לקט מביאור אלשיך לתורה – פרשת תרומה

כה,ב: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ: אלשיך: "אם כל בני ישראל לוקחים, מי יהיה הנותן ... ואם על הגזברים ידבר – איך יחזור ויאמר 'תקחו את תרומתי'? מעת הפריש התרומה מממונו בקרב ביתו לשמו יתברך, זוכה בו וקונה אותו ... וכשאחרי כן מוליכו בידו, נחשב לו כמוליך ונותן משלו ליד הגזבר ... ועל ידי כן ייחשבו ללוקחים וקונים מאתו יתברך.. וזהו יקחו לי, לשמי, תרומה ממונם בידם, ואחרי קחתם ההפרשה ההיא, ידבר אל הגזברים ... 'תקחו את תרומתי' ... כי כבר הפרישם לי לשמי". לסיכום, אדם לוקח מה', מנכס לעצמו, ואז נותן לשם ה' באמצעות הגזברים.

כה,לא-מ: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ ... וּרְאֵה, וַעֲשֵׂה:  בְּתַבְנִיתָם--אֲשֶׁר-אַתָּה מָרְאֶה, בָּהָר: מה הרמז במנורה ובעשייתה? אלשיך: "האדם שהוא כמנורה מוכן לקבל אור ולהאיר בעולם הזה על ידי תורה ומעשים טובים, ועל כן היא שמונה עשר טפחים, כמידת אדם בינוני ... והתנאי האחד להעשות הגוף מנורה טהורה הוא לקבל ייסורין, להתיך ולמרק ... וזהו מקשה תיעשה המנורה, שעל ידי הכאות כמקיש בקורנס ... 'ארבעה גביעים' והוא הראש אשר בו המוח, מושב השכל, כי זה כל האדם .. ועוד רביעי היא הבינה ... וזולת מעשיך הטובים גם משאך ומתנך יהיה בטוהר לב, וזהו 'ומלקחיה' – הוא ליקוחיך, ומתנך הוא 'מחתותיה' שהוא לשון שימה ונתינה". המנורה כמשל לאדם המושלם. וכן על דרך זאת, מדמה אלשיך את כל יצירת המשכן – לבניין אדם מושלם, כולל יריעות המשכן כמכסה קדושה לאדם, ועוד ועוד.

כז,ח: נְבוּב לֻחֹת, תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: מהו הרמז בלוחות החלולים? אלשיך: "יזכור לבלתי התרחב בעולם הזה ולבלתי השיג גבול או לעשות לו בתים גדולים ועליות מרווחים, כי בסופו אין לו (אלא) רק צמצום בין לוחות הארון אשר יושם בו, וזהו 'נבוב לוחות תעשה אותו'". ענווה והסתפקות במינימום הנצרך, זהו המסר.

שבת שלום, שבת של זכייה מאת ה', טהרה כפני מנורת הזהב, צמצום והסתפקות, ובחירה נכונה, אורן.

...........................................................................................................