להורדת גרסת pdf של החיבור לחץ כאן

באדיבות המחבר

 לחלק הראשון לחצו כאן

האם רופא יכול לסרב לטפל בחולים במחלה מדבקת?

בקובץ מבית הלוי (ניסן תשנ"ב) הביא תשובת בעל שבט הלוי בעניין חובת הרופא האם יש חובה לרופא לטפל בחולה עם מחלה מדבקת מסוכנת ובעיקר בזמן מגיפה, או שהעצה לברוח מן העיר כשיש דבר, כמבואר (ב"ק ס' ע"ב) וכתב פשוטם של דברים שאסור לרופאים שיכולים להועיל לחולים לברוח לסלק מתפקידם, רק ישמרו עצמם ככל האפשר שלא להדבק כתקנת הרפואה בעתים הללו, ומביא ראיה מתקנת רבינו הגרעק"א זי"ע בשעת מגפת החולירע שכ' שאנשים שיכולים לשמש החולים האלה יהיו באופן קבוע בחדר הלאצארעט, וכ' שם שהוא שכר האנשים האלה, וכן כ' שם שיקראו מיד לרופא יע"ש ונדפס באיגרת מרן הגרעק"א בס' אגרות סופרים מכתב ל'  וכתב השבט הלוי דאינו משמע לי שידבר דווקא מאנשים אשר לא מבני ישראל המה.

* * * *

האם מותר לו לאדם להיכנס לרשימת מקבלי החיסון החדש לחולי קורונה שהומצא ע"י משרד הבריאות האמריקאי בתור שפן ניסיון?

האם מותר לו לאדם להיכנס לרשימת מקבלי החיסון החדש לחולי קורונה שהומצא ע"י משרד הבריאות האמריקאי בתור שפן ניסיון, שכידוע שהממציאים הרופאים לוקחים אנשים לתת להם את החיסון בתור ניסיון ומשלמים עליו טבין ותקילין, וכעבור זמן הם בודקים את בעלי הניסוי לדעת האם בחרו בחיים, והנה הרופאים אמרו לו שיש בזה סיכוי חמישים על חמישים שיתכן באמת שיעזור, אבל חמישים אחוז יוכל להסתכן ע"י החיסון.

כבר הסברנו בארוכה בשאלות הקודמות שאין אדם בעלים על גופו, ואם כן יוצא פשוט דגם כשאדם נמצא במצב של חולי בבחינת טוב מותו מחייו, אין לו רשות לחבול בעצמו, ודבר זה נלמד גם ממעשה רב ונורא בגמרא במסכת עבודה זרה (דף יח) שהרשעים מצאו את רבי חנינא בן תרדיון יושב ומקהיל קהילות ללימוד תורה בניגוד למה שהם אסרו ותפסוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגים של צמר ושראום במים והניחום על ליבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה, אמרו לו תלמידיו פתח פיך ותיכנס בך האש כדי שיתקרב מיתתו, להמעיט הייסורים, השיב להם מוטב שיטלנה מי שנתנה, ואל יחבל הוא בעצמו, ומכאן שסבר רבי חנינא בן תרדיון שאסור לעשות פעולה לקרוב מיתת הגוסס גם כשמצטער הרבה בגסיסות וטוב לו המוות.

ובחתם סופר (יורה דעה סימן שכו סק"ג) למד מהמעשה של רבי חנינא בן תרדיון שאף אם באו על החולה ייסורים הממרקים כל גופו של אדם, מכיוון שלא מועילה נתינת רשות של החולה לקרב את מיתתו, היות שגם הוא עצמו מוזהר על כך, הרי שאם איבד עצמו לדעת רוצח הוא משום שבמיתתו רצח את עצמו.

ועל כל פנים לשונו של רבי חנינא בן תרדיון "ואל יחבל הוא בעצמו" משמע דאיסור חבלה בגופו הוא גם באופן זה, ושאני ממה שהסכים אח"כ להצעתו של הקלוצטורין למהר מיתתו דשם לא עשה בעצמו שום פעולה רק שהניח לו לעשות פעולה הממהרת את מיתתו, אבל כאן שביקשוהו לפתוח את הפה כדי שיכנס האש הוי פעולה מצידו, וזה אסור לפי דעתו, וכן מה שאמר שיטלנה מי שנתנה רמז בזה גם למה שאמרנו דאין אדם בעלים על גופו.

והנה יש לדון בכאן שנכנס בין מקבלי החיסון בקבוצת הניסוי, אולי מכיוון דמיירי במגיפה עולמית והרי על ידי שיצליח הניסוי ימנע כל מחלה ומות מרבים, ואפשר דבכה"ג שמציל אחרים מותר לו להכניס עצמו לסכנה.

אלא שהפוסקים דנו הרבה בנוגע לתרומת אברים עבור חולה, כגון מה שנהוג לתרום כליה עבור חולה כליות הנזקק לדיאליזה שהוא במצב של פיקוח נפש, ודנו בזה בנוגע האם מותר לאדם להכניס עצמו לסכנה או ספק סכנה במטרה להציל חברו מסכנה, ומאחר ואין אדם בעלים על גופו, לכאורה משמע פשוט דאינו הבעלים למכור את כליותיו, דאינם שלו.

הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סימן צ) נשאל במי שאסור לו להתענות ביום כיפור מחמת חולשה ועל ידי זריקת תרופה על ידי הכנסת עירוי ואינפוזיה לתוך בגופו יוכל להתענות, אם צריך לעשות כן או לא, וכתב דלא מבעיה שלא צריך לעשותו עיוכ"פ כלל, אלא אף אסור לעשותו ובתחילה כתב דיש לחקור אם מה שחז"ל למדין בגמרא בבא קמא (דף פה) "ורפא ירפא" מכן שניתנה רשות לרופא לרפאות, אם הכוונה שבזה שהולך להתרפא אינו סותר גזירת הקב"ה, או דקמ"ל שאף על פי שסותר, מכל מקו לצורך רפואה מותר, ואם כן במקרה שלנו שרוצה להכניס לגופו עירוי ואינפוזיה הרי זה אינו לצורך רפואה אלא כל מטרת הכנסת העירוי היא רק כדי שיוכל לצום לכן יהיה אסור לו לעשות זאת שהוא סותר את גזירת מלך כיון דכל ההיתר הוא רק לצורך רפואה, ואמנם כתב שם, כיון שחיוב ליכא בכל אופן יש לחוש לחשש האיסור דסותר גזירת מלך, וגם שתחיבת מחט הוא חבלה שאסור לחבול בעצמו, כיון שאינו לרפואה וכו' יעו"ש. ומזה משמע מפורש שבוודאי כל היכא דעושה בדיקות למען ניסיון בעלמא הגם דעל ידי כן יביא לעזר לשאר אנשים, אבל הרי אינו מוטל עליו ואפשר על ידי אחר, אפשר דאסור.

סוף דבר הן אמת דכבר דנו האחרונים האם מותר אדם להכניס עצמו לסכנה כדי להציל חברו, ובפרט שמסכן עצמו לצורך הצלת רבים, אבל נראה דגם באופן שכוונתו להציל הרבים על ידי חלקו בקבוצת הנסיון, אמנם מכיוון שאינו תלוי בו כלל, וימצאו הרבה מזרע שאינם ב"י שיתנדבו להיות בקבוצה זו, ובוודאי כיון שהוי חשש סכנת נפשות, מי התיר לו להיכנס לספק סכנה.

* * * *

מכיוון שעדיין לא נמצא תרופה לחולי הקורונה, ממליצים לקחת ויטמינים כדי לחזק מערכות חיסוני הגוף וממילא למנוע המחלה האם מותר לקחת בשבת?

כידוע גזרו חז"ל על רפואה בשבת שלא במקום סכנה משום גזירת שחיקת סממנים, והיינו שחששו מכיוון שאדם בהול וחרד על רפואתו, שמא ישחוק סממני הרפואה בשבת, ונמצא עובר על איסור טוחן שהוא מל"ט מלאכות שבת.

והנה בדין לקיחת ויטמינים בשבת, מקודם יש להבהיר דיש שני סוגים:

  ·ויטמינים המורכבים מצמחים ומרכיבים טבעיים והוא משמש כתחליף למזון.

  · ויטמינים המיועד לחיזוק מזג האדם.

ובמרן השולחן ערוך בסימן (שכ"ח סעיף ל"ז) מבואר שאוכלים ומשקים שהם מאכל בריאים, מותר לאוכלם ולשתותם לרפואה, ואפילו שניכר שלוקחם לרפואה, ופשוט דמיירי בסוגי מאכלים שאינם מאכלים סתם, רק במינים שאים הרגילות לאכלם אלא לפעמים, וכך משמע בשולחן ערוך הרב (סעי' מ"ג) שכתב: אף על פי כן מכיוון שדרך הבריאים לאכלן "לפעמים" גם שלא לרפואה, מותר גם באכלן לרפואה.

ואילו מאכל ומשקה שאינו של בריאים, כתב המחבר דאם אין לו שום מיחוש, מותר, וביש לו מיחוש אסור. (ומה שנאמר בסעיף לב בשמן וחומץ צריך לומר שסוף סוץף הוי מאכל, מה שאין כן הכא לא הוי כלל מאכל בריאים), והמגן אברהם (סק"מג) כתב דמה שמותר באכילת מאכל שאינו של בריאים באין לו מיחוש, זה דווקא אם אוכל או שותה בכוונה להשביע רעבונו או צמאו, אבל אם שותה או אוכל מאכל שאינו של בריאים "לרפואה" והיינו לחיזוק מזגו כמו שביאר במשנה ברורה, זה אסור. ולפי זה יוצא שוויטמינים שעשויים לחיזוק הגוף אסור לקחתם בשבת, ושאני מוויטמינים שהם תחליפי מזון.

אמנם ככלל יש לשאול האם כשלוקח ויטמינים רק למנוע מחלה האם גם נכלל בגזירת שחיקת סממנים, דהרי (בסעיף מ"ו) נותנין על העין כלי להקר. וכתב שם המגן אברהם (סק"נ) דהוא הדין דמותר להניח טבעת ברזל סביב העין כדי שלא יתפשט הנפח, וצ"ב מה ההיתר, ובשער הציון רמז דהוי דרך סגולה, ואמנם מסיק שלכן מותר משום שאין הדרך לעשות דברים אלו ע"י שחיקת סממנים, אמנם לשון המגן אברהם לכאורה משמע שמותר כיון דהוא עשוי "רק למנוע" התפשטות הנפח, ולפי זה בחיסון וכדומה (מדובר בחיסון הנלקח בפה, ולא נכנס לדקירת המחט והוצאת דם שזה מהתורה) כיון דהוי רק למניעת מחלות אפשר דלא גזרו משום שחיקת סממנים. ושאני ממה שהבאנו לעיל מהמגן אברהם דכשנעשה לחיזוק הגוף אסור, דחיסונים אינם לחיזוק הגוף רק שהם מולידים חיסון הגוף למחלות מסוימות.

והרב צבי פסח פרנק זצוק"ל בספרו הר צבי (טללי הרים עמוד רס"ו) שדן בעובדה דהוה ששלטה מגפה בתרנגולים ויש רפואה לזה להאכילם איזה טבליות שמוללים אותם ונותנים להם בתוך אוכל, אם מותר לעשות כן בשבת, וכתב דיש בזה שלשה עניינים. א'. משום טוחן. ב'. משום מוקצה. ג'. משום שחיקת סממנים. והנה משום טוחן יש לומר שאין טוחן אחר טוחן, וכדאיתא בסימן שכ"א שמלח דק שנתבשל ונעשו פתיתים שמותר לחתכן בסכין, שאין טוחן אחר טוחן, ובדבר איסור מוקצה כתב על פי מה שכתב הב"ח (בסימן של"ד) להכריע דלא גזרו מוקצה במקום הפסד.

ולגזירה משום שחיקת סממנים, הנה מרן בשולחן ערוך (סימן שלב סעיף ג) כתב שאם אכלה כרשינין הרבה ומצטערת, יכול להריצה לחצר כדי שתייגע ותתרפא, וכתב במשנה ברורה שם דהגם שגזרו רפואה בשבת משום שחיקת סממנים, זהו באדם דהוא בהול ויכול להגיע לכך, אבל ברפואת בהמה אין אדם כל כך בהול שיבוא לשחוק סממנים, ולכן לא גזרו.

אמנם שם בהערה (טללי שדה) כתב דהיכא דהרפואה אינה לרפואת חולי רק להגנה כמו במגיפה להגן, אין בזה כלל משום איסור רפואה בשבת כיון שאיו התרנגולות עכשיו נגועות במחלה והטבליות אין זה רפואה לרפאות אלא שמירה שלא יקבלו מחלה לאו בכלל רפואה היא. ודוגמא לגה שלהגן שלא יחלה אינה בכלל רפואה, מצינו לעניין איסור רפואה בקמיע שיש בהם שמות דלהגן שלא יחלה מותר דאינו בכלל רפואה כדאיתא ביו"ד (סימן קעט סעיף יב), וכיוצא בזה מצינו במקום שרפואה גורם שם היתר כגון לעניין דרכי האמורי דקיי"ל כל דבר שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, ונחלקו ראשונים אם דבר שהוא להגן שלא יחלה נקרא רפואה לעניין זה, והשלטי הגיבורים (סוף פרק במה אשה) כתב כל דבר שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי וכו', וביאר בפסקיו שלא הותר משום רפואה אלא למי שהוא חולה וצריך רפואה, אבל מה שהוא להגן מן החלי שלא יבוא, הרי זה מדרכי האמורי. ומסיים דכבר כתב בקונטרס הריאות שאף להגן עליו מן החולי מותר, שהרי התירו לצאת בקמיע מומחה שלא יכפה, ואעפ"י שלא נכפה עדיין מעולם והקמיע דברי לחשים יש בו וכו' עיי"ש.

ואילו בשו"ת יוסף אומץ להחיד"א משמע דגם באופן שבא רק להגן הוי משום רפואה בשבת. וכן באגלי טל (סקנ"ב) מבואר שמותר ליקח רפואה שלא יבוא לידי חולי כולל כל הגוף, ובנשמת שבת (סימן ק"ג) הוכיח כן גם ממה שמבואר (בסוף סימן רע"ו) דמותר בחורף לומר לעכו"ם להבעיר אש כדי לחמם הבית משום דהכל חולים אצל הצינה, ולא בעינן להמתין עד שיצטנן ויחלה ואז נחמם הבית.

וכן כתב בספר נשמת אברהם (או"ח סימן שכ"ח סק"ג) בשם הגרש"ז אוירבאך זצ"ל דאדם שעלול בקל להצטנן ולקבל דלקת ריאות או מחלה אחרת אשר לאחר שיחלה בה יהיה מותר ברפואה, למה לנו להמתין עד שיחלה אם אפשר למנוע, ולכן מותר ודאי להשתמש בוויטמינים אם הצורך הוא לקבל את זה בכל יום גם בשבת. (אם לא יעזור כשייקח לפני שבת ממש ותיכף לאחר שבת).

הרי דיש הסוברים דהיכא דהוא נעשה רק למניעת מחלה או מגיפה, לא גזרו בזה משום שחיקת סממנים, ואם כן חיסון שנועד למניעת הידבקות מווירוס לפי שיטת זו לא גזרו בזה משום שחיקת סממנים.

ואמנם אם החיסון הוא דרך זריקה שצריך תחיבת מחט הגורם לחבלה שאיסורו מן התורה, בזה אם אינו חולה שיש בו סכנה או ספק סכנה , הרי אסור לעשותו. אבל אם החיסון הוא לרבים, הרי בתוך הרבים בוודאי ישנם כאלו דנחשבו לספק סכנה, וכמו שאומרים המומחים שלאנשים מבוגרים הוי ממש סכנה. צריך לדון אם מותר לתת לכולם.

* * * *

שמחות בזמן ההסגר

ברית מילה ופדיון הבן

אבא שנמצא בבידוד: אבא שנמצא בבידוד, ונבצר ממנו להיות בברית מילה של בנו, יכול לברך "להכניסו בבריתו של אברהם' וברכת 'שהחיינו', מחדרו אפילו אם רק שומע את כל הנעשה דרך מכשיר הטלפון (הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בשו"ת וישמע משה עמוד רצא, ובספר האשרי האיש ח"ב יו" ד עמוד עד).

תחנון - הנולד לו בן בעת שהוא שוהה בבידוד, ואין הוא יכול להשתתף בברית של בנו, המתפללים עמו במנין, אינם אומרים תחנון באותו יום בתפילות שקודם הברית מילה (משנ"ב סימן קלא ס"ק כב).

מוהל - כאשר התינוק והמוהל בריאים ואינם מבודדים, אזי אין לחוש למול את הרך ביום השמיני, ואסור לדחות את הברית, וינהג המוהל כפי שנוהג לכתחילה בכל ברית מילה.

ואם ישנו חשש סביר שהתינוק ידבק או המוהל, עיין בערוך השולחן יו"ד סימן רסד סעיף יט; שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן קנב, שו"ת בית יצחק ח"ב יו"ד סימן צח, שו"ת הר צבי יו"ד סימן ריד, שו"ת מנחת יצחק ח"ט סימן צח, תשובות והנהגות ח"ב סימן תקג, שו"ת שבט הלוי ח"ו סימן קמח אות ב. ח"ח יו"ד סימן לו).

אם התינוק נמצא בבידוד: אזי אין למולו כלל ועיקר באותם ימים, וחמירא סכנתא. אם המוהל בבידוד, ואין מוהל אחר בנמצא, יש לשאול מורה הוראה.

שליחות בברית מילה: אב שהוא בבידוד ואינו יכול להיות בעת הברית מילה ליד הרך הנימול, יכול למנות שליח שימול את בנו (דרכי משה יו"ד סימן רסד סעיף א, הגר"א סימן רסה ס"ק לה, תבואות שור סימן כח, שו"ת מהר"ח או"ח סימן יא, סימן קכח, צפנת פענח מהדו"ת לג, עכ) .

ברית מילה בעשרה:  יש לעשות את הברית מילה בעשרה (שו"ע יו"ד סימן רסה סעיף ו). וכמה טעמים נאמרו בזה: א. כדי לפרסם שהוא מהול. ב זו עדות נאמנה לישראל בעשרה. ג. משום שהתינוק בגדר היוצא מבית האסורים שצריך להודות בפני עשרה. אולם במקום שאי אפשר, מלים את הרך הנימול אף בפחות מעשרה" (שו"ע יו"ד סימן רסה סעיף ו). ואם אין עשרה אנשים כפי שהורו לנו במשרד הבריאות, מלין מיד ולא מעכבים או דוחים את מצוות ברית המילה. וכן כתב מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זיע"א (שו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סימן יח אות ה, וכן בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ד סימן ג אות ב). ויש שכתבו דאפילו אם קשה להשיג מנין אנשים, יאסוף כמה אנשים שיוכל (וכן כתב בספר כורת הברית סימן רסה סעיף מה)

סעודת הברית: - נוהגים לקחת מנין לסעודת ברית מילה, אכן זהו רק לכתחילה, אבל אינו מעכב. ואם יכול להמתין עד הערב ואז יהיה לו מנין יכול לעשות הסעודה בערב שאחר הברית (רמ"א יו"ד סימן רסה סעיף יב. ובמג"א סימן קלא ס"ק יא).

פדיון הבן: – מעיקר הדין אין חובה שיהיו שם עשרה אנשים (עיין מאירי פסחים קכא ע"ב). ורק להידור מצוה משתדלים שיהיו נוכחים שם עשרה אנשים, והכהן ואבי הבן עולים למנין, ואף נוהגים לעשותו ברוב עם (וכן כתב המהרי"ל - סדר פדיון הבן נדפס ב'מוריה' שנה ו' גליון ה-ו). ולכן אם קשה או שיצאה הוראה שלא להתקהל מניין אנשים, אפשר וצריך לפדות את הבן בלא עשרה, ולא ידחה את מצוות פדיון הבן לזמן אחר בשביל שיהא פדיון הבן במנין.

שליחות בפדיון הבן: - אבי הבן שנמצא במרכז רפואי או בבידוד, ואינו יכול לפדות את בנו בידיו ביום השלושים ללידתו, יפדה את בנו אצל כהן במקום שהוא נמצא, ואף יכול לברך ברכת על פדיון הבן, בשם ומלכות, ולא חוששים שמא הבן היה נפל. אם האבא נמצא במרכז רפואי ואין אפשרות להביא כהן לשם, ימנה האב את הבית דין שיהיו שליחיו ויפדו את בנו הבכור. ויש אומרים שאינו יכול לבקש מאשתו שתפדה את בנם, שמאחר ואין היא מצווה לפדות את בנה, אינה נעשית שליח. ויש אומרים שגם אשתו נעשית שליח. יש אומרים, שאין מועיל שליחות בפדיון הבן, ואם אבי הבן אינו יכול לפדות את בנו אצל הכהן מכל סיבה שהיא, אינו יכול למנות שליח לפדות את הבן. ויש חולקים וסוברים שכשם שבכל התורה כולה מועילה שליחות, כך בפדיון הבן מועילה שליחות. ויש שחילקו אם השליח נותן מכספו, לבין אם האב נותן

לו כסף שיפדה עבורו את בנו.

סעודת פדין הבן:

סעודת פדין הבן – מעיקר  הדין, אין שום חיוב או צורך בעשרה אנשים לסעודת פדיון הבן, אבל נכון לעשותה בעשרה אנשים, כדי לפרסומי מילתא (מהרי"ל - סדר פדיון הבן נדפס ב'מוריה' שנה ו' גליון ה והמקור הוא בהגהות מרדכי בגמ' יבמות סימן קכז, פדיון הבן כהלכתו פרק ח סעיף לג). ולכן אם קשה להשיג עשרה, יעשה את הסעודה בפחות ממנין ואל ידחה אותה לזמן אחר.

זמן קריאת שם לבת:

זמן נתינת שם לבת – נולדה לו בת למזל טוב בעת מגפה, ובשל כך הוא מתפלל ביחידות, הרי שייתן את השם לתינוקת בשבת בבית. קודם יקרא את פרשת השבוע מתוך החומש, ולאחר מכן, יאמר האב את ה"מי שברך" בקול, ויקרא את שם הבת, ולאחר תפלת מוסף ישתה "לחיים" עם בני ביתו (על פי הדרישה יו"ד סימן שס ס"ק ב).

נישואין

חופה: בעת אמירת ברכות אירוסין ונישואין שמברכין תחת החופה, צריך שיהיה עשרה אנשים גדולים והחתן מן המנין. והמנין יכול לכלול גם קרובים, מלבד שני עדים שלא יהיו קרובים (עיין בשולחן ערוך אה"ע סימן לד סעיף ד, חלקת מחוקק ובבית שמואל שם. ובשו"ע אה"ע סימן סב סעיף ד, בית שמואל ס"ק ד - שדן באופן שאי אפשר להשיג עשרה אנשים, אם יכול לעשות הנישואין בלי ברכות נישואין, ועיין בפתחי תשובה ס"ק ז. וראה בספר נישואין כהלכתן פרק י סעיף מח, שהביא מחלוקת הפוסקים, באופן  שעברו וברכו את ברכות אלו בלא מנין אי יצאו ידי חובה, ובסעיף מט הערה 116) ענין "ברב עם הדרת מלך" ודאי אינו סיבה לעכב את החתונה, וחלילה מלדחות זמן שנקבע לחתונה בכדי שתהא חתונה גדולה רבת משתתפים.

שבע ברכות:  אין מברכין שבע ברכות נישואין בכל יום של שבעת ימי המשתה בפחות מעשרה אנשים גדולים (עיין שו"ע אה"ע סימן סב סעיף ד). ומחלוקת הפוסקים כאשר אין עשרה, אם מברכים ברכת "אשר ברא" בפני שלשה ומספק – אין לברך (עיין בנישואין כהלכתן פרק י סעיף ג[. ויש לדעת, שמן הדין, אם אין עשרה אנשים, אין צריך לעשות סעודת שבע ברכות, ורק אם נזדמנה סעודת חתן וכלה בעשרה, אז יש לברך שבע ברכות (שו"ת רב פעלים ח"ד סימן ; שו"ת חתם סופר ח"ב אה"ע סימן כב; ערוה"ש אה"ע סימן סב). אלא שנהגו לערוך "סעודת שבע ברכות" בכל יום לסימנא טבא. אבל בשעת הדחק, ודאי אפשר לוותר מלעשות סעודת שבע ברכות בכל יום.

בר מצוה: סעודת מצוה – כתב המגן אברהם (סימן רכה ס"ק ד) שיש ענין גדול לעשות סעודה ביום שנעשה הבן בר מצוה.

וכתב במחצית השקל - כיון דעכשיו נעשה מצווה ועושה, ובכף החיים (ס"ק יא) שהאריך והביא כמה טעמים לכך, הגם שלא כתוב שיש לעשות הסעודה בפני מנין, מכל מקום מסתבר שלכתחילה יש לעשות הסעודה בעשרה, כמו בסעודת ברית

מילה וסעודת פדיון הבן, מכל מקום אם קשה להקהיל עשרה, הרי שאפשר לעשות את הסעודה אפילו בפחות ממנין

ואפשר להשלים את הסעודה ביום אחר, באופן שלא היה יכול לעשות בו ביום ובפרט אם נער הבר מצוה דורש בדברי תורה או מסיים מסכת שאז זו סעודת מצוה אפילו כשאינו בו ביום שנעשה בר מצוה.

* * * *

האם מותר להשתמש ב"אלכו-ג'ל" בשבת ויום טוב?

ראשית כל, השבים לביתם ויושבים לקרוא בדפים שלפניכם, וטרם שטפו או חיטאו את ידיהם כמומלץ וכנדרש לפי הוראות משרד הבריאות.

ועכשיו לאחר שחיטאתם את ידכם הבה ונתחיל: בספר ארחות שבת בדיני ממרח (פרק יז סעיף כ"ז) כתב לבאר את החילוק בין שמן עב לשמן רגיל שאינו עב, והנפקה מינה היא מה יהיה הדין דין ממרח בדבר נוזלי.

הנה מבואר בגמרא במסכת שבת (דף קיא ע"א): מותר לסוך בשבת בשמן, וכן הובא להלכה במרן השולחן ערוך (בסימן שכז סעיף א) ומבואר מזה שאין איסור ממרח בשימוש בשמן. וכך מבואר גם בגמרא במסכת שבת (דף קמו ע"ב) שאפילו בנותן שמן עב על פי חבית אין איסור ממרח מן הדין רק משום גזירה אטו שעווה, ומבואר מזה שבשמן

שאינו עב אין איסור ממרח כלל. וצריך עיון דברי רש"י (דף קכא ע"ב) והר"ן והטור (בסימן שטז) שכתבו שיש איסור ממרח במריחת רוק על גבי קרקע. ואפשר לומר שיש להעמיד את דברי הראשונים באופן שהרוק מונח על גבי קרקע ומעורב בעפר והעפר נמרח בשווה על פני הקרקע, ונמצא שמלאכת המרוח נעשית בעפר המגובל ולא ברוק.

והנה הפרי מגדים באשל אברהם (סימן שטז סק כד) למד מדברי רש"י שיש איסור ממרח ברוק כגון אם ירצה לתנו על גבי מכה ולהחליקו. ומרן בבית יוסף (סימן שכח סעיף כז בד"ה אספלנית) כתב  מפורש שאין איסור ממרח בדבר רך ביותר. וכן במשנה בברורה (סימן שכ"ז ס"ק ט"ז) שגם בדבריו מבואר שכל איסור ממרח הוא רק במשחה ולא בשמן נוזלי.

והנה בגמרא במסכת שבת (דף קמו ע"ב) מבואר שאסרו לסתום נקב שבחבית ע"י שמן עב גזירה שמא יסתמנו בשעווה ויבוא לידי מירוח. ומבואר דבשמן עצמו אין איסור ממרח אף שהוא עב, ומ"מ גזרו בו משום שהוא מתמרח קצת, כמבואר במשנה ברורה (סימן שיד ס"ק מ"ה): ובוודאי השמן העב הזה הוא סמיך מאד ואינו נוזל כלל, שאם היה נוזל לא היה אפשר לסתום בו נקב חבית וכנראה דהכונה לסוג שמן הדומה לשמן הניתן בזמננו במכונות שהוא סמיך ביותר ואינו נוזלי, ואף על פי כן מבואר שאין בזה איסור ממרח. אך יש לעיין אם כשם שגזרו שלא לסתום נקב חבית בשמן עב גזרה אטו שעווה כן גזרו באופן כללי שלא למרוח שמן עבה אטו מריחת משחה, או שזו גזירה פרטית שנאמרה לעניין סתימת נקב חבית. ומסתברא שבסבון נוזלי לא קיימת גזרה זו של שמן עב כיון שהוא נוזלי ואינו דומה כלל לשעווה. ולכן היא מותרת בשימוש בשבת ויום טוב, מכיוון שהיותה חומר נוזלי, שאינו נמרח כמו משחה או קרם, וכמו שכתב מרן בשולחן ערוך (סימן שי"ד סעיף י"א, וסימן שכ"ז סעיף א).

ואף שהגאון בעל "אגרות משה" כתב שהחמיר לבני ביתו שלא להשתמש בסבון נוזלי בשבת כמו שכתב בשו"ת אגרות משה (ח"א קי"ג). מכל מקום הכרעת כל הפוסקים, שכבר הותר הדבר ואין לחשוש לא לממרח ולא לממחק וכן דעת מו"ר הגאון הגדול רבנו עובדיה יוסף זצ"ל (ב"הליכות עולם" ד עמ' ק"ח) והגרי"ש אלישיב זצ"ל (בקובץ תשובות א ל"ח). ואין לחשוש לאיסור "הולדת ריח" בחומר ריחני, משום שכל הניתן ישירות על הגוף - אין בו איסור, משום "דזיעה מעבירתו ". ואמנם אנו הספרדים מחמירים בהתזת בושם על הגוף בשבת ויום טוב במקום שיכוסה אחר כך בבגד, אבל לא על מקום מגולה כידיים. ועיין בשולחן ערוך (סימן תרי"א) לעניין שפיכת מי ורדים על ידיהם של הכוהנים, בטרם עלייתם לדוכן, ביום טוב, המותרת, כדי "לברך את עמו ישראל באהבה".

* * * *

האם מותר להשתמש "באלכו ג'ל" בפסח או שיש לחפש דווקא כשר לפסח?

כחלק מהמאבק למניעת המשך התפשטות נגיף הקורונה, מקפידים רבים לחטאות את הידיים בכל פרק זמן קצר עם אלכוג'ל. האם הוא כשר לפסח?

אלכוג'ל, הוא חומר חיטוי שכולל בדרך כלל מלבד אלכוהול, גם גליצרין וחומרי ריח, כאשר האלכוהול עשוי להיות חמץ, גם כאשר מדובר באלכוהול לחיטוי.

ברקע ההתנפלות ההמונית על רשתות השיווק וחנויות הפארם לרכישת האלכוג'ל, העלו רבים את השאלה האם ניתן לחטאות אתו את הידיים במהלך הפסח.

הגאון רבי אלעזר שטרן, ענה לשואלים כי "אף שמן הראוי למי שיכול להדר, להתאמץ להשיג בכשרות של פסח, אבל מעיקר הדין אין כל בעיה לשטוף הידיים בכל סוגי חומרים אלה, ויקפיד שקודם נגיעה באוכל ישטוף ידיו היטב משיורי החומר".

* * * *

חולה בקורונה שעומד להישלח לאשפוז ובידוד לפני פסח, כיצד יבדוק את החמץ?

כתב מרן בשו"ע (או"ח סימן תלו סעיף א): המפרש מיבשה לים או יוצא בשיירה, ואינו מניח בביתו מי שיבדוק- תוך שלשים יום זקוק לבדוק. ולא יברך אז על ביעור חמץ. קודם שלשים יום אינו צריך לבדוק. וכשמגיע פסח יבטלנו. ואם דעתו לחזור קודם הפסח, צריך לבדוק ואחר כך יצא, דחיישינן שמא יחזור ערב פסח בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער. ובסעיף ב הביא דעה שאם יצא קודם שלושים יום אף אם דעתו לחזור לפני הפסח אינו צריך לבדוק ורק שכוונתו לחזור בתוך הפסח צריך לבדוק. וכתב על כך במשנה ברורה (ס"ק כג) העיקר כדעה ראשונה, ובשעת הדחק ניתן להקל. אבל אם השאיר בביתו אחרים מדויק בדברי מרן השולחן ערוך שאינו צריך לבדוק כשיוצא אלא ימנה שליח שיבדוק במקומו את החמץ. וכתב על כך המשנה ברורה עדיף שימנה לשליח דווקא איש ולא אשה. ואם אין לו יכול למנות גם את אשתו לבדיקה.

והעולה להלכה ולמעשה: חולה העומד להישלח לאשפוז לפני פסח ימנה שליח שיבדוק את החמץ, ואם לא מצא שליח, ולאחינו בני אשכנז לכתחילה ימנה שליח ואם אינו מוצא שליח ימנה את אשתו שתבדוק את החמץ.

* * * *

ההנחיות לציבור שהובאו על ידי הרבנות הראשית ערב חג הפסח תש"פ

בס"ד ו' ניסן תש"פ 31 במרץ 2020

תפילה בציבור: על פי הנחיות משרד הבריאות אין להתפלל במניין. כל אחד יתפלל בביתו ביחידות. ציבור המתפללים יקבע זמן תפילה אחד לכולם למרות שמתפללים ביחידות.

מקוואות: מקוואות הטהרה לנשים עומדות תחת פיקוח מתמיד בכל מה שקשור לחיטוי וניקיון ועל כן אין כל חשש מטבילה בהן.

על נשות ישראל לידע שעל פי ההלכה הטבילה היא אך ורק במקווה טהרה, ומי שרוחצת בבריכת שחיה או ג'קוזי אינה נטהרת מנידתה.  נכון להיות יש לסגור את מקוואות הטהרה לגברים.

אבלות: גם באבלות יש לשמור על ההנחיות. בעת הזאת ניתן לקיים ניחום אבלים דרך אמצעי תקשורת, טלפון או דואר אלקטרוני.

מכירת חמץ: ניתן למכור חמץ גם דרך אתר הרבנות הראשית לישראל. השנה אפשר למכור חמץ בעין גם למי שלא הקפיד שלא לעשות כן בשנים אחרות.

מקומות שלא ניתן לבדוק בהם את החמץ כיוון שאי אפשר להגיע אליהם בימים אלו בגלל הוראת הרשויות כגון: בתי ספר, משרדים וכו' יש למכור מכירה מוקדמת עד יום שלישי י"ג בניסן.

טבילת כלים: אם אי אפשר לטבול כלים במקוואות הכלים על פי ההנחיות, על מנת לא להתחייב בטבילת כלים חדשים אפשר ליתנם במתנה לאינו יהודי ולהשאילם ממנו לאחר מיכן, רק אם אפשרות להקנות ישירות לאינו יהודי ניתן לבצע זאת על ידי אתר הרבנות הראשית לישראל.

יש לזכור בעתיד, כשהדבר יהיה אפשרי, לטבול את הכלים ללא ברכה.

הגעלת כלים: יש להגעיל את הכלים הדרושים הכשרה בבית. אפשר להכשיר כלים גם בתנות אפיה ביתי. מדובר אך ורק בכלים שאין בהם חלקים של עץ, פלסטיק או גומי. יש להניחם נקיים לגמרי בתנור נקי (לא צריך כשר לפסח) ולהפעיל את התנור על חום מקסימלי למשך 20 דקות (אפשרות זו היא רק לשנה זו).

מומלץ לרכוש תבניות חד פעמיות.

תענית בכורות: כל מי שהוא בכור או יש לו בן בכור מתענה בערב פסח. השנה רואי ונכון שעד ערב פסח ישתדל לסיים לפחות מסכת משניות, ואם קשה לו הדבר, יכול בשעת הדחק להשתתף בסיום מסכת גם אם שומעים דרך טלפון או אמצעי תקשורת אחר, וזאת למרות שלא נמצאים בפועל במעמד הסיום ולא בסעודת המצווה.

שריפת חמץ: אין להתרחק מהבית לצורך שריפת החמץ. החכם עיניו בראשו לא יותיר הרבה חמץ. השנה יבער את החמץ על ידי השלכה לאשפה וישפוך על זה אקונומיקה כדי לבטלו מאכילת כלב או אם נשאר לו מעט יכלה את החמץ דרך האסלה.

ברכות הנהנין: חולה קורונה הגם שאינו מרגיש טעם בפה יברך על האכילה והשתיה.

שימוש באמצעים אלקטרוניים לשיחות ועידה בליל הסדר: בזמן האחרון הועלתה אפשרות של שימוש במחשב ביום טוב גם במקום שאין חשש סכנה או צורך בריאותי או פיקוח נפש, ודרכו להתחבר עם תכנה שתאפשר ראיה משותפת של משפחות במקומות שונים. האיסור של שימוש בחשמל קיים גם ביום טוב. גם אם הדבר יעשה באמצעות שעון שבת אין היתר, והקולות שנשמעו בנושא אינם מוסמכים. הבדידות כואבת, ויש למצוא עבורה מענה, אולי גם בשיחה דרך המחשב ערב החג טרם כניסתו אולם לא על ידי חילול חג ומועד ובאופן שהתירו רק במקרים של פיקוח נפש כאמור.

בתפילה שנזכה לקיים את הלכות החג כראוי.

הרב יצחק יוסף הראשון לציון הרב הראשי לישראל נשיא מועצת הרבנות הראשית

הרב דוד לאו הרב הראשי לישראל נשיא בית הדין הרבני הגדול.

הצד הטוב והיפה שלמדתי והתובנות שלי מנגיף הקורונה

·די לעולם בסכל אחד, בכדי להחריב אותו כליל.

·גם אם אינך מרגיש, בכל מקום השארת רושם!

·גם אם אינך רואה, כל מקום שהיית השאיר עליך רושם.

·האוהב הכי גדול שלך יכול להפוך בין רגע להיות האויב הכי גדול ומבלי להתכוון.

·הטבע האלוקי פעול הרבה יותר מהר מהשכל האנושי.

·הטכנולוגיה הפכה את העולם להיות יותר מדאי חשוף לסכנות, ומכל סוג.

·כל שטות של ערל מטופש בניכר יכולה להגיע עד אליך.

·בסופו של דבר יש מי שעוקב היכן היית בכל שנייה.

·בכדי להזיק לא צריך להיות יותר מאשר חי ונושם.

·הקשר בין האנשים כנראה הפך למיותר, וזה אומר דרשני.

·ככול שתהיה יותר עם עצמך, כך תזיק פחות.

·אולי עם ישראל יתחיל להבין שאין לו מה לחפש בחו"ל.

·אין הקב"ה זקוק לעזרתו של האטום כדי שני שליש מהעולם.

·אם אתה לא תשמור על עצמך. אף אחד לא יעשה זאת עבורך.

·רק! אבל רק הקב"ה יודע איך זה יסתיים.

·כמה קטן הוא המוח האנושי מול גזרית עליון.

·ממש לא חשוב מי אתה, יותר חשוב איפה היית!.

·כאשר אדם ניזוק, מבלי לשים לב הוא הופך להיות מזיק וללא כל שליטה.

·בסופו של דבר כולם נוגעים בכולם.

·לפעמים להיות לבד זה ממש לא עונש, זה הכרח חיים.

·הילדים מוגנים הרבה יותר ממה שהמבוגרים חושבים.

·בלתי אפשרי להפריד יהודים כאשר הם רוצים לדבר עם בוראם.

·כאשר מאורע גדול קורה, כולם מבינים ומקבלים פרופורציה על אפסיות הקטנות.

·לעולם אי אפשר לדעת איזה הפתעה מחכה לך מאחורי הדלת.

·בסופו של דבר כולם בלי יוצא מהכלל רוצים לחיות.

·כאשר מפחדים ממשהו בורחים ממנו יותר מאש.

·המסגרת היחידה שממשיכה ללא שום שינוי היא הדף היומי.

·מי שצריך להתחתן ימצא היכן לעשות זאת, אבל בינתיים מי שצריך להתגרש יחשוב פעמיים האם משתלם וכדאי לחיות בבידוד.

·מי גילה לגויים מה כוחה של נטילת ידיים והגיינת הגוף?

·מהיכן שואבים אומות העולם את הידיעה שכל אדם תופס ארבע אמות שהם שני מטר?

·יש רק מישהו אחד שמנהל את סדר היום של בני האדם.

·השפעת נזק שנספג בגוף יכולה להמתין בסבלנות גם שבועיים ימים.

·כאשר לא ברור לאדם אם הוא ניזק או מזיק זה יכול להיות מאוד מתסכל.

·לכל אלו שעד היום לא האמינו אולי תשכילו להבחין מה כוחה של נגיעה כאשר היא לא במקום...!

·רק אמונה במי שיצר את הנגיף יכולה לעצור אותו!

·איזה עוד סודות ממתינים ליצורי האנוש האם מישהו יכול לנחש?

·כואב לגלות את אפסיות הרפואה לעומת התחלואה.

·הבית אינו בית כלא, ומי שיושב בו אינו אסיר עולם.