בגרות בתושב"ע- מועדים (ללא פורים, פסח)
הערה חשובה: החומר מלוקט ממקורות שונים ומתאים לכיתות חנ"מ
הקדמה:
"אשר תקראו אתם"- המילה אתם מופיעה בכתיב חסר, חז"ל דרשו, שאפשר לקרוא את המילה עם קמץ
וסגול, אתם קובעים את המועדים.
תאריכי המועדים כתובים בתורה, אבל הם תלויים בקידוש החודש, שתלוי
בהכרעת הסנהדרין. (בכך שסנהדרין קובעים אם יהיו בחודש 29 או 30 יום, הם בעצם
קובעים מתי יחולו החגים).
3 הרגלים (שבהם עולים לביהמ"ק): פסח, שבועות, סוכות
חז"ל הוסיפו: פורים, חנוכה.
ראש השנה- הקדמה
ספר החינוך - הטעמים למצוות תקיעה בשופר
האדם שקוע בעולם החומר, וכדי להתעורר מבחינה רוחנית הוא צריך משהו
חיצוני שיעורר אותו. מטרת שמיעת קול השופר היא להעירו לתשובה ביום הדין של ראש
השנה. הדבר דומה ליציאה למלחמה - גם ביציאה למלחמה תוקעים בשופר או חצוצרה כדי
שהלוחמים יתעוררו ויכינו עצמם לקרב.
השופר וקולו השבור (תרועה) רומזים לאדם לשבור את יצר לבו.
ראש השנה פרק ד' משנה א'
תקיעת שופר בזמן המקדש
ולאחר החורבן
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעים, אבל לא
במדינה.
משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהו תוקעין בכל מקום שיש
בו בית דין.
אמר רבי אלעזר: לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד.
אמרו לו: אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין.
כשיום טוב של ראש השנה חל בשבת, תקעו בשופר בבית המקדש, אבל לא במדינה
(=בשאר הארץ). לאחר החורבן ר' יוחנן בן זכאי תיקן שיתקעו במקומות נוספים
כשר"ה חל בשבת. המחלוקת היא באיזה מקומות נוספים תוקעים בשבת.
לפי ר' אליעזר: רק ביבנה, שבה היתה הסנהדרין הגדולה בתקופת ר' יוחנן בן זכאי. (וכך
צריך לנהוג בכל מקום שיש בו סנהדרין גדולה).
לפי חכמים: בכל מקום שיש בית דין של 23.
הר' צבי יהודה מסביר שתקיעת שופר אינה מלאכה שאסורה מדאורייתא בשבת.
(היא נקראת 'חכמה' ולא 'מלאכה'). בכ"ז, חכמים גזרו שלא לתקוע בשופר בשבת,
משום חשש של טלטול ברשות הרבים שהוא אסור בשבת. יוצא שחכמים גזרו לבטל מצוות עשה
של תקיעה בשופר, כשר"ה יוצא בשבת, כדי לשמור על קדושת השבת.
על כך נאמר- 'דברי סופרים (=חכמים) חביבין מדברי תורה"- גזירת
חז"ל של איסור טלטול שופר בשבת, קודמת למצווה מדאורייתא של תקיעת שופר.
