לקט מביאור אלשיך לתורה – פרשת ויקרא

א,ב: אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם: מדוע 'אדם' ולא 'איש'? אלשיך: "ענין כל ישראל ערבים זה לזה, וחטא האחד על הכלל ייחשב, ומה גם על הראוי להזהיר ולהישיר, כמאמרו יתברך ליחזקאל 'ואתה כי (לא) הזהרת רשע' (יחזקאל ג,יט), ועל כן כי יחטא איש גם זולתו יאשמו, וזהו 'אדם כי יקריב', שהוא על אשר חטא ... שלא הזהרתם אותו, ואם כן כולכם הייתם חייבים, ולא יכופר בקרבן אחד שיקריב הוא לבדו". הבנו ש'אדם' מתייחס לכלל, ו'איש' מתייחס לפרט.

ד,כב: אֲשֶׁר נָשִׂיא, יֶחֱטָא: מדוע דווקא לגבי נשיא הלשון שונה מכל בעלי החטאות ('אשר' במקום 'כי' או 'אם')? אלשיך: " כי למה שהוא נשיא – והשררה מביאה לידי עבירה, אין צריך לתלות שגגתו על אשמת העם, כי אם על של עצמו ... הוא בגרמת מה שעשה תחילה אחת מכל מצוות ה', ועתה 'ואשם' בעצמו, שהכיר עתה שגגתו זאת ובא לשוב ממנה". מי שמודע לחטאו – שגגתו ודאית, בלשון 'אשר' ולא 'אם' ו'כי'. מעניין.

ד,כז-כח: וְאִם-נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה, מֵעַם הָאָרֶץ ... וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים, תְּמִימָה נְקֵבָה, עַל-חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא: מדוע 'עם הארץ' (אדם פשוט) מביא קרבן שגגה נקבה, ואילו עדת ישראל או נשיא שיחטאו בשוגג יביאו קרבן זכר (עדת ישראל – פר זכר: ד,יד, ואילו נשיא – שעיר זכר: ד,כג)? אלשיך: "לפעמים עבירת זולתו גורמת לאדם גרמת נזק גדול ורב מזה (של כהן משיח) ומצריכו להביא כפרה גדולה מזו ... 'ואם הכהן המשיח יחטא' זה נמשך לו בשביל 'אשמת העם', שלא הזהירם ואשמו, ועל כן שגרמתו רבה, יביא פר בן בקר זכר תמים' ולא נקבה, כי חזקה שגגתו". למדנו ששעירה נקבה  ערכה גדול משעיר זכר, ולמדנו שפר זכר – ערכו גדול משעירה נקבה.

שבת שלום, שבת של ערבות הדדית (בעיקר בימי קורונה אלה), הכרה בחטאינו (גם בעיקר בימי קורונה אלה) וכפרה (לפחות בתפילה עמוקה) לפי ערך החטא, אורן.

--------------------------------------------------------------------------------