'"מה גדלו מעשיך ה'" וגו'. מהו "מאד עמקו מחשבותיך"? אמר רבי חנינא: בעשרים וחמשה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן, שהקימו משה אחד בניסן, כמה שכתב "וביום החודש הראשון באחד לחדש תקים משכן אהל מעד" (שמות מ' ב'). וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מלמלאין על משה, לומר למה לא הוקם מיד? שמא דופי אירע בו? שחשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק, שבניסן נולד יצחק. ומניין? אלא כשהמלאכים באים אצל אברהם, מהו אומר "לושי ועשי עגות" (בראשית י"ח ו'), שהיה פסח. ואמרו לו "שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך" (שם י'), מהו "כעת חיה"? אמר ר' זבדי בן לוי: סריטה סרטו לו על כותל, כשתבא השמש לכאן. לא עשה, אלא כיון שבא ניסן והוקם המשכן עוד לא לימלם אדם אחר משה. ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה מלאכה בו? לאו! מהו "ותשלם"? אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לשלם לו. מה שילם לו הקב"ה? חנוכת בית חשמנאי' (פסיקתא רבתי ו). אומר המדרש שה' רצה לשלם לחודש כסלו על שלא הוקם בו המשכן, ואת זה שילם ע"י החשמונאים (שבכסלו טיהרו את המקדש וחידשוהו, ולכן כעין הוקם אז). אולם מה המיוחד אצל החשמונאים שדווקא אצלם זה קרה? נראה שבמיוחד אצל היוונים היה ביטוי של כח שבט לוי, כמו שאומר המדרש: 'לוי כנגד מלכות יון. זה שבט שלישי וזו מלכות שלישיה. זה אותיותיו משולשין וזו אותיותיה משולשין. אלו תוקעי קרנים ואלו תוקעי סולפירים. אלו לובשי כובעים ואלו לובשי קיסים. אלו לובשי מכנסים ואלו לובשי פמלליא. אלו מרובים באוכלסין ואלו מועטין באוכלסין, באו מרובים ונפלו ביד מועטין. באיזו זכות? מברכתו של משה שאמר (דברים לג) "מחץ מתנים קמיו", ביד מי מלכות יון נופלת? ביד בני חשמונאי שהם משל לוי' (ב"ר צט,ב). והנה שבט לוי נבחר לעבודת ה' במקום הבכורות בעקבות חטא העגל (שמו”ר לא,ח), שהם לא חטאו, וגם המשכן הוקם בעקבות חטא העגל, ככפרה (ע"פ שיטת רש"י [שמות לא,יח. והמדרשים שכמותו]) ומהקמת המשכן העבודה בכהנים (משנה זבחים יד,ד). לכן יש קשר בין הקמת המשכן ושבט לוי. לכן התשלום לקשר למשכן בכסלו, בא לידי ביטוי בהקשר לגילוי הזמן של שבט לוי, שהוא התגלה במלכות יון שהם כנגד לוי. עוד נראה שהמדרש הביא שהסיבה שה' דחה את הקמת המשכן מכסלו, זה כדי שיהיה קשר להולדת יצחק. ומה המיוחד ביצחק? (בפשטות אפשר שהחלו בהקמת המשכן בתשרי, שאז נולדו האבות [ר"ה י,ב. אמנם זו שיטת ר"א. אבל לשיטת ר"י שהאבות נולדו בניסן, יכל המדרש לומר שדחה בשביל קשר לכל האבות] ולכן חובר לניסן שאז נולד יצחק, וכך יש קשר לכל האבות שהם מרכבה לשכינה, ובנ”י כמוהם בעקבותם, שכך גם מתגלה בעבודת המקדש). אפשר שהסיבה היא העקידה, שיצחק נעקד על גבי המזבח, ולכן בהקשרו יש גילוי חזק של עבודת ה' שבמקדש. כמו שמובא בגמ' על זיהוי מקום המזבח: 'אלא מזבח מנא ידעי? … ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום' (זבחים סב,א). לכן הקמת המשכן היתה ראויה להתקיים בגילוי של הקשר ליצחק. בעקידה היה גילוי של רצון יצחק בהקשר של מסירות נפש על רצון ה', ובנוסף היה בזה הקשר של קרבן ביצחק שלכן לא ראוי שיצא מא"י: '"גור בארץ הזאת" א"ר הושעיה: את עולה תמימה. מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב”ר סד,ג). ממילא בהקשר לעקידה יש גילוי (ביצחק) של מסירות נפש וא"י, לכן אצל החשמונאים שמסרו נפשם על רצון ה', וביחד עם זה כבשו חזרה את א"י, אצלם בא לידי גילוי כעין דוגמת יצחק בעקידה, ולכן היה ראוי אז שיבוא התשלום לכסלו על אי הקמת המשכן בשל הקשר ליצחק. בנוסף נראה שמי שהצטווה על העקידה זהו אברהם, שלו ה' אמר שיקריב את בנו (ואילו יצחק לא ידע עד הדרך לעקידה), ממילא יוצא שעיקר המצוה היתה באברהם, ואילו יצחק הוא הגילוי בפועל של קיום המצוה של אברהם. דבר זה דומה לעניין שקשור ביוונים, שמובא על ספר תורה: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית' (משנה מגילה א,ח), והמקור לזה: 'וא"ר יוחנן: מ"ט דרשב"ג? אמר קרא (בראשית ט, כז) "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" – דבריו של יפת יהיו באהלי שם' וכו' (מגילה ט,ב). יוצא שבהקשר ליון יש גילוי של התורה בלשונם, וזה דומה לעניין העקידה, שהתורה (המצוה) היתה של אברהם, וזה בא לידי גילוי ע"י יצחק (כעין ע"י הלשון היוונית). לכן כנגד העקידה שגרמה להזזת הקמת המשכן מכסלו (כדי שיהיה קשור ליצחק), בא הקשר בזמן מלכות יוון, ובו בא התשלום לחודש כסלו, כשהחשמונאים מסרו עצמם על קיום התורה. אולי זה רמוז בברכת משה (שהמדרש מביא שממנו זכות כח החשמונאים): "האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בנו [בניו] לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו. יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך. ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון" (דברים לג,ט-יא), שהזכות של "מחץ מתנים קמיו" שזהו זכות החשמונאים (ב"ר צט,ב), קשורה ל"האמר לאביו" וגו' שזהו במעשה העגל (רש"י). ששם משה אמר “מי לה' אלי” (שמות לב,כו), כעין דברי החשמונאים (דברי מתתיהו ע"י בנו יהודה) 'ומי לה' אלי' (יוסיפון כ'), והם הרגו את עובדי העגל, כמו שהחשמונאים הרגו את המתיוונים, שהם כעין המשכם של הלוים בעגל. בעקבות חטא העגל הלוים נבחרו לעבודת ה' במשכן, שזהו הפס' הבא "ישימו קטרה באפך וכליל על מזבחך" (גם העניין של "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" יש בזה כעין זכות של אי החטא בעגל שפגם במתן תורה), ולכן בשל הקשר של שבט לוי והמשכן, בא ההמשך של "מחץ מתנים קמיו" שנלחמו ביוונים (גם "ברך ה' חילו" יש בו כעין רמז לחיל צבאי, שהם נלחמו, "ופעל ידיו תרצה" ופעלו לקידוש המקדש). לכן כיון שיש קשר בין המשכן ושבט לוי, שבא לידי ביטוי גם במלחמתם ביוונים, לכן גם אז בא לידי ביטוי התשלום של חודש כסלו על הקמת משכן, דרכם (שהמשכן כעין מכח אנטי העגל [ככפרה ממנו], כמו הלוים שכל מה שנאמר כאן זה מכח היותם אנטי העגל).