chiddush logo

האם יש משמעות הלכתית לחלומות

נכתב על ידי גל גל, 18/12/2019

בס''ד  פרשת וישב: האם יש משמעות הלכתית לחלומות

פתיחה

בפרשת השבוע מספר יוסף על חלומותיו לאחיו, בהם מופיע שימלוך עליהם והם ישתחוו לו. הגמרא בברכות (נה ע''ב) אומרת, שאדם חולם בלילה בדרך כלל על מה שחשב ביום, ואין בחלומות נבואה או רמז לעתיד. האחים לא אהבו את החלומות של יוסף ככל הנראה מהסיבה הזאת - הם חשבו שיוסף מהרהר ביום על רצונו למלוך עליהם, ולכן חולם על כך בלילה.

מכך שחלומות יוסף אכן התקיימו בסוף, והאחים אכן השתחוו לו, עולה שלפעמים יש משמעות לחלומות וצריך להתייחס אליהם. בעקבות כך נעסוק השבוע, כיצד יש להתייחס לחלומות במישור ההלכתי. כמו כן נראה את מחלוקת הפוסקים בשאלה, האם אדם שנודר נדר בחלום חייב לקיימו, וכיצד יש לבטל חלומות רעים.

משמעות החלום

האם יש משמעות הלכתית לחלומות? בשאלה זו יש סתירה בין הגמרא במסכת סנהדרין לבין הגמרא במסכת נדרים:

מצד אחד, הגמרא בסנהדרין (ל ע''א) כותבת, שבמקרה בו אדם נפטר בלי להחזיר כסף שהיה מופקד בידו, גם אם המת מתגלה בחלום לאחד מצאצאיו ואומר לו היכן נמצא הכסף המופקד ולמי הוא שייך, הבן לא צריך להתייחס לחלום ולהחזיר את הכסף, כי חלומות שווא ידברו, וכך פסק השולחן ערוך (חו''מ רנה, ט) - משמע מכאן שאין משמעות הלכתית לחלומות.

מצד שני, הגמרא במסכת נדרים (ח ע''א) מביאה בשם רב יוסף, שבמקרה בו אדם חלם בלילה שמנדים אותו מהשמיים, הוא צריך לקחת עשרה אנשים שיתירו לו את הנידוי. הרא''ש מסביר במקום (ד''ה צריך עשרה), שהגמרא בברכות (נז ע''ב) אומרת שחלום הוא כמו נבואה, לכן יש חשש שהנידוי אמיתי ומשום כך צריך להתירו - משמע מכאן שיש משמעות הלכתית לחלומות.

חילוקי האחרונים

בביאור ההבדל בין הגמרא בנדרים הפוסקת שצריך להתיר נידוי בחלום, לבין הגמרא בסנהדרין הפוסקת שאין להשיב את הכסף למרות שהאב התגלה בחלום ואמר למי שהוא שייך, נאמרו באחרונים מספר ביאורים:

א. התשב''ץ (ב, קכח) תירץ, שמכיוון שיש חלומות שבאים על ידי מלאך והם אמיתיים, ויש חלומות שבאים על ידי שדים והם שקריים - יש להתייחס לכל חלום כספק אמיתי.

לכן, כאשר מדובר בדיני ממונות, משאירים את הכסף אצל מי שהיה עד עכשיו, כמו כל מצב של ספק ממון בו משאירים את הכסף אצל המוחזק. לעומת זאת, כאשר נידו אדם מהשמיים בחלום - מדובר בספק בדיני איסורים, ובדיני איסורים כאשר יש אפשרות לצאת מידי ספק על ידי תקנה (כמו כאן שאפשר להתיר את הנדר) יש לחשוש ולבצע את התקנה, ובלשונו:

''ידוע שבכל דבר שבממון, יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו. ועל זה אמרו באותו אחד שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו, שאין לו לסמוך על החלום, ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר היה קודם החלום, אבל במי שנידוהו בחלום הרי זה ספק מנודה, והרי זה כספק איסורא ומן הספק צריך היתר, ככל ספק איסורא.''

ב. חילוק שונה חילק רבי שמואל לנדאו (שיבת ציון סי' נב, אך בסוף דחה אותו). בניגוד לתשב''ץ כתב שרוב החלומות לא אמיתיים, לכן כאשר אדם חולם חלום שחייב כסף, הוא לא צריך לשלם אותו - כי אין הולכים בממון אחרי הרוב. לעומת זאת, במקרה בו נידו אדם משמיים, יש בכך חשש סכנה, וגם אם ברוב המקרים אין ממש בחלומות - בדברי סכנה חוששים גם למיעוט.

עיקרון דומה, הובא באפרקסתא דעניא (יו''ד קמז). הוא נשאל על ידי אשה אחת, האם מותר להעביר את קבר בנה שנפטר ליד קבר סבו, מכיוון שאותו הבן מתגלה אליה כבר זמן מה בחלום, ומאיים עליה שאם לא תעביר יחנוק אותה. להלכה פסק, שאמנם בדרך כלל לא הולכים אחרי דברי חלומות, אבל מכיוון שמדובר כאן בספק פיקוח נפש יש לחוש ולהעביר את הקבר[1].

ג. הדברי יציב (יו''ד קכב) הלך לכיוון שונה משאר הפוסקים, וחילק בין הגמרות על פי גמרא נוספת במסכת ברכות (נה ע''ב) שראינו בפתיחה. כפי שראינו, הגמרא כותבת שאדם חולם בלילה על מה שהוא חשב ביום. משום כך אומר הדברי יציב, מסתמא אדם לא חושב ביום על כך שינדו אותו מהשמיים, לכן אם בכל זאת חלם על כך בלילה, כנראה שיש בחלום אמת, והוא צריך להתירו.

לעומת זאת, מסתמא הבן ידע שיש אצל אביו כסף ששייך לאנשים אחרים, זה הטריד אותו, והוא חשב על כך במהלך היום. לכן אם הוא חלם בלילה שאביו מראה לו היכן הכסף, אין צורך להתייחס לחלום, והחלום נובע מהרהורי ליבו (ועל אף שהכסף נמצא בדיוק במקום בו אמר לו אביו בחלום ), ובלשונו:

''ובגוף הדבר כשאני לעצמי היה נראה לי לחלק בזה וליישב סתירת הסוגיות, על פי מה שאמרו בברכות נ"ה ע"ב שהחלום מהרהורי לבו. דאם הרהר מזה ביום, בכהאי גוונא אמרינן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ולפי זה בסנהדרין שאמרו היה מצטער על מעות שהניח לו אביו, הרי שהיה טרוד במחשבותיו ובמעשיו במעות הללו, לכן אין ממש בדברי החלום. מה שאין כן בהך דנדרים, שנידוהו בחלום, שלא הרהר כלל בזה, לכן הצריכו לחוש לה ולהתירו.''

יוצא, שבעוד שלפי הפירושים הקודמים בכל עניין אין לתת את הכסף, לשיטתו אם אותו הבן לא חושב על הכסף כלל ואביו היה מתגלה אליו בחלום ומורה לו היכן הכסף, הייתה עליו חובה לציית לדברי החלום ולהחזיר את הכסף לבעליו. כמו כן ובכיוון השני, בעוד שלשאר הפוסקים תמיד חוששים ומתירים את הנידוי בחלום, לשיטתו אם לא חשבו על כך אין חובה להתיר.

נדר בחלום

א. כאשר נידו אדם בחלום, אין מחלוקת שיש לחוש לכך ולהתירו וכפי שכותבת הגמרא בנדרים. אך מה יהיה הדין במקרה בו אדם נדר בחלום? רוב הראשונים וביניהם הר''ן (נדרים ח ד''ה כשם) כתבו, שבדברי חלומות אין משמעות, ולכן לא צריך להתיר הנדר, וכך פסק גם הרא''ש (כלל ח, יא) ובעקבותיו הטור (יו''ד רי).

מה ההבדל לשיטתם בין נדר שלא צריך התרה, לנידוי שכן צריך? הרא''ש הסביר (שם), שכאשר אדם נודר נדר, הוא חייב לבטא אותו בשפתיו כדי שיהיה לו משמעות, לכן גם אם אדם חולם על כך שנדר, אין לכך משמעות כל עוד לא הוציא את הנדר בשפתיו. מנגד, כאשר אדם חולם שנידו אותו בשמים, יש בכך סימן קללה, ולכן צריך לחשוש שהחלום אמיתי, ובלשונו:

''הנודר או נשבע בחלום, ששאלת אם צריך התרה כמו נדוהו בחלום. דע כי אין צריך כלום, דאפילו הנשבע בהקיץ, צריך שפיו ולבו יהיו שוים (= כלומר שהוא יתכוון לדבריו) כל שכן בחלום, שאין כאן לא פה ולא לב. ולא דמי (= ולא דומה) לנידוהו בחלום,  דהתם סימן קללה הוא, שהרחיקוהו מן השמים וצריך קירוב.''

ב. הרשב''א (א, תרסח) חלוק ופסק בעקבות תשובות הגאונים שיש השוואה בין הדינים, ואדם החולם שנדר נדר - צריך ללכת לעשרה אנשים היודעים לקרוא ולשנות שיתירו לו את הנדר. כיצד יישב את קושיית הרא''ש, שכדי שנדר יחול צריך שיאמרו אותו בפה, ומשום כך הנדר לא אמור לחול? נאמרו באחרונים שני תירוצים:

תירוץ ראשון: אפשרות ראשונה מובאת בחתם סופר (יו''ד רכב) שתירץ, שכוונת הרשב''א לומר, שמכיוון שבדרך כלל אדם חולם על מה שעשה ביום, אם הוא חלם בלילה שנדר, מסתמא גם באמת נדר את אותו נדר בהקיץ, אלא שלא זוכר שנדר אותו. במילים אחרות, באמת אין משמעות לכך שנדר בחלום בלילה, אלא שהחלום בלילה, מעיד על כך שנדר ביום נדר שיש לו משמעות. 

כפי שהעיר רב אשר וייס ('דברי חלומות'), דבריו של החתם סופר קשים מאוד. מעבר לכך שמלשון הרשב''א לא משמע כתירוצו, עוד יש לתהות, מדוע שנחשוש שאדם לא יזכור את מה שנדר בעודו ער, ובגלל חלום נאמר שהוא אכן נדר כך והוא יהיה חייב להפר את נדרו?! הרי הוא טוען שהוא לא נדר ביום! וכך הציג את הקושיה:

''ובשו"ת חתם סופר כתב, דצריך לחשוש לנדר לא משום החלום אלא משום דבדרך כלל אדם חולם בלילה מה שהוא חושב ביום. והדברים חידוש גדול, דמהיכי תיתי לחדש דצריך לחשוש שמא "אמר" וקיבל את הנדר ביום ואם הוא אומר ברי לי שלא קבלתי על עצמי נדר זה למה נסתור דבריו, וכמובן פירוש זה רחוק מאד בכוונת הרשב"א.

תירוץ שני: משום כך תירצו הרב אשר וייס (שם) והרב וואזנר (שבט הלוי יו''ד ד, קכו), שגם כאשר אדם חלם שנידו אותו משמיים, אין הכוונה שהוא ממש מנודה כמו אדם שנידו אותו בבית דין, אלא שמכיוון שכך הראו לו מהשמיים בחלום, יש לחשוש שמדובר בסימן רע. כך גם נדר בחלום, אין הכוונה שמדובר בנדר גמור, אלא שמכיוון שכך הראו משמיים, יש לחשוש ולעשות התרה.

להלכה

למרות קושיית הראשונים על הרשב''א, למעשה פסק השולחן ערוך (יו''ד רי, ב), שמכיוון שאין הפסד ממוני בהתרת נדרים, יש לחוש לדעתו, ואדם שחלם שנדר בחלום צריך שיתירו לו עשרה אנשים. במקרה בו הוא לא מצליח להשיג עשרה אנשים, מספיק שלושה, וכן פסקו האחרונים (בן איש חי שנה שניה פרשת ראה, חכמת אדם כלל צד, ד).

הכל הולך אחרי הפה

סוג נוסף של חלומות, מופיע באריכות במסכת ברכות (נה ע''ב – נו ע''ב). הגמרא אומרת, ''שכל החלומות הולכים אחרי הפה'', כלומר, כאשר אדם חולם חלום, אם יפרשו לו את החלום בצורה טובה, אז החלום אכן יתגשם לטובה. לעומת זאת אם יפרשו לו את החלום בצורה לא טובה, אז כך יקרה.

הגמרא ממחישה נקודה זו, ומביאה סיפור על אביי ורבא, שהיו חולמים הרבה חלומות והלכו לאדם שהיה מומחה בפתרון חלומות. אביי שילם לפותר החלומות, ולכן פירש לו את החלומות בצורה טובה. רבא לעומת זאת לא שילם לפותר החלומות, ולכן פירש לו את כל החלומות בצורה גרועה, כגון שיפסיד את כל כספו, שאשתו וילדיו ימותו וכן על זו הדרך - וכך אכן קרה (עיין הערה[2]).

הטבת חלום

למרות שבאופן כללי מומלץ להתעלם מדברי חלומות, שכן רוב החלומות נובעים ממחשבות של האדם במהלך היום, פחדים ורצונות שלו, בכל אופן, במקרה בו אדם מפחד מחלום שראה, הגמרא מביאה לו מספר פתרונות כדי להטיבם:

אפשרות ראשונה היא, שאם אדם רואה חלום רע שמטריד אותו, הוא יכול ללכת לשלושה אנשים שאוהבים אותו, והם יעשו לו הטבת חלום, כלומר יפרשו לו את החלום בצורה טובה, ובעקבות כך החלום יתגשם לטובה. אפשרות שנייה (שכמו הקודמת נפסקה בשולחן ערוך) היא, שבזמן ברכת כהנים, יאמר החולם חלום רע, את הנוסח שמביאה הגמרא:

''ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי (= יאמר בזמן ברכת כהנים): רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא... אם טובים הם - חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה - רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה... וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה - כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה.''

אפשרות שלישית שמעלה הגמרא לבטל את כוחו של החלום היא, שאדם יתענה תענית ויחזור בתשובה. הגמרא במסכת שבת אומרת ''שיפה תענית לחלום כאש לנעורת (= לקש)''. כפי שהגמרא מציינת, התענית היא לא דבר חשוב כשלעצמו, אלא שמטרתה לעורר את האדם לתשובה, ואז אם נגזרו עליו דברים רעים הם יתבטלו (ומותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת).

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...



[1] מכל מקום הוסיף, שמכיוון שלא מדובר בדבר פשוט להעביר מקום את המת, מן הראוי לפני כן לשלוח עשרה אנשים (מעין בית דין), שיבקשו סליחה מן הנפטר, ואולי זה יועיל להפסקת החלומות. במקרה שלא, אכן יהיה מותר להעביר אותו מקום בגלל שמדובר בספק סכנה, ובגלל שבכל מקרה מבחינה פסיכולוגית זה יועיל לאימו וירגיע אותה.

[2] לאחר שרבא גילה שכך אותו פותר חלומות עשה לו, קילל אותו שימות על ידי המלכות בצורה משונה. בסופו של דבר המלכות תפסה את פותר החלומות, קשרה אותו לשני דקלים שכופפו, ולאחר מכן שחררו את הדקלים והוא נחצה לשניים.

 [3]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך, או להקדיש לע''נ? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע