בכך? הרי גם בערב שבת שלו צריך לחשוש לשבת!
אלא מתרצים שהנפק"מ רק לקידוש והבדלה.
יתכן שהירושלמי סובר שבשבת שלו שובת לגמרי, ובשאר הימים עושה כדי שתי פרנסות, כדי שיהיה לו יום אחד של שביתה מלאה.
****
כיוון מחודש:
הכרעת הגמרא שמונה שישה ואחריהם שבת (ולא שבת ואחריו שישה).
יתכן שהבבלי סובר שחלק ממהות השבת היא לעשות שישה ימי מלאכה לפניו. "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי תשבות".
אמנם ברור שהיודע מתי שבת דעלמא - שובת בו אע"פ שהיה בטל מאיזה סיבה בימים לפניו.
אולי זה רמוז בהבדל הניקוד במילה "תַעשה" / "תֵיעשה".
בכל מקום שכתוב לשון יחיד, המכוון ליחיד שאינו מחובר לעולם, כי הוא במדבר, הלשון בציווי פעיל: "תַעשה מלאכה":
ספר שמות - פרק כ׳ -
{ט} שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒
{י} וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ.
ספר שמות - פרק כ״ג - פסוק י״ב:
{יב} שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר׃
ספר שמות - פרק ל״ד - פסוק כ״א:
{כא} שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבֹ֔ד וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת בֶּחָרִ֥ישׁ וּבַקָּצִ֖יר תִּשְׁבֹּֽת׃
ספר דברים - פרק ה׳ -
{יג} שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃
{יד} וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֜֔י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֖֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה...
לעומת בציווי לרבים, שם "תֵיעשה", בסביל. כלומר: אם תרצה תיעשה. רשות. והשבת חובה. בין נעשתה מלאכה בששת הימים ובין שלא.
ספר שמות - פרק ל״א -
{טו} שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ יֵעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֧ת שַׁבָּת֛וֹן קֹ֖דֶשׁ לַיהוָ֑ה כָּל־הָעֹשֶׂ֧ה מְלָאכָ֛ה בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃
{טז} וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃
ספר שמות - פרק ל״ה - פסוק ב׳:
{ב} שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיהוָ֑ה כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃
ספר ויקרא - פרק כ״ג - פסוק ג׳:
{ג} שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ שַׁבָּ֥ת הִוא֙ לַֽיהוָ֔ה בְּכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם׃
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
