במגיפה שהיתה בעקבות חטא קרח ועדתו, משה אמר לאהרן לקחת את הקטרת ולכפר על בנ"י: “ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף. ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה" (במדבר יז,יא-יג). משמע שבקטרת יש סגולה לעצירת מגיפה. כך הבינו בגמ', ולכן אמרו שכשמשה עמד בסיני, אחרי הויכוח שהיה עם המלאכים: 'מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט) "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם", בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר (במדבר יז, יב) "ויתן את הקטורת ויכפר על העם" ואומר "ויעמוד בין המתים ובין החיים" וגו', אי לאו דאמר ליה, מי הוה ידע?' (שבת פט,א). הרי למדו שזה סגולה של הקטרת שבכוחה לעצור את המגיפות. אולם מדוע זה כך? נראה שבקטרת יש הקרבה בכל יום בבוקר ובין הערבים, כעין ביטוי של לימוד התורה שבה נאמר "ובשכבך ובקומך" (דברים ו,ז), שיש ללמוד כל זמן שאפשר, ולפחות משהו ביום ובלילה (כמו שאנו קוראים ק"ש) שיחובר הכל לתורה. כך רומזת הקטרת שיש בה שס"ח מנים, שבכל יום מנה אחד שמחולק לבוקר ובין הערבים (שזה כעין מאחד את כל היממה, יום ולילה), ובנוסף שלושה ביוה"כ. שביוה"כ מקריב שלושה מנים בקה"ק, שזה כרומז למתן תורה שמשה היה בסיני שלוש פעמים, וזהו בקה"ק ששם הארון עם הלוחות (והשכינה), וזה ביוה"כ שבו נתנו הלוחות השניים. לכן מובן שבגמ' זה נלמד עם הפס' "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם" 'בשכר שקראוך אדם', שמה המיוחד שנקרא אדם? בעבר לפשטות שהוכיח להם שהתורה מיועדת לבני אדם, יש בזה גם רמז ל'(יחזקאל לד, לא) "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם", אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם' (כריתות ו,ב), שאדם מרמז על מי שקשור להליכה בדרכי ה' (שזהו שאנו "צאן מרעיתי" של ה'), לכן גם זהו תחילת הפס' “עלית למרום שבית שבי" שזהו לקיחת התורה, שהיא הסיבה שלכן קראוהו "אדם", ולכן נתנו לו מתנות. לכן גם השטן נתן לו מתנות בהקשר לקשר לתורה, שזהו הקטרת שמרמזת על קשר התורה בבנ"י, ולכן עוצרת מגיפה. (אולי זהו עומק הפס': "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכן י'ה אלקים" (תהלים סח,יט), ש"אף לסוררים" וגו' הכוונה: 'אף עוד גרמת ששכן הקב"ה במשכן בתוך עם שהיו סוררים וממרים ומקציפים אותו' [רש"י]. כך שנראה שמרמז שהמתנות קשורות גם לזמן היותם סוררים, שזהו שבמגיפה על היותם סוררים, יכלו להתשמש במתנה שקיבלו בנתינת התורה כשהודגש שהם "אדם" שהתורה חלה בהם במהותם. שזהו הקטרת שמכפרת כמו שגילה השטן). בזה מובן שבפס' נאמר: "וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה" (במדבר יז,טו), והרי כבר קודם נאמר "ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה" (יג)? (בפשטות קודם נאמר שנעצר, שכבר לא המית, השהה את מעשיו, אבל הפסיק לגמרי את שליחותו רק אצל משה באהל מועד, כמו שמביא רש"י [בפס' יג (ומקורו בתנחומא “תצוה” סימן טו)]). נראה שבא להדגיש שאמנם המגיפה נעצרה, אבל זה בזכות הקשר למשה ואהל מועד, שזהו השורש של כפרת הקטרת, התורה. עוד נראה שכיון שהקטרת יש בה כח של מיתה, לכן בחיוב יש בה כח גדול לכפרה, שלכן: '… אָמְרוּ: "הַקְּטֹרֶת הַזּוֹ, שֶׁלְּפֻרְעָנוּת הִיא! הִיא הָרְגָה נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (וַיִּקְרָא י,א) "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת". לְכָךְ יָדְעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא שֶׁל כַּפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בְּמִדְבַּר יז,יב) "וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם"' (מכילתא ד"ויסע" פרשה ו' [שמות יז,ה]). שבפשטות הכוונה שבמקרה של המגיפה נודע להם שהקטרת אינה של פרענות (כמו שמביא רש"י: 'ד"א למה בקטרת? לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטרת לומר סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש. אמר הקב"ה: תראו שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא הממית' [רש"י, במדבר יז,יג]). אולם אולי בעומק זה בא לומר שאלו שני הפכים, שכיון שבשלילה הוא ממית, לכן בחיובו יש כ"ך הרבה כח לחיים עד שגם מסיר המגיפה. (גם המוות היה אצל נדב ואביהו בהקמת המשכן [ששם המשך לימוד התורה מסיני], ובמקריבי הקטרת שהתנגדו לתורה שמשה אמר [שאהרן הוא הכהן], כך שיש בזה רמז לקשר בין התורה והקטרת). עוד נראה שיש בקטרת סגולה נגד מגיפה בשל שהיא מבררת את מעלתם של ישראל, שאפילו הרשעים קשורים לקדושה בשל מהותם כבנ"י, שלכן: 'א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל. אינה תענית. שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר מהכא: (עמוס ט, ו) "ואגודתו על ארץ יסדה"' (כריתות ו,ב). ר"ש חסידא לומד את שיתוף הרשעים מהחלבנה שבסממני הקטרת, ואביי לומד זאת מהפס' שכשבאגודה אחת בארץ, אז על זה יש יסוד לקדושה וגילוי ה' בעולם. שע"פ אביי מתגלה המהות שבקטרת (שבדברי ר”ש חסידא), שגם הרשעים הם חלק מבנ"י שבמהותם מגלים שם ה' בעולם. לכן בזה מובן שהקטרת מסנגרת ומכפרת אף על הרשעים, שמראה שגם הם קשורים לגילוי ה' בעולם, ולכן מוריד את הקטרוג הגדול שבגללו באה המגיפה. בזה מובן מדוע דווקא במגיפה שבעקבות הטענות של בנ"י לאחר מות מקטירי הקטרת, התגלה עניין הכפרה של הקטרת, (מעבר לפשט שבנ"י קטרגו אז על הקטרת), שזה משום שבא לרמז כעין המקטירים, שהם היו גדולים וצדיקים, וכאן נעשו רשעים (שהתנגדו למשה). שזה מרמז על הקטרת שמראה שגם הרשעים יש בהם בעצם גם מעלה של צדיקים, בשל מהות כבנ"י המדובקים בתורה ומצות, (ולכן '[שיר השירים ד, ג] "כפלח הרמון רקתך", מאי "רקתך”? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון' [ברכות נז,א],) ולכן קשורים כולם יחד לתיקון העולם. אולי זה נרמז ב"והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה. ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם" (שמות ל,ז-ח). שיש קשר בין המנורה והקטרת, שהמנורה מרמז בנרותיה על האדם ("נר ה' נשמת אדם". משלי כ,כז) ועל התורה ("כי נר מצוה ותורה אור". משלי ו,כג), ושבעת נרותיה מרמזות על שבוע הבריאה, שהאדם מתקן את כל הבריאה, שכך גם הקטרת מרמזת על תיקון העולם ע"י בנ"י, שזה במהותנו, שכל בנ"י קשורים לזה (ולכן תמיד נקראים בנים, אפילו כשחוטאים [קידושין לו,א]). זהו הקטרת, כמו שמביא רש"י: '"מלאה קטרת" – גימ' של קטרת תרי"ג מצות. ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת, על ידי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק' (רש"י. במדבר ז,כ). שהקטרת מרמזת שאנו קשורים לתרי"ג המצוות. אולם זה ע"י שמחליפים בא"ת ב"ש את האות הראשונה (ק=ד), שמדוע זה כך? אולי זה בא לרמז שזהו מהותם של בנ"י, לכן האות ד' שמרמז לארבע אמהות, שהיהדות עוברת דרך האם, זה בא ברמז של ק', כרמז להולדת יצחק היהודי הראשון שנולד בעולם, שהיה בדרך נס (ששרה נפקדה בנס), כעין שיהודי הוא בבחינה מיוחדת מעל הטבע הרגיל, שהוא קשור לקדושה (ולא נגרר אחר הטבע הגשמי העכור). כך יהודי שבא לעולם (כרמז ב-ק' [הולדת יצחק – היהודי], ו-ד' כארבע אמהות), הוא קשור לקדושה דרך מהותו כיהודי (וגם לאבות נרמז בשלוש אותיות שלא מתחלפות ['טרת']), ולכן יש בו גילוי של תורה ומצוותיה בכל מצב. לכן דרך זה הקטרת מכפרת על המגיפה, שבזמן מגיפה, שהורגת במהירות, שזה מבטא כעין שה' זרק אותנו ח"ו, וכנגד זה באה הקטרת ומגלה שאנו שייכים לה', ונצרכים לתיקון העולם, ובזה מורידים את כח קטרוג המגיפה. אולי זהו: 'מַהוּ "קְטֹרֶת”? ק' קְדֻשָּׁה, ט' טָהֳרָה, ר' רַחֲמִים, ת' תִּקְוָה' (תנחומא "תצוה" סימן יד). שהקטרת מרמזת על קדושה וטהרה בבנ"י, ולכן מביאה רחמים עלינו, ולכן אפילו בזמן המגיפה שנראה שה' ח"ו משליכנו, זה מביא לכפרה, ולכן תקוה לטובה, שאנו עדיין שייכים לקדושה וטהרה (ולכן שתתבטל המגיפה ועתידנו בקדושה). אולי זה נרמז ב: '… "שֶׁמֶן”, זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. "וּקְטֹרֶת" אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ רוֹאִין עֲנַן הַקְּטֹרֶת שֶׁהָיָה מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה וְהָיוּ שְׂמֵחִים. הֱוֵי, "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב”. וּמְדַבֵּר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: מִכֻּלְּכֶם אֵין לִי אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" (דה״‎א כג, יג). וַאֲנִי שָׂמֵחַ בּוֹ. וּקְטֹרֶת, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁאַתֶּם מַקְרִיבִין, אֵין חָבִיב עָלַי כַּקְּטֹרֶת. תֵּדַע, שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן לְצָרְכֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד? הַחַטָּאת הָיְתָה בָּאָה עַל הַחֵטְא, וְהָאָשָׁם כֵּן. הָעוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּר הַלֵּב. הַשְּׁלָמִים אֵינָן בָּאִין אֶלָּא לְכַפָּרָה, שֶׁהֵן בָּאִין עַל מִצְוַת עֲשֵׂה. אֲבָל הַקְּטֹרֶת, אֵינָהּ בָּאָה לֹא עַל הַחֵטְא וְלֹא עַל הֶעָוֹן וְלֹא עַל הָאָשָׁם, אֶלָּא עַל הַשִּׂמְחָה, הֱוֵי, "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב”' (תנחומא "תצוה" סימן טו). יוצא שבנ"י נרמזים בקטרת, והקטרת היא חביבה ביותר על ה'. יוצא שבהקטרת הקטרת אנו כביכול מעלים כגילוי שמחה לפני ה', שישמח בבנ"י. שזהו בשל מהותנו המיוחדת שיש בנו, בבנ"י בקשרם לה', שלכן ה' אוהבנו (מהסגולה שבנו). אולי עוד אפשר, שמובא בגמ': '... דתני רב חנניה: מנין לקטרת שמכפרת? שנאמר (במדבר יז, יב) "ויתן את הקטרת ויכפר על העם". ותני דבי רבי ישמעאל: על מה קטורת מכפרת? על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי … בצינעא' וכו' (זבחים פח,ב). לכאורה לא מובן, מצד אחד לומדים שהקטרת מכפרת ממה שנאמר במגיפה, ומצד שני אומרים שמכפרת על לשוה"ר שבצינעא, והרי המגיפה באה בעקבות: "וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם ה'” (במדבר יז,ו), הרי שזה היה לשוה"ר בגלוי, ולא בסתר? אלא שלכן מדגיש תנא דבר"י שהלימוד הוא מעצם היותו חשאי, כדי להדגיש שבמגיפה נאמר שהוא מכפר, אבל אין הכוונה שבדר"כ זהו כפרתו, אלא כפרתו היא על לשוה"ר בחשאי, אלא שכיון שמכפר על זה, אז יש בו כח לכפר גם על המגיפה (אע"פ שהיא לא באה על לשוה"ר בחשאי). מה המיוחד בלשוה"ר בחשאי, שלכן יש בו כח לעצור את המגיפה? אלא שמגיפה באה בעקבות קטרוג חזק על בנ"י, את הקטרוג הזה איננו שומעים, אלא הוא בשמים, ולכן זהו כעין לשוה"ר שבחשאי (שלא שומעים מה הם מדברים, כיון שזה חשאי מאתנו. אבל כן יש לזה השלכות, כמו לשוה”ר שהאדם חושב ופועל בעקבות מה ששמע, וכן כמו שמהקטרוג באה המגיפה). לכן בכפרה על זה, גורמים שישתתקו המקטרגים, ולא יוצא לשוה"ר על בנ"י, וכך בלא הקטרוג המגיפה תפסק. אולי גם לשוה"ר שקול כשלושת העברות החמורות ('תנא דבי רבי ישמעאל: כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים' וכו' [ערכין טו,ב]), ולכן הכפרה עליו היא כפרה חזקה מאוד, כנגד שיא הקטרוג על העוונות. (אולי גם רמז שבשל ריחוק מה' [ע”ז], באה מגיפה שהיא שפיכת דם [שפיכות דמים] של רבים, כעין פוגעת בכלל האנשים שנולדו וחיים אז [רמז בעריות להולדה], שזה בא ע”י קטרוג על בנ”י [לשוה”ר] שגורם למגיפה). אולי גם כיון שהקטרת מכפרת על לשוה"ר, והעונש על לשוה"ר הוא צרעת ('אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא יד, ב) "זאת תהיה תורת המצורע"? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע' [שם]), והצרעת היא מחלה מאוד מדבקת, והיא כעין מיתה ('ותניא: ארבעה חשובין כמת: עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים... מצורע דכתיב (במדבר יב, יב) "אל נא תהי כמת"' וכו' [נדרים סד,ב]). לכן הקטרת שמכפרת על לשוה"ר שקשורה להבאת צרעת, שהיא כעין בעלת יכולת של מגיפה (שמדבק מאוד וכעין מת), לכן יש בה כח של כפרה על מגיפה. אולי גם אפשר שמובא ביר': 'תני בר קפרא: הפטמין שבירושלים היו אומרים: אילו היה נותן לתוכה מעט דבש, לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה' (יר' יומא ד,ה) [וכן אנו אומרים בתפילה (בנוסח שונה במקצת), וכן מופיע בדומה בקיצור ב-ספרי, ויקרא ב,יא]. אם כן מדוע התורה לא נתנה להביא דבש לקטרת, שאז היתה הרבה יותר טובה? אלא שזה עצמו הסיבה, שכיון שזה ריח כ"ך טוב עד שלא יכולים לעמוד בזה מלהריחו, היו האנשים באים ומריחים, ולכן התורה התחשבה בזה ולא נתנה להוסיף דבש. ממילא בקטרת מודגש ההתחשבות של הקב"ה בבנ"י, ביחד עם הקשר של ריח טוב. לכן במגיפה שיש כעס רב על בנ"י, הקטרת מכריזה על אהבת ה' אותנו, ומעלה ריח טוב של מעשינו לפני ה', וכך מורידה את הקטרוג. גם במגיפות בשל ריבוי המתים יש ריח רע ברחובות מהגופות, והקטרת היא ההיפך מזה – ריח טוב, ובהכנת הקטרת (כדי להריח) חייב כרת, שזה שמת ערירי (רש"י ד"ה 'כרת', שבת כה,ב [זה מחלוקת בראשונים: תוס' ד”ה 'אשת', יבמות ב,א]) שגם זרעו נכרת (לשיטת רש"י [תוס' ביבמות שם]), כך שהוא כיליון גמור של משפחות, ולכן דומה למגיפה שמשפחות שלמות אובדות. לכן בקטרת כאשר נעשית כראוי, היא מכפרת ומסנגרת נגד המגיפה שגורמת לכיליון רבים וריח רע, ולכן היא סגולה לביטול המגיפה. אולי קטרת בגימטריה זה 709, שבזה מרמזים על תרי"ג המצוות (613) ועל השם 'אלקים' (86) [שזהו השם בגילוי מידת הדין] ועל עשרת הדברות (10) [סה"כ 709]. שמבטאים שאנו קשורים לתורה, ולכן שתתבטל מאיתנו מידת הדין, משורש קשר שבמתן תורה (הדברות) נעשינו (לפני שחטאנו) שאין מלאך המוות שולט בנו (ע"ז ה,א).