"ועד זקנה אני הוא..."

ישעיהו מ"ו, ד':

דע שהאדם בזקנותו אל לו להכניס את עצמו לעולם לייאוש ולשאול את עצמו בקודרניות מי כבר צריך אותי עכשיו ומה כבר ייצא ממני אחרי שאני בבלות כזה שאני מעמסה על כול סובבי כי לא כן הוא כי יש קודם כול דברים שקיימים בעולם לא כי צריך אותם או לא צריך אותם אלה כי הם פשוט קיימים וזהו ולא צריך לשאול עליהם למה צריכים אותם ושנית כששואלים מה ייצא ממני אל תשאל שעד אין סוף זמן עתידי בעולמו של הקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא עושה לפעמים מהגיג קל רעותא דליבא קלה שעולה בליבו או במוחו של ישי תשוש כוח שעשועים עליונים בעתיד רחוק מאוד ובאשר להיות הישישים לפעמים מרגישים את עצמם מטרד על כול סביבתם דע שהסביבה חייבת לך את זה על כול צעירותך שבעליונים בצעירותו של האדם הרבה פעמים הוא היה הסיבה לפתיחת הרבה צינורות שפע לשפיעה של שפע גשמי לעולם הזה שממנו הסביבה ניזונה עשרות שנים קדימה ועכשיו בשיבה ובזקנה והישישות שעת מתן קיבול השכר וזה חובתם לך ישיש יקר.