לחידוש זה נוספו הערות המופיעות לאחר החידוש
 

"רבי יוסי הגלילי אומר: מניין אתה אומר שלקו המצריים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמישים מכות..."

דרשת ר' יוסי הגלילי מובנת, עשרת מכות מצרים נעשו ע"י אצבע כמו שאמרו החרטומים לפרעה "אצבע אלוקים היא" (שמות ח'). על הים נעשו המכות בכל היד כמו שנאמר "וירא ישראל את היד הגדולה"- ביד יש חמש אצבעות ולכן המצרים לקו על הים חמישים מכות...

מחלוקת ר' אליעזר ור' עקיבא, לעומת זאת, מעלה שאלות. הראשונה היא כמובן מה עומד מאחורי המחלוקת הפשוטה, הרי די ברור שאין הם חולקים כמה מכות בדיוק חטפו המצרים. מה זה משנה אם הם לקו מאתיים מכות בים-סוף או מאתיים חמישים?

הרב שפירא בביאורו להגדה מסביר שעניין ריבוי המכות בא להראות לנו את גודל השגחתו של הקב"ה, ואיך כנגד כל עינוי ועינוי שעינו אותנו המצריים בא ה' והעניש אותם מידה כנגד מידה. יתכן ע"פ הדברים האלו שר' אליעזר ור' עקיבא רצו להעביר לנו מסר חשוב בעניין הנהגת הבורא. המכות שהמצריים חטפו על הים היו איומות בין אם נאמר שהיו אלה מאתיים או מאתיים חמישים, אלא שבאו רבותינו להדגיש לנו את העובדה שהקב"ה לא ויתר למצרים גם על החטא הקטן ביותר. כל מכה שהמעביד המצרי נתן לעבד היהודי, הוא עצמו קיבל בסופו של דבר בים-סוף. בא ר' אליעזר ואמר שהמצריים קיבלו מאתיים מכות לא במקרה אלא מכיון שזה מה שהגיע להם, ור' עקיבא סבר שהגיע להם מאתיים חמישים ומשום כך הם חטפו מאתיים וחמישים מכות.

לפי הסבר זה המחלוקת בעניין מספר המכות הוא עקרוני מאד!

הגר"א מסביר מחלוקת זו בצורה אחרת. התנאים חיפשו להוכיח שהמצרים חטפו כמה שיותר מכות, כיון שה' הבטיח לעם ישראל "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך..." ובנוסף "והסיר ה' ממך כל חלי וכל מדוי מצרים הרעים לא ישימם עליך" ולכן ככל שיהיו יותר מכות למצריים כך יהיו פחות מכות לישראל.

ע"פ ביאורו של הגר"א קשה מדוע ר' אליעזר לא דרש את המילים "חרון אפו" בתור מכה נוספת, והסתפק "רק" בארבעים מכות במצרים ומאתיים על הים (ובכך הגדיל את מספר המכות שעם ישראל יכול לקבל)?

בהגדה "איילת השחר" מובא הסבר ע"פ מחלוקת ר' אליעזר ור' עקיבא בסנהדרין (דף קי:). מחלוקתם שם היא האם לדור המדבר יש חלק לעוה"ב או לא. ר' עקיבא סבר שאין להם עולם הבא ולמד זאת מהכתוב (במדבר י"ד): "במדבר הזה יתמו- בעוה"ז, "ושם ימותו"- בעוה"ב, והכי כתיב (תהלים צה) "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי". ר' אליעזר סבר שיש להם חלק לעוה"ב שנאמר (תהלים נ'): "אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח", אלא מה אני מקיים "אשר נשבעתי באפי" באפי נשבעתי וחזרני בי. ע"כ.

מחלוקתם היא האם שבועה באפו מחייבת או שהיא יכולה להיות גם איום בעלמא. ר' עקיבא סובר שכל שבועה "באף" היא מכה ולכן אין לדור המדבר חלק לעוה"ב. לעומת זאת ר' אליעזר סובר ששבועה "באף" לפעמים ה' יחזור בו ממנה ולכן זו לא הוכחה שלדור המדבר אין עוה"ב.

בהתבסס על מחלוקת זו ר' אליעזר ור' עקיבא חלוקים בעניין מספר המכות שלקו המצרים. ר' אליעזר סובר שיתכן ש"חרון אפו" זה רק איום ולכן כל מכה במצרים היה מורכב בודאי מארבע מכות (ואולי חמש). אבל ר' עקיבא סובר ש"חרון אפו" זו מכה בטוחה כמו "אשר נשבעתי באפי" ולכן כל מכה של מצרים הייתה מורכבת מחמש מכות.

לכאורה כאשר אנו רואים שהקב"ה נתן פי חמש מכות על הים מאשר במצרים, אנו נוטים לחשוב שזו הוכחה לכך שעיקר מלחמתו של ה' במצריים היתה על הים. סיבה נוספת היא שהקב"ה הטביעה את כל צבא מצרים בים- סוף, ולעומת זאת מכות מצרים באו בעיקר "להציק" למצריים. אבל כנראה שהדברים הם לא כך...

דוד המלך בתהילים (קמ"ד א') אומר: "...ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה"- מה ההבדל בין קרב למלחמה?

הקרב כידוע הוא בסה"כ חלק קטן בתוך המלחמה הגדולה, "הפסדנו בקרב-ננצח במלחמה" הפך לביטוי נפוץ. דוד המלך אומר שביד משתמשים לקרב אך את האצבעות שומרים למלחמה. אם נשתמש בזה למכות מצרים נראה שה' השתמש באצבע כדי להכות את המצריים כלומר מכות מצרים היו המלחמה. אך בים ה' השתמש בידו- מכות הים היו בסה"כ קרב!

השאלה כמובן היא איך זה יתכן, הרי אמרנו שהמצריים לקו על הים פי חמש מכות מבמצרים ובנוסף מתו כולם?!

העניין הוא שהמכות על הים ביחס למצריים באו כיון שהם ניסו לפגוע בבנ"י ומטרת המכות היה להציל את ישראל מידם, ומשום כך מתו כולם. במילים אחרות מלחמה גשמית.

לעומת זאת למכות מצרים היה מטרה אחרת. המכות באו להוכיח למצריים שהיו עובדי ע"ז, מיהו הבורא. מכות מצרים היו המלחמה, מלחמה רוחנית.

הקב"ה היכה אותם בצורה כזו שהיה בלתי נמנע מבחינתם לראות אותו כמו שאמרו החרטומים לפרעה "אצבע אלוקים היא". זוהי משמעות "המלמד ידי-לקרב, אצבעותי-למלחמה"